האם לפרסם בידיעון ’בעלי המלאכה הצדיקים’ את העכו"ם שנמצא הגון וישר?

להלן מכתב שנשלח אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א מאת עורך ידיעון צרכנות:

אני עורך ידיעון הסוקר בקפדנות בתי עסק בתחומים שונים. אחת לשנה, מתפרסמים בידיעון בעלי העסק שנמצאו ההגונים והישרים ביותר, כל אחד בתחומו (העסקן הזוכה, משלם לנו דמי פרסום, נמוכים יחסית, אם אכן רצונו לפרסם את עסקו, ובכך זוכה לתהילה ופרסום גדול).

מטרת הידיעון היא, לפרסם בעלי עסק ומלאכה הגונים, בקרב ציבור הצרכנים, ובייחוד, ליצור דִרבון אצל בעלי העסק לעבוד בישרות ובתום לב.

והנה, בתחום מסויים, הזוכה השנה הינו בעל עסק שהינו עכו"ם. בכתבה שערכו אודותיו, מופיעים עובדות מעניינות על ישרות יוצאת-דופן, ואף צויין, כי נוהג טובת-עין מיוחדת במתחריו, עוזר להם, וגם מגלה להם מרזי המקצוע... ויהי הדבר לפלא.

טרם הורדת הידיעון החדש לדפוס, התעוררתי בספק, אם אכן אני רשאי להכתיר בידיעון את העכו"ם בתואר 'צדיק וישר', שאמנם לכאורה נתינת מתנת חינם אין כאן, כי הרי הוא משלם עבור הפרסום (וגם אני מרוויח מכך), אך בעיה שאולי כן קיימת כאן, היא סיפור שבחו של עכו"ם, שכן הלכה בידינו, שאין לתת 'חֵן' לעכו"ם, ונלמד הדבר מהכתוב (דברים ז', ב') 'לא תחנם' (כמבואר במסכת ע"ז כ'.), וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' קנ"א סי"ד): 'אסור לספר בשבח העכו"ם, אפילו לומר כמה נאה עכו"ם זה בצורתו, וקל וחומר שאין לספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו'!

ואם כן, אולי עלינו לדלג על העכו"ם הזוכה, ולפרסם תחתיו את היהודי הבא אחריו...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

מסופר במסכת קידושין (ל"א.): "שאלו את רבי אליעזר, עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם, צאו וראו מה עשה עכו"ם אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו, ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר(!), והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו. לשנה האחרת, נתן הקב"ה שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו (לקנותה ממנו), אמר להם, יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא".

ויש להבין, איך יתכן שהגמרא הקדושה משבחת כל כך את דמא בן נתינה, מדוע אפוא אין בסיפור שבחו של עכו"ם זה משום 'לא תחנם'?

ונראה לבאר, שאיסור נתינת החן אמור רק כאשר היהודי מצביע על יופי ושבחי העכו"ם, ישרותו והגינותו ושאר מידות טובות שיש בו, אך כאשר מדובר במעשה שהוא 'עבודת אלוקים', כבסיפור של דמא בן נתינה, שלא העיר את אביו וקיים באופן מופלא את הציווי האלוקי של כיבוד אב (אפילו באופן כזה שמן הסתם היה נוח לאב שבנו יקיצו משנתו), בזה נראה שיש להעלות את המעשה על נס וללמוד כיצד עלינו לקיים את המצוה[1].

לאור סברה זו, נלמד אפוא לנידוננו, שאין לפרסם ולהלל את העכו"ם, כי יושר והגינות במסחר, אין בהם 'אלוקות' מיוחדת, אין זה מעשה שמבטא קירבת אלוקים, וכל אדם מבין שכך יש לנהוג, כי בזה מתקיים יישובן של בני אדם (ואפילו נמלה נוהגת בישרות ואינה נוגעת בשייך לחברתה, כמבואר בעירובין ק':), וממילא, באופן זה יש בסיפור שבחו של העכו"ם משום 'לא תחנם'. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.