שינה מן האמת כדי לא לפגום באווירת שולחן השבת

מעשה בראובן שהוזמן לסעודת שבת שבע ברכות של קרובו, והנה במהלך הסעודה, פתח את פקק הפלסטיק של בקבוק השתייה. שמעון, אחד מן המסובים, הבחין בפתיחת הפקק האטום, ופנה אל ראובן בהתרעמות, 'איך יתכן שתלמיד חכם כמוך אינו חושש לחילול שבת, הלא עברת על מלאכת מחתך ועל מלאכת מכה בפטיש...!'

השיבו ראובן בנחת: 'יקירי, למה לא תדון אותי לכף זכות? הטבעת שמתחת לפקק לא היתה מחוברת אליו, כי כבר דאגתי מלפני השבת להפריד את הטבעת מבקבוק זה...'

אשת ראובן שהבחינה במעשה, לחשה לבעלה: 'הרי אתה יודע היטב שהפקק אכן היה מחובר, ואיך שיקרת לו?!' 

'האמת היא', ענה הבעל, 'שהדעות חלוקות בעניין פתיחת בקבוק מסוג שכזה (יעויין ב'ארחות שבת' פרק י"ב סעיף י"ח). אני הקטן קיבלתי מרבותיי שהדבר מותר, והוא קיבל מרבותיו שהדבר אסור. ומאחר ואני מכיר היטב את טִבעו של האיש, היה ברור לי שאילו הייתי משיב לו שאני מיקל בדבר, היה עלול להתפתח כאן ויכוח סוער. ולכן, כדי שלא להעכיר את אווירת השמחה, החלטתי לשנות מן האמת...'

ויש לשאול, האם אכן נהג ראובן כהוגן?

כשכש להם בזנבה

נפתח את התשובה בסיפור המופיע במסכת ביצה (כ'.): מעשה בהלל הזקן שהביא עוֹלָתוֹ (קרבן עולת ראיה) לעזרה, לסמוך עליה ביום טוב. חָבְרוּ עליו תלמידי שמאי הזקן, אמרו לו 'מה טיבה של בהמה זו'? (תלמידי שמאי סברו שאסור להקריב עולת ראיה ביום טוב, כי אין בה היתר אכילה, כך שלדעתם המקריב אותה מחלל את היום טוב). אמר להם הלל הזקן: 'נקבה היא (והרי אין מביאין עולה נקבה), ולזבחי שלמים הבאתיה' (ושלמים מותר להקריב ביום טוב גם לדעת בית שמאי), כשכש להם בזנבה (דהיינו, הלל כשכש לפניהם בזנב הבהמה כאילו בא להראות להם שהיא נקבה), והלכו להם.

ויש להבין, כיצד שינה הלל הזקן מן האמת ואמר על זכר שהוא נקבה?

וביאר רש"י: 'מרוב ענוותנותו של הלל היה מְשַנֶה מפני השלום'. והמאירי כתב: 'לעולם יניח אדם מקום לשלום, ואפילו במקום שצריך לו לשנות מן האמת, ישנה. ולכן כשראה הלל שלקנתר הם באים, אמר להם נקבה היא'.

הרי לנו שכדי להימנע מויכוחים וקִנטורים מותר לשנות מן האמת, ולכן נראה שגם בשאלתנו ראובן היה רשאי לשנות כדי להימלט מהתרסותיו של שמעון.

ויכוח מיותר

וכשהצענו את הדברים לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אמר לנו: נראה להוסיף, שנידון שאלתנו קל יותר מהמסופר בגמרא, כי אצל הלל הזקן, כל עיני ישראל היו נשואות אליו, ולכן עמדו תלמידי שמאי להתווכח עמו, כי לא רצו שתקבע ההנהגה כמעשיו. כך שיש לפנינו 'ויכוח' אמיתי של גדולי האומה, פולמוס בעל השלכות מעשיות; וכדי לשנות מן האמת באופן כזה, צריך להגיע להיתר המיוחד של 'משנים מפני השלום'.

בשאלתנו לעומת זאת, אין לפנינו כלל ויכוח מהותי, אלא ראובן כבר עשה את מעשהו על פי רבותיו, ושמעון כבר קיים את תוכחתו, ועתה מה יש עוד להוסיף... רק להמשיך להתעמת ללא שום תועלת. ובאופן שכזה, נראה ששינוי מן האמת קל יותר, (ולמשל, מסופר על אחד בשם שמער'ל שהגיע לוורשא, ולכל מי שפגשו ושאל לשמו, השיב שמי בער'ל... אמנם בודאי שאמירת כזביו היא הנהגה רעה, ויש בזה טומאת שפתיים, אך איסור 'לא תשקרו' אין כאן, כי לשמער'ל אין שום תועלת בסיפור שקרו ואינו מסובב בזה שום הפסד לאחרים. וכעין זה נאמר גם בענייננו - הקינטורים שהיה ממשיך שמעון להשמיע הם דברים בטלים לגמרי, לאחר שכבר עשה ראובן את מעשהו על פי רבותיו, ולכן, כדי למנוע ויכוחי סרק, ניתן לשנות ולומר שהבקבוק היה פתוח).  

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.