מטלטל: איך מגיב אב ש-6 בניו נרצחו באוקראינה?

בתיה ברג, בתו של הרב יהודה ליב מיזליק, בסיפור מיוחד על גדולתו של אביה זצ"ל. הוריה של בתיה שכלו 7 ילדים, כאשר בתיה בת הזקונים נותרת להם יחידה מכל אחיה. 6 בנים נרצחו בבאבי-יאר, ובת נוספת נרצחה במהלך המלחמה, לאחר שגויסה בכפיה לצבא האדום.

וכך מספרת בתיה בספרה "קול בדממה נשמע": "באחד מימי הקיץ של שנת תש"ך, ביום חמישי, חזרתי כרגיל מהעבודה, ופגשתי את אבא ממתין לי בחצר. הוא הציע לי לערוך יחד עימו טיול קצר על נהר הדנייפר ולשוחח.

בתיה ואביה צעדו בכיוון הדנייפר, החוצה את קייב לשנים. הם שכרו סירת משוטים ושטו במורד הנהר בכיוון היציאה מהעיר, ואז פתח האב את דבריו.

רצוני הוא שאת תהיי הקדיש והמצבה שלי

"חייב אדם לחיות תמיד בחשבון ובידיעה ברורה שכל יום שחולף מקרב אותו אל המוות. אמנם תהליך זה מתקדם באטיות ובהדרגה, אבל אין אדם שהצליח להימלט מהגורל הצפוי לכל בן תמותה, במוקדם או במאוחר", אמר האב לביתו היחידה. "אם באו לאדם הרעיון והרצון לשוחח על נושא חשוב ורציני כזה, אל ידחם למחר ולאחר זמן, ובפרט כי לא ידע האדם את עתו. לפיכך אין רצוני לדחות שיחה עמך על נושא חשוב כל כך הקשור עם נצחיותו של האדם בן החלוף. רצוני הוא שאת תהיי הקדיש והמצבה שלי.

"את יודעת, בתיה'לה", הוסיף האב, שהיו לי בנים מוצלחים ומוכשרים. לימדתי אותם תורה במסירות נפש, וחינכתי אותם לאמונה בה'. אני בעצמי נתתי גווי למכים ולחיי למורטים, וסבלתי רבות כדי לקיים את המצוות ולהתנהג כפי שהתורה מצווה. והנה ההשגחה העליונה רצתה אחרת. ונגזר עלי ללכת מהעולם הזה מבלי להשאיר אפילו מי שיגיד אחרי קדיש. לפיכך רצוני הוא, שאת תהיי הקדיש שלי והמצבה שלי! זהו רצוני האחרון, וזה מה שנשאר לי מכל תקוותי ושאיפותי בחיים!

בתיה הצעירה שאלה את אביה: "אבא, מילא קדיש הוא תפילה, ואף על פי שהנני בת, אולי אוכל להגיד אחריך את תפילת הקדיש בהעדר בן, אבל מה הכוונה שרצונך שאהיה המצבה שלך?!"

השיב לה האב: "לא ירדת לסוף דעתי. מצבה אין הכוונה לשורת האבנים ולוח השיש שעליהן. אלה הם רק סימן וציון לזהות את מקום הקבר. המצבה של האדם הם מעשיו ופעליו הטובים שעשה בחייו מיום היוולדו עד יום פטירתו. ואף המעשים הטובים שעושים צאצאיו אחריו והתנהגותם הישרה והמופתית הם חלק מהמצבה הנצחית שהאדם בר החלוף מציב לעצמו לדורות שאחריו.

"אינני מרגיש שיש צורך לצוות לך שתשמרי שבת, שתאכלי כשר וכדומה. זו איננה הצוואה שלי, זהו ציווי הבורא שאנו מצווים עליו ועומדים מהיום שבו עמדו רגלי אבותינו ליד הר סיני! הכרה זו מושרשת עמוק בתודעתך, ואין לי כל חשש שאחרי מותי תחול אצלך התרופפות בקיום ושמירת המצוות.

"מה שאני כן רוצה לבקש ממך, שתשתדלי להתנהג בצורה כזאת, שכל מי שיפגוש בך בכל מקום שתבואי, יראה עליך באצבעו: 'הנה, זאת בתו של ר' יהודה לייב מייזליק'. זאת תהיה המצבה הנצחית שלי, וכך כל תנועה מתנועותיך תסמל ותציין את ההמשכיות של ר' לייב מייזליק. זה הקדיש וזו המצבה שלי'.

עוד הוסיף אבא: "ברצוני שתדעי, שאם הילדים סרו מדרך ה', גם אב צדיק לא יצילם ולא יפדם. אבל על ההיפך כבר אמרו חז"ל: 'ברא מזכה אבא' - הבן מזכה את האב. אם יש לרשע בן צדיק, הבן הזה מוציא אותו מגהינם. ואני סמוך ובטוח שבזכות התנהגותך המופתית ומעשיך הטובים אנצל מגהינם ואזכה להתענג בגן עדן. לכן אני מבקש ממך שלא תעשי דברים שבגינם יוציאו אותי מגן עדן. וככל שתשתדלי יותר להתנהג כראוי לבת ישראל כשרה, ולבתו של לייב מייזליק, תעלה נשמתי למדור יותר עליון ויותר קרוב לשכינה הקדושה. ואם יתנכל אליך היצר, אל תתפתי לשמוע לו, כי אם חס ושלום תלכדי ברשתו, עלול כל עמלי שעמלתי כל החיים לרדת לטמיון חלילה.

