בשביל מה צריך אלימות במגילה?! מסע בזמן אל ההיסטוריה של העם היהודי

זה קרה כשאלון מהרצליה, תיכוניסט שלומד בעתודה למשפטים, יצא לחזק את צעירי "יש עתיד". הוא נחשב לאחד מפרחי המפלגה העתידה, בהיותו בנו של... כשהגיע לכנס השנתי בליל פורים, כבר היו שם המון. שלל דמויות מרוחות בצבע. מוסיקה פרועה שנעמה לאוזני הצעירים המשתתפים – אלה שעטו על גופם תחפושת שהסגירה דמויות מסרטי מתח ואימה, ולאו דווקא את העדינים שבהם. הוא פנה לשבת ליד הרציניים יותר, שהגיעו ללא תחפושת. הוא חיפש קרבה לחבריו, החרדים לעתידה של המדינה. כמה גאווה חש למראה הפאנל שישב בקדמת הבמה. פוליטיקאים ממפלגות השמאל לצד שופטים בכירים שכמעט לא זוכה לראותם פנים מול פנים. כמה תודה מגיעה לגדולי האומה הישראלית, היושבים תדיר על המדוכה, כדי לשמור על הרמה הנאורה של המדינה. וכמה מאמצים נצרכים כדי להילחם בכוחות החושך ולסלק את היהדות העלוקה, שלצערו ולצער חבריו עדיין מנסה לגנוב את מדינה מתחת לאפם. נס שהוא בצד הנכון, ומעבר לכך, מוכן לעשות הכול למען מדינה דמוקרטית ומדינת כל אזרחיה. לא מובן לו כלל איך אפשר לחשוב אחרת . נשגב מדעתו כיצד חצי מהמדינה עדיין מחזיקה במסורת שעבר עליה הכלח. הרבה יותר מכל, לא מובן לו כיצד השחורים והפנאטים, אלה שלא משרתים ולא עובדים, ובהעזתם חיים על חשבונו, עדיין לא עלו כיתה ועדיין ממשיכים בעקשנות לשמור על פולחנים. ממש עבודת אלילים.

אלון הגדיר עצמו כאדם חושב. הוא לא נטה להפריח הצהרות מתחת השרוול. הוא באמת רצה להבין מה הקשר בין היהדות שגדל עליה לבין יהודי העיירה שמתעקשים לחיות עדיין בתקופת בין הביניים. חבל. אם היה אפשרי לשנות את ההיסטוריה, היה מציע למשה רבנו למלוך תחת פרעה – הרי הוא גדל כנסיך בחצר המלוכה – ולא להוליך עם שלם 40 שנה במדבר ולתת להם תורה שמפרשים קנאים יפרשו אותה כרצונם. אם היה אפשרי, למשל, שמתתיהו החשמונאי, שחולל ניצחון אדיר, היה מוביל את חסידיו לליברליזם יווני במוצהר, להיות מודל של ספורטאים חסונים ולא יהודים עבדקנים כפופי גב. אילו היה עזרא הסופר קנאי פחות, ולא מתעקש להפריד את הזוגות המעורבים, היינו חוסכים את האנטישמיות והיינו הופכים כבר אז ליהודים נאורים.

אלון, שהיה נתון בשרעפיו על משק כנפי ההיסטוריה, לא בדיוק הקשיב לדברי המרצה. סחרחורת קלה שחש בראשו משכה אותו דווקא אחורה בזמן. ישיבתו הרפויה וראשו שנעשה כבד מהחיטוט הכפייתי בעבר, עצר ובחן צמתים חשובים בדברי הימים. הוא דילג בתסכול על פרקי ההיסטוריה של עם ישראל, שלדעתו המלומדת, התפקששו ברגעים דרמטיים. מהלכים שפשוט פספסנו אותם. גם הענק הגדול, הרמב"ם, המדען והרופא הגדול, שעיניו נצצו מגאווה כשלמד עליו בבית הספר. הוא התאכזב מהמסקנה שהיה שייך למחנה השחורים. איך לא קמו מנהיגים ליברלים במשך אלפיים שנה? הרי עם ישראל נחשב לעם חכם.

