שמעון לא תלה את ’חוט השני’ במרפסת, וראובן קיבל קנס כבד

דין תורה מעניין הובא לפני הרב יצחק זילברשטיין שליט"א. המעשה התרחש עם ראובן, שבית מסחרו ממוקם בתחילת רחוב חד-סתרי, כך שכאשר הוא מגיע מהכביש הראשי, הוא אינו רשאי להיכנס באין-כניסה (שדרכו מגיע לחנותו בשניות ספורות), אלא עליו לעשות עיקוף גדול, לחצות 3 רמזורים, ולהאריך את דרכו בכמה דקות כדי להיכנס לרחוב מצידו השני, דבר שכרוך בבזבוז זמן יקר של עבודה.

מכיון שראובן נכנס לרחוב כמה פעמים ביום (על מנת להעמיס סחורות), הוא היה נוהג ל'חתוך' מהכיוון האסור על פי חוקי התנועה. ראובן לא היה היחיד שהתגנב לרחוב בדרך האסורה, אלא נהגים רבים קיצרו את דרכם ונכנסו לרחוב בדרך האסורה.

והנה, עלו על כך אנשי המשטרה, והחלו לארוב לנהגים בכניסה לרחוב, ואכן נתפס ראובן ונקנס בסכום גבוה, ואף הטילו עליו 'נקודות'.

כשראה ראובן שמעתה לא יצליח להגיע לחנותו בדרך הקצרה, עלה בדעתו רעיון. הוא פנה אל שמעון, פנסיונר שגר בבניין הפינתי הסמוך לבית מסחרו, ואמר לו: 'ידידי היקר, אני רואה שאתה מבלה את שעות הבוקר במרפסת שלך, המשקיפה אל מול מקום מארבם של שוטרי התנועה, מה דעתך שאשלם לך 250 שקלים בחודש, ואתה בסך הכל תדאג לדווח לי אם הם נמצאים... תִּבְחַן את השטח מלמעלה, ואם הוא אכן 'נקי', תסמן לי, ואז אוכל להיכנס ב'אין כניסה'... לא במשך כל היום אלא רק בשלוש השעות היותר פעילות שלי, משעה 9 בבוקר עד 12?'

'איך בדיוק אתה רוצה שאודיע לך', שאל שמעון. וראובן השיב: 'בכל עת שהשוטרים יגיעו, תתלה סרט בצבע אדום במרפסת לאות וסימן (כעין דברי המרגלים ששלח יהושע לרחב (יהושע ב', י"ח): 'את תקות חוט השָני (-הצבוע באדום) הזה תקשרי בחלון')... על פי זה אוכל לדעת אם להיכנס לרחוב בדרך הקצרה, במקרה שהסרט לא יופיע, או להמנע מלהיכנס כאשר אראהו תלוי במרפסת'.

שמעון הסכים להצעה, וכאן הזהירו ראובן נחרצות: 'ראה נא, אני סומך עליך, עמוד בבקשה על משמרתך בדריכות, מפני שאם אתפס ישיתו עלי קנס כבד כי כבר נתפסתי פעם אחת ושילמתי ביוקר...'

ואכן ההסדר יצא לפועל; ראובן הביט במרפסת, וידע מתי לקצר את דרכו ומתי לא, ובסוף החודש הראשון שילם לפנסיונר את שכרו.

חלפו מספר שבועות, וביום מן הימים קרתה תקלה... ראובן עמד להיכנס לרחוב, הסתכל במרפסת, והיא 'אישרה' את הכניסה, אך מיד בכניסה המתינו לו השוטרים! הוטל עליו קנס כבד בשווי 1000 שקלים!

לאחר קבלת הדו"ח ראובן נשא עיניו שוב למרפסת לבדוק שמא לא ראה כראוי, אך התברר שהוא לא טעה, 'חוט השני' לא הופיע; אך בשמעון הוא כן הבחין, מתנמנם על כורסתו...

כעת התעורר ויכוח בין השניים - ראובן תובע משמעון לשלם את מלוא הקנס, 'הלא שָׂכֹר-שְׂכַרְתִּיךָ תמורת תשלום הוגן שתעשה לי סימן, ואף הזהרתי אותך כל כך והודעתי שאני סומך עליך'. שמעון לעומתו טען 'זו מעידה חד-פעמית, וגם לא הזקתיך בידיים, ולכל היותר אפשר להחשיב את המעשה שעשיתי כ'גרמא', שפטור מנזיקין... ואדרבה, עליך לשלם לי שכרי עבור כל החודש...'

עם מי הדין? (יצויין, שאין כל ספק שמעשיהם של שני האנשים שהסתכנו וסיכנו אחרים, אסורים בתכלית, והם נהגו בקלות דעת ואף ברשעות בעברם על נהלי התנועה, אך כאן לא באנו אלא להתייחס לעצם הויכוח הממוני שנוצר ביניהם).