האם דווקא אצלי תיפסק השרשרת?

"ואמשיל לך משל. הנה, את רואה את הגשר הזה, הנטוי מעל נהר הדנייפר? מאות אנשים עסקו בבנייתו. מהנדסים, טכנאים ופועלים רבים השקיעו בו עמל רב, עד שראוהו גמור ומושלם. משנסתיימה מלאכת הבנייה והגשר נמסר לממשלה שהזמינה אותו, הגיש הקבלן את החשבון עבור הקמת הגשר. לפני שמאשרים את החשבון לתשלום, עושים מבחן חוזק, אם הגשר מסוגל לשאת את כובד המשאות והתנועה העתידה לעבור עליו. איך מבצעים את המבחן? מעבירים על הגשר כארבעים קרונות עמוסים, והיה אם יעמוד במבחן ההעמסה, יקבלו כולם את שכרם, ויהיו שמחים בעמלם. התחילו להעביר את הקרונות, זה אחר זה. הקבלן והעובדים הרבים עומדים וצופים מתוחים ולבם פועם: היעמוד הגשר במבחן, והם יקבלו את שכר מאמצם העצום, בנוסף לתהילה ומוניטין, או לא? קרון אחר קרון עובר, וכל קרון העובר בשלום גורם הנאה לצופים וקצב פעימות לבם מתגבר מקרון לקרון. שלושים קרונות עברו כבר, שלשים ואחד, וכך הלאה. הנה כבר עולה על הגשר הקרון הארבעים, האחרון שבשיירת הקרונות. המתח עולה, והנה, שוד ושבר, כשהקרון האחרון עבר באמצע, קרס הגשר תחתיו בשאון אדיר וגרר אחריו את כל הקרונות שעברו עליו! כל עמלם של המהנדסים, הטכנאים והפועלים ירד למצולות. ברגע אחד איבדו את כל שכרם ותהילתם, ובמקום לצאת וזרי דפנה על ראשם, כבשו פניהם בקרקע מבושה וכשלון.

"כך הוא גשר הדורות, הנמשך מאברהם אבינו עד דורנו אנו. אבותינו ואבות אבותינו - עברו בשלום את גשר החיים, עמדו בכל הנסיונות והתלאות שהדורות העמיסו עליהם, ועמדו במבחן העליון של דבקות באמונה ובבטחון בה', וכשאזכה לעולם הבא אפגוש שם את כל הסבים שכולם טוו והמשיכו את שרשרת הדורות לבית מייזליק עד הנה.

"והיה אם חס ושלום הקרון האחרון שלפני ביאת משיח צדקנו לא יעמוד במבחן, ויקרוס תחת נסיונות החיים הקשים - הוא עלול לסחוף אחריו את כל הגשר המפואר שאבות אבותינו עמלו ובנו לקדש שם שמים.

"לפיכך התבונני היטב, וראי כיצד עיני כל הסבים והסבות, שמהם מסתעפת משפחתנו המפוארת, צופות עליך בחרדה, ומייחלות שלא תביישי אותם, ותשלימי את שרשרת הקרונות העמוסים בתורה ובמעשים טובים. לפיכך אם ירצה היצר הרע לפתותך לסטות מדרך הישר, באמרו לך: 'הנה ראי, בתיה, הלוא כולם עושים כך. ההשגחה חס ושלום שכחה אותנו, וכשיבוא המשיח תוכלי לחזור בתשובה ולקיים אז את המצוות', עני לו: 'אבא שלי, סבא שלי, וכל הדורות שלפני, שמרו תורה ומצוות וקידשו שם שמים. אני, שנשארתי לפליטה מכל הדורות, הנני הקרון האחרון לבית מייזליק. אם ארד מהדרך, אסחוף אחרי את כל שרשרת הדורות שהשתלשלו מאז היהודי הראשון ועד היום, ואנה אוליך את חרפתי שגרמתי לכך? כלום יתכן שדווקא אצלי תיפסק השרשרת הקושרת אותי אל העבר המפואר של אבות אבותי?'.

"אם אלו יהיו מחשבותייך ואלו יכוונו את דרכייך, בוודאי בסייעתא דשמיא תינצלי מכל המלכודות והמוקשים שמטמין לך היצר הרע. אנא, זכרי שבגלל עבירה רגעית, את עלולה להרגיז את מנוחתי בגן עדן! ואם תתגברי על פיתויי היצר הרגעיים, תנעימי את מנוחתי בעולם האמת", סיים האב את דבריו המרטיטים.

מסיימת בתיה את דבריה: "בלילה שאחרי הטיול על הדנייפר לקה אבא בשבץ מוח, ואחרי ארבעה ימי מאבק עם המוות, החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה".