הבטיח לחבירו תשלום עבור תפילות למציאת שידוך, והתארס רק לאחר שש שנים

מעשה שהיה בראובן, שהגיע לגיל 30 וטרם מצא את זיווגו. כל החברים מסביב, בני אותו גיל, כבר מזמן מצאו את ה'אבידה', וזכו להקים את ביתם, ואף לראות צאצאים, ואילו הוא נותר מעוכב-שידוך, ומצבו הנפשי קצת התדרדר.

והנה, ביום מן הימים פגש בידיד משכבר השנים, שמעון שמו, שהינו תלמיד חכם מנקיי הדעת, וביקש ממנו: "ראה נא, אני בשידוכין כבר למעלה מ-10 שנים ולא הולך לי כלל. ליבי שבור ורצוץ, אני ממש על סף נפילה לזרועות היאוש. אני מתחנן, תזכיר אותי בכל תפילה שלך, ובע"ה כאשר אזכה להתארס, בקרוב ממש, אתגמל אותך בכפליים משכרו של השדכן, דהיינו ב-2000 דולר..."

שמעון הרגיעו במילות חיזוק, ואמר שבע"ה מעתה יזכירו בל"נ בכל תפילה. וראובן המשיך להדגיש את נחיצות העניין "אנא, עוברים עלי ייסורים נוראים, אני זקוק לשידוך בדחיפות..."

מאז אותו היום חלפו שש שנים, שבהם ראובן ושמעון לא נפגשו כלל.

בבוקר בהיר אחד, שמעון נוטל לידיו את העיתון היומי, ומתרגש עד מאוד לנוכח מראה המודעה המבשרת אודות אירוסי ראובן. מיהר להתקשר אליו ולברכו בחום. המעניין היה, שגם לאחר דקות ארוכות של שיחה ראובן לא הזכיר מאומה בעניין התחייבותו לשמעון.

בסיום השיחה ציין שמעון: "אתה יודע שבמשך כל השנים מאז היום בו נפגשנו, הקפדתי להזכירך בשלושת התפילות מידי יום...". ראובן לא הבין כלל על מה מדובר, משום שהפגישה כבר נשכחה ממנו, אך לאחר ששמעון ציין בפניו את המקום והזמן בו נפגשו, ואודות התחייבותו של ראובן לתגמלו ב-2000 דולר לכשיתארס - ראובן נזכר.

החתן הודה לחבירו מקרב לב על כל התפילות, אך הוסיף: "בנוגע להסכם שלנו, כמדומני שתשלום לא מגיע לך, במחילה, וזאת משום שכוונתי היתה שתפעל עבורי למציאת שידוך בהקדם, כפי שהדגשתי שהעניין מאוד דחוף עבורי, כי הייתי במצב נפשי קשה, ואכן עברו עלי מאז תקופות קשות מאוד, כך שדעתי היתה על מציאת שידוך תוך כמה חודשים, ומעולם לא העלתי על דעתי זמן כה ארוך של 6 שנים... ואילו חלילה הייתי מתארס בגיל 50, גם אז היית דורש שכר?!..."

לעומתו טען שמעון: "הלא אם בשעתו הדבר היה כה דחוף עבורך, אם כן כעבור שש שנים כל שכן שהדבר בהול יותר, וממילא בודאי שהתחייבותך קיימת גם עתה!..."

לבסוף החליטו השניים לשטוח טענותיהם לפני הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, וככל אשר יורה יעשו...

כבר עברו רוב שנותיו...

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א שמע את טענות הצדדים, והכריע, על פי סברה מפתיעה, שיש לפטור את ראובן מהתחייבותו לאחר שעברו שש שנים, וכדלהלן:

ידוע שבגיל 36, כבר חלפו רוב שנותיו של האדם (שימי שנותיו של אדם הם שבעים שנה, כך שכאשר מגיע לשנתו ה-36, עברו רוב שנותיו), ומעתה הוא נחשב לכעין "בריה חדשה", שכן אמרו רבותינו (יומא ל"ח:) "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם, ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור", והיינו שעיקר זמן העמידה בניסיונות, הוא חצי ימיו של אדם, עד זמן זה (בעיקר), האדם צריך לעמוד כנגד כל הניסיונות הקשים, כנגד הבלי העולם הזה שאינם מניחים לו ללמוד ולעבוד את בוראו, ויש בתוכו להט ותסיסה שיכולים חלילה להכשילו. בתקופה זו בעיקר, הבחור הצעיר זקוק מאוד לאשה, ואשתו עוזרתו ומשמרתו.

ובספר 'באר בשדה' (בפרשת ויחי) כתב: עיקר ההתגברות שצריך האדם להתגבר על היצר, הוא שבע-עשרה שנה, מבן עשרים עד שנת שלושים ושש, וחז"ל אמרו 'כיון שעברו על אדם רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא, וזה מרומז בפסוק 'ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה', והיינו שצריך אדם להביא את החיוּת של הנשמה בגוף, שנקרא 'ארץ מצרים', על שם שהגוף הוא 'מיצר' לנשמה שנקראת 'ים'. ויחי בגימטריה ל"ה עם הכולל, לרמז על שנותיו של אדם בהם צריך להתגבר ביותר שלא יחטא.

וממילא, אם ראובן ביקש בדחיפות אשה בהיותו צעיר, היה זה כדי לעבוד את בוראו בצעירותו, ולאחר שכבר הגיע לגיל 36 ועבר את רוב שנותיו, פחתו הניסיונות, ואם כן, יכול לטעון ראובן כלפי שמעון: בשנים היותר 'קריטיות', לא נושעתי, ועבורן בעיקר התחננתי שתתפלל עלי, ואם בשנים הללו, לא זכיתי להינשא, הרי שהתחייבותי כלפיך כבר תמה.

זאת ועוד, שמצינו שגנב נמכר עד שש שנים, והוא פרק זמן חשוב בחיי אדם (ובתקופה זו מן הסתם הגנב יתחנך לדבוק ביושר וישתנה להיות אדם אחר), כך שמעבר לשש שנים, אין ראיה שתפילותיו של שמעון פעלו[1]. ואמנם מבואר בחז"ל (יעויין מדרש רבה דברים פ"ב י"ז) שפעמים התפילה נענית מיד ופעמים לאחר זמן רב, בכל זאת נראה שראובן לא התכוין לכך.

אולם, כאשר הציע הרב יצחק זילברשטיין את השאלה לפני גיסו, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, השיב הגר"ח, שעל אף האמור לעיל, בכל זאת יתכן שהתפילה הועילה גם כעבור זמן רב, ובנוסף יש לטעון - וכי תפילות של שש שנים אינן שוות ממון?!

ולפיכך, הורה רבינו הגר"ח שלמעשה יש לפשר בין החתן ראובן לשמעון חבירו!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.