לשמאלו נפתח שולחן בר עם כיבוד עשיר בתוספת ליקרים ויינות שהחלו להתרוקן. מבלי משים נחת אלון לעבר תקופת מלכות מדי. פורים זה חג יפה. אבל היה יכול להיות הרבה יותר מתקדם ונאור. למשל, מגילת אסתר יכלה להיות מחמיאה יותר לעם היהודי אילו היינו מעט תרבותיים. היינו אמורים לתת להמן זכות לעורך דין. עם כל זה, מאוד לא תרבותי להעניש בעונש קולקטיבי אותו יחד עם בניו. בטח לא לעסוק ברצח אלפי פרסים. הם היו בסך הכול רוצחים בפוטנציאל. זו אנרכיה. למה קשה להבין שחופש הפרט והדיבור הם א' ב' בדמוקרטיה מתקדמת? למה צריך אלימות?

"למה צריך אלימות?", שמע קול מאחוריו. הוא הסתובב באחת לראות מי קרא את מחשבותיו. אדם מבוגר שהיה קרוב עד מאוד הביט בו ברכות. זקנו יורד על מידותיו פניו אצילות ועיניו חודרות ואוהבות. גלימתו לבנה, וכל כולו ממש לא שייך לכאן. על ראשו כיפה גדולה לבנה המכסה את החלק הארי של קדקודו. אולי הוא מחופש?

"מי אתה?".

"קראתי את מחשבותיך ובאתי לקחת אותך אל הפרקים הקדומים של ההיסטוריה. הרי רצית להבין. אולי זו ההזדמנות שלך לצאת ולהכיר מאיפה אתה? מי הוא העם שלך? מי הוא המתכנן? והעיקר להסיר מעל פניך את מסך השקר שבו גדלת. למלא את לבך בגאווה על היותך שייך לעם היהודי".

לפני שענה לו, אלון כבר מצא את עצמו בתוך שבט ענק של יהודים, עבדים בארץ מצרים. הוא חזה בקגלסיו האכזריים ביותר של פרעה. לבו נחמץ בקרבו למראה העבדים האומללים. הפסלים הרבים נראו בכל פינה, והכול עבדו להם. ממש עובדי אלילים.

"תראה, אלון, משה רבנו ברח למדיין, והכול כדי להכין אותו להיות מנהיג ולהיות השליח להוציא אותם ממצרים", אמר לו הזקן שהדריך אותו במסע. "הכול היה מהלך אלוקי בתוכנית מדויקת למצוא אותו על שפת היאור על ידי בת המלך. לגדול בארמון כנסיך כמנהיג. אילו היה כדבריך, הוא לא היה יכול להיות רחמן על היהודים, וממילא לא היה לו סיבה לברוח למדיין. ממילא לא היה הקב"ה מתגלה אליו בסנה, וממילא לא היה מוציא אותם ממצרים. ואתה, אלון, ואבותיך, אם לא מותכם במכת חושך, לבטח הייתם ממשיכים להיות עבדים במצרים עד היום".

אלון הצטמרר למראה העבדים הכחושים, וסימני המכות גרמו לו לבחילה.

"אבל אולי אתה לא יודע. העבדים האחרונים השתחררו לפני 150 שנה באמריקה, וכמעט בכל מקום בעולם". ענה לו אלון, כשעדיין לא הבין את המעמד ההזוי באותם רגעים.

"אולי לא סיפרו לך, אבל עד שיצאו בני ישראל ממצרים – לא יצא אפילו עבד אחד. העבדים הכושים באמריקה השתחררו תודות למוסר שקבלו העמים מהתורה.

"מהתורה? מה הקשר?".

