חדשות בארץ
נתניהו בבית משפחת יניב: "ארץ ישראל נקנית בייסורים. נעמיק את ההתיישבות – וננצח"
ראש הממשלה נתניהו ניחם את משפחת יניב בביתה ביישוב הר ברכה: "אם הם רק היו יכולים הם היו רוצחים את כולנו, עד האחרון, הם רוצים לעקור אותנו מהמולדת שלנו"
- הידברות
- פורסם ט' אדר התשפ"ג |עודכן
הלל ויגל יניב הי"ד (תמונות - מתוך הרשת. לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)
ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע בצהריים (חמישי) עם רעייתו שרה ליישוב הר ברכה, לניחום אבלים בבית משפחת יניב, ששכלה את שני בניה בפיגוע ירי.
נתניהו שמע מההורים ומבני המשפחה על שני הבנים, הלל ויגל הי"ד, שנרצחו בתחילת השבוע בכפר חווארה כשהיו בדרכם לישיבות ההסדר בהם למדו. ההורים, אסתר והרב שלו, סיפרו על אהבת הארץ והאדם של בניהם, והאחות רחל סיפרה על נסיעתם האחרונה.
ראש הממשלה אמר להורים השכולים: "ארץ ישראל נקנית בייסורים, אין ייסורים גדולים מזה. הרצח המתועב הזה, אם הם רק היו יכולים הם היו רוצחים את כולנו, עד האחרון, הם רוצים לעקור אותנו מהמולדת שלנו. צריך להעמיק את השורשים שלנו, את ההתיישבות שלנו, ובסוף זה הקרב שבו ננצח. אנחנו ננצח".
"תראו מה היה כאן לפני 50 שנה ומה יש לנו כאן היום. מה שאתם עברתם בגוש קטיף, העקירה הזו לא תחזור, ההיפך – לא לעקור ולבנות", הוסיף נתניהו.
האב השכול ביקש מראש הממשלה להמשיך בעשייה למען השומרון: "אנחנו צריכים את הניחום והתמיכה שלך בהר ברכה, בשומרון, אנחנו צריכים אותך בעשייה. אם יש משהו שינחם אותנו שהבנים שלנו לא נפלו סתם, זה לראות שבאמת ארץ ישראל הולכת ונבנית, שבעזרת השם אנחנו עוד נקום מהשבר, ונרקוד בשמחות של הילדים. כשאתה הוצאת את הספר, הלל דבר ראשון קנה את הספר. הוא אהב אותך. אני שמח שלפחות הם שומרים אחד על השני שם למעלה".
האם אסתי אמרה לנתניהו: "הם היו ילדים מאד מיוחדים, הקב"ה לקח אותם. הם מיוחדים גם בצבא, גם בחסד, גם בתורה. זה הכוח של היישוב פה, זה כל כך מיוחד, זה בית גידולם פה. אני יודעת שאני לא יודעת מה מחכה לי".
האחות רחל ביקשה מראש הממשלה לפעול בנושא הביטחון: "אני אגור פה ונמשיך לגור פה, לא משנה מה. זו הארץ שלי, זו המדינה שלי. סבא וסבתא שלי נלחמו פה, ונמשיך לנסוע פה, אנחנו רק מבקשים לנסוע פה בביטחון. זרקו עלי שלוש פעמים אבנים בחודש. אי אפשר להמשיך ככה. למה יש כל הרבה משפחות נפגעי טרור? חייבים לעשות כאן משהו".
"יש כאן אוכלוסייה מדהימה שנוסעת כאן יום יום, עוברים את חווארה, ונמשיך לעבור כי זה הכביש שלי, זו הארץ שלי, אבל חייבים הרתעה. אני צועקת מדם לבי, אי אפשר לתת למציאות הזו להימשך. אי אפשר להכיל, זה לא נתפס, זה דם של אחים של כל עם ישראל".