פועל על 'דבר האבד'

אמר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שיש להשית את תשלום הקנס על שמעון, כי הוא משמש כפועל של ראובן על דבר שמוגדר כ'דבר האבד', שכן אם לא יתריע אודות נוכחות השוטרים, יקבל הנהג קנס, וכל מטרת שכירותו היתה בכדי למנוע קנסות, ולכן אינו יכול לטעון שפטור במקרה של גרימת נזק בטענה שהוא רק 'גרמא' ולא הזיקו בידיים.

ובדומה לזה מצינו ב'נחלת צבי' (סי' רצ"א), שדן אודות אחד ששכר בעל עגלה להביא לו אתרוגים לפני חג הסוכות, והנה בעל העגלה שכח להביאם ונזכר רק לאחר החג, שהאתרוגים כבר הרקיבו, וכעת אפילו לריבת אתרוגים אינם ראויים... והדין הוא שחייב בעל העגלה לשלם לבעל האתרוגים את ההפסד שנגרם לו, כי על זה גופא נשכר, להביא את האתרוגים בזמן, וכמו ששנינו בשו"ע (חו"מ סי' של"ג סעיף ה'-ו') שהשוכר פועל לדבר שהוא לצורך השעה, והפועל חוזר בו, ועל ידי כך נגרם הפסד לבעל הבית, חייב הפועל לשלם מה שנפסד מיד (יעו"ש בש"ך ס"ק ט"ל).

עוד יש לציין לדברי הערוך השולחן (חו"מ סי' קנ"ה ס"ב) שכתב: "ועתה בכל מקום הוקם איש מהממשלה שיגרוף האפר מהתנורים, ומארובות מעלי עשן... ואם קרא בעל הבית את המנקה, ולא בא, (ומחמת כן פרצה שריפה), חייב המנקה לשלם, כי פושע גמור הוא"... רואים אנו, שלא טוענים כאן שאי-ביאת מנקה הארובות נחשבת כגרמא, וזאת משום שעל דבר זה עצמו נשכר - לדאוג לגרוף את האפר טרם ירבה ויגרום לדליקה.

כבאים שאיחרו מחמת רשלנות

ומעשה שהיה בבניין מגורים שכתוצאה מקצר חשמלי פרצה בו דליקה בארון החשמל, והשכנים הזמינו מכבי אש, אך הכבאים היו באמצע סעודתם, והחליטו להמשיך באכילתם עד תום, וגם לסיים את קריאת העיתון, ורק לאחר מכן לצאת לשטח... בבואם למקום השריפה התברר כמובן שלא נותר להם כבר הרבה מה לעשות... הנזק היה עצום, והכבאים מנסים עתה להיפטר בטענת 'גרמא'... ונשאלנו, האם הכבאים שנתרשלו חייבים לשלם? -

ועל פי האמור השבנו, שאנשי המכבי אש אינם יכולים להפטר ולומר שהזיקו רק בדרך של גרמא, כי על זה גופא והשלטונות שכרו אותם - כדי שישתלטו על השריפות מיד, עוד בטרם יתגברו ויגרמו לנזקים[1].

וגם במקרה דנן, מדובר בפועל שנשכר ב'דבר האבד', לדאוג שלא יהיו קנסות, והנהג סמך רק עליו, ונכנס לרחוב רק משום שכך 'הורה' לו על ידי שלא סימֵן על הימצאות השוטר, (ואין זו גרמא, שכן בו בשעה שנרדם הפועל על משמרתו, השוטרים ארבו לנהג והקנס היה ודאִי), ולכן יש לחייב את שמעון בתשלום הנזק שנגרם לראובן.

והגם שבדרך כלל אנו אומרים שהנהג סופג את הקנסות שנגרמו מחמת פשיעתו ועבירתו על החוק (ולכן אם למשל אורח שעלה לטרמפ לא חגר, ומשום כך קיבל הנהג קנס, הרי שהנהג צריך לשלם, משום שעל פי החוק הוא האחראי לכך שכולם יהיו חגורים והוא נושא בקנסות), מכל מקום בנידוננו הדבר שונה, מאחר והוא אמר לשמעון שנוסע על פיו בלבד (ואילולא שמעון, הוא לא היה מעיז להכניס עצמו לסיכון של קבלת קנס כה רב), ולכן שלם ישלם.

שכרו החודשי של הפנסיונר

ובנוגע לתשלום שכרו של שמעון עבור עבודתו בשאר ימי החודש, נראה שראובן צריך לשלם לו, משום שלמעשה הוא עבד בהם כראוי, ורק יקזז את השכר עבור היום בו התרשל וגרם לקנס הכבד.

ויצויין, שאף על פי ששמעון נשכר לעשיית דבר-איסור, בכל זאת יש לשלם לא את שכרו, (יעויין בנתיבות המשפט סי' ט' סק"א).

לסיכום: שמעון צריך לשאת בקנס שנגרם מחמתו לראובן, אך יוכל לקזז מהתשלום את השכר המגיע לו עבור עבודתו בשאר ימי החודש.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.