 אולי הסתירו ממך שהאנושות כולה הייתה עובדת אלילים, ומעבירה את בניה למולך. התורה שירדה מסיני השפיעה על כל העולם. קיום התורה - הוא בלבד השפיע על זכויות הפרט והכלל לעולם. התורה הביאה את העולם להבין שאין ממש בעבודת אלילים. אם אתה היום רואה את עצמך דואג לדמוקרטיה, זה תודות לתורה שהעם שלך קיבל בהר סיני. אתה פשוט לקחת מהפירורים של עוגה שהעולם אסף מעם ישראל. אבל שכחת שמתחת לאף שלך ישנה עוגה, שהיא התורה, שלמה לתפארת, רק מכוסה בהרבה שכבות של שקר והרבה הסתרה מכוונת מצד המחנכים שלך".

"למה שיסתירו ממני?".

"כי לא נוח להם שתגלה את האמת. אתה עלול לחזור למקורות, ובמקורות קיים אלוקים, שהוא ברא את העולם, והאמונה בו מחייבת. הם פוחדים. אתה קורא למצוות, לחוקים ולמשפטים, חלילה, עבודת אלילים. אבל זו החירות האמתית. האם לא אתה זה שקרא לחרדים עובדי אלילים?".

"הם הרי עוסקים בפולחנים, כמו...?".

"לולי אלו לא היית יהודי. לא הייתה קמה מדינה. העם היהודי היה נכחד. ולא היה לך פרטנר לעמוד נגדו. האם רואה אתה את עצמך כבן חורין, שאתה מדבר על עבודת אלילים? אנו בחרנו להיות עבדי האלוקים, שהוא האמת היחידה בעולם. ואילו אתה בחרת בעבדות לשקר ולערכים ברי חלוף. אתה עובד אלילים גרוע יותר מבעבר. אתה נמצא בחברת עבדי הזמן. עבדי הכסף, עבדי הקריירה, עבדי החברה ועבד מוחלט לתקשורת ששולטת במוחך. אלו הם שנטלו ממך את חופש המחשבה והבחירה. אתה עבד אמיתי, שלא מודע לכך שיש חירות אמיתית כי מעולם לא ראית ולא חשת את האור. אתה נולדת בתוך מערה חשוכה שמעולם לא שזף אותה אור השמש. והשמש היחידה הנותנת אור לעולם מוחרמת בצורה קנאית".

"אז אתה רוצה להגיד לי שאני הוא המצוי בחושך?".

"כל עוד תייסר את עצמך בשאלות מבלי להבין שהתשובות בהישג ידך, ימשיך החושך לסבך אותך ולא תוכל לעולם לצאת ממבוך חייך".

"טוב, אינני מבין מדוע אני בכלל מדבר אתך. מספיק לי מה ששמעתי. תוכל בינתיים להחזיר אותי למסיבה, עד שאזכה לצאת מהמערה החשוכה שדברת עליה?".

"לא . עדיין מקננות בך השאלות על מגילת אסתר. אבל קודם כדאי שתפגוש את היוונים המפוארים".

האצטדיון המלא באוהדים הלם בפניו של אלון. מתברר שכל יופיו של יפת התגמד כשראה את אסירי השלטון מושלכים לזירה ואריות נוגסים בהם בפראות. הוא חזה באימה במחיאות כפיים סוערות של הצופים למראה הדם הנשפך וחלקי הגופות המוטלות בביזיון. לתדהמתו חזה בנשים כבודות שהיו בין קהל הצופים ופניהן קרנו למראה ההצגה. הוא חש קבס בחזהו וברח מחוץ לזירה. אבל גם שם התגוששו רבים, חלקם עד למוות.

"היכן היוונים החכמים שלמדנו עליהם?", שאל אלון נסער.

"הם כאן, כפי שראית". השיב הזקן שהלך אחריו כצל.

"אבל הרי כל החוכמה באה מהם. הרי הם נחשבים לאריסטוקרטיים, למלומדים, לפילוסופים?".

"אולי מעט מלומדים. אבל אין קשר בין ידע למוסר. אפשר להיות מלומד ענק עם מידות מושחתות".

"אין לי תשובה על המוסר הירוד שלהם, אבל לא תוכל להכחיש שהם היו חכמים".

"אתה טועה. היוונים החכמים אימצו את החוכמה מתורת ישראל. האם לא למדת שתלמי המלך אסף 70 חכמי ישראל ואילץ אותם לתרגם את התורה ליוונית? כך הגיעו לידיהם הרבה ידיעות וחוכמה". ועוד חשוב שתדע, שהיום מדינות המערב אוחזות בהומניזם, כי אלו הפירורים שליקטו מתורת ישראל. בעצם הכול לקחו מאתנו. גם הנצרות והאסלאם נוצרו מסילוף התנ"ך".

"טוב, נו, מה זה קשור אלי?".

"זה קשור אליך מאוד. אם חלומך היה מתגשם ומתתיהו עם חסידיו היה מתייוון. היית היום יווני, אנגלי או טורקי, אבל ממש לא יהודי. היית חוסך לעצמך את כאב הראש לנסות לשנות את העם שעדיין חשוך בעיניך".

"די, אני צריך לחשוב על כל מה שאמרת לי, אלו דברים שעדיין לא שמעתי".

"רגע, נשארה לנו עוד תשובה אחת, על הריגת אלפי הפרסים שהרגו בכל מדינות מדי ופרס ובשושן הבירה. גם על כך שאלת, הלא כן?".

"נכון, אבל אל תעשה עמי את הסיבוב לשם, כי ראשי סחרחר".

"כדבריך. כדי לענות על השאלה אשאל אותך קודם: האם שמעת על משפטי נירנברג?".

"ודאי, עשו משפט צדק ברוצחים הנאציים ותלו 10 ראשים שביצעו את הטבח העם. וזה המעט של המעט שיכלו לעשות".

"וזה לא רצח בעיניך, שתלו 10 בני אדם שרק פיקדו על הפתרון הסופי, אבל בפועל לא הרגו בידיים?".

"אבל הם תכננו בהתלהבות לרצוח, וגרמו לכל הטבח הנורא שייזכר בהיסטוריה של עם ישראל לעולם".

"אז התשובה כבר בידיים שלך. כל אלה שנהרגו על ידי צוויה של אסתר, הם אותם קגלסים של אז, שרצו וחיכו והתלהבו לרגע בו יוכלו לבצע את זממם. אז גם אם הם היו רוצחים בפוטנציאל, הם קיבלו את המגיע להם. ואם ברור לך שהנאצים עדיין לא קבלו את עונשם, אז הנאצים של אחשוורוש היו גרועים פי כמה מהאחרונים. לכן כל אלה שבפוטנציאל רצו להורגנו – קמנו להורגם. הגיע הזמן שתתעורר, די לישון, תתפכח", צעק עליו הזקן ודפק על גבו.

"אח, אתה מכאיב לי", קרא אליו אלון. אבל אז פקח את עיניו וראה את חברו הטוב דופק על גבו ומנסה להעירו.

"איפה הזקן שהיה פה?", קרא אלון בבהלה.

"איזה זקן? מה קורה לך, אלון? ישנת חזק. כנראה שהגזמת עם השתייה. היינות פה חזקים ויש פה הרבה שיכורים. אני מנסה להעיר אותך כבר 10 דקות. אתה רואה את השחקנים על הבמה? אלה המחופשים לחרדים עם המסכות המצחיקות? הם יודעים יופי לרדת עליהם. אתה הולך ליפול מהכיסא מצחוק. רגע, לאן אתה הולך?".

"אני הולך קודם להסיר את המסכה מעצמי".

"כנראה שהשתכרת כהוגן".