מדוע מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ביקש ללמוד כיצד אומרים ’תודה’ באנגלית?

לאחר שנותח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, על ידי מנתח בכיר מארה"ב, ביקש מתלמידיו שיֵלמדו אותו כיצד אומרים 'תודה' באנגלית. התלמידים אמרו לרבינו זצ"ל שיוכל לומר למנתח תודה בלשון הקודש, והם יתרגמו את דבריו. אך רבינו התעקש ללמוד את תרגום המילה, וחזר ושינן 'טֵנְק יוּ' שוב ושוב, כדי להודות לאיש בעצמו.

וכך הוה. רבינו לחץ את ידו של המנתח ואמר לו תודה באנגלית, והלה התרגש מאוד לשמוע את דברי התודה מפי קודשו של רבן של ישראל.

ניגשו תלמידיו וביקשו להבין - ילמדו רבינו, שהזמן אצלו הוא מצרך כל כך יקר - מדוע הקפיד שההודאה תאמר דוקא באנגלית?

רבינו השיבם, שלמד זאת מדברי האבודרהם (הובא בא"ר קכ"ז-א'), שכתב בנוגע לאמירת 'מודים דרבנן' של הציבור בחזרת הש"ץ: "אין דרך העבד להודות לרב ולומר אדוני אתה על ידי שליח, שיוכל להכחישו ולומר לא שלחתיו, אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים, אבל בשאר התפילה שהיא בקשה, יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח".

מרן הגרי

למדנו אפוא, שכשמגיעים בחזרת הש"ץ ל'מודים', הציבור אינו יוצא במודים של הש"ץ כמו בשאר התפילה, אלא כל אחד צריך להודות בעצמו, מקרב לב ובהתרגשות עצמית. אם רק יקשיב לאמירת מודים של הש"ץ, יישאר פאסיבי ולא יתלהב, וכמו כן הודאתו עלולה להיות מוכחשת. ולכן מוטב שכל אחד יתן תודה בעצמו בכוונה ובשמחה, על שניתנה לו המתנה הגדולה - חיים. לשם זה תיקנו אמירת מודים דרבנן על ידי הציבור. ומכאן נוכל ללמוד גם בנוגע לכל הכרת הטוב שרוחש אדם לחבירו, שראוי שיודה לו בעצמו, כי את רגשותיו הפנימיים לא יוכל להעביר על ידי שליח.

אשר על כן, רבינו זצ"ל - שכל תנועותיו היו על פי ארבעת חלקי השולחן-ערוך והפוסקים, ודיבוריו היו שקולים ומדודים בפלס ההלכה - הקפיד כל כך שלא להודות למי שהכיר לו טובה באמצעות שליחים, אלא ללמוד כיצד אומרים תודה בשפתו, ולהודות בעצמו! 

(והנה, מעשה במשפחה שהוזמנה לשבת אויפרוף, והיות ובבית בעל השמחה לא היה מספיק מקומות לינה, הוא ביקש משכניו, שבאותה שבת שהו בעיר אחרת, שיתנו לאורחיו רשות ללון בביתם. במוצאי שבת, כשעמדה המשפחה המתארחת לעזוב, האב ניגש אל בעל השמחה וביקש שיודה בשמו לשכנו שהעמיד לרשותם את דירתו.

לאחר מעשה, נזכר בדברים הנ"ל, ובא ושאל את פי הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: כיצד היא ההנהגה הראויה, האם היה ראוי שאקח את מספר הטלפון של בעל הדירה ואודה לו בעצמי, או שמא אוכל להסתפק בהודאה ע"י השליח?

והשיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: נראה כי דברי האבודרהם שייכים בעיקר בהודאה על חיים, 'על שהחייתנו וקיימתנו', וכמו כן הנהגת מו"ח זצ"ל היתה בהודאה על הצלת חיים, בזה ראוי שיודה דוקא בעצמו; אך בסתם הכרת הטוב על דברים שאינם גורליים כ"כ, לכאורה אין צריך לטרוח להודות בעצמו וניתן להסתפק בהודאה ע"י שליח).

* * *

ועוד בעניין הכרת הטוב אצל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל:

מנהיג עדה חשוב עשה לעצמו מנהג של קבע לשלוח למרן זצ"ל סלסלת פירות משובחים בתור "ביכורים" לחג השבועות. שהרי כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב ביכורים (כתובות ק"ה:).

כתב לו הגרי"ש מכתב תודה: 'מנחת הביכורים אשר שלח הגיעה לידי. ואמרתי, כשם שהגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל היה אומר: אלו המכבדים אותי וקמים לפנַי, למרות שהם טועים בי, בדין הוא שיקבלו שכר באופן מושלם, שהרי מחשבתם וכוונתם רצויה. אף אני אומר שיחשב להדרת גאונו כאילו הקריב ביכורים מבלי לגרוע דבר' (קובץ תשובות ח"א סי' ק"ס).

אבל מרן זצ"ל לא הסתפק במכתב התודה. אלא החזיר לו סלסלת פירות משובחים לקראת ט"ו בשבט. ולא זו בלבד, אלא היה מברר בערב חג השבועות מה שוויה של הסלסלה שקיבל ומה שווי הפירות, וכעבור למעלה משמונה חודשים היה מקפיד לשלוח פירות יקירים יותר, בסלסלה מהודרת יותר! וכדברי חז"ל (מד"ר בראשית ל"ח-ג'): 'אם קדמך חבירך בעדשים, קדמנו בבשר, לפי שהוא גמל עליך תחילה'... ('ישא ברכה'). 

* * *

וכי אפשר להודות בלי לכוון?!

מספרים על מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שמעולם לא היה חוזר בתפילתו ובברכותיו על משפט או תיבה שתי פעמים, והיה מתפלל ומברך במתינות, כמונה מעות בכל תיבה ותיבה. והנה, אירע פעם אחת שאמר 'נודה לך' שבברכת המזון, וכשסיים את הקטע חזר שנית 'נודה לך', והיה לפלא לבני ביתו.

כששאלוהו לאחר מכן על כך, הסביר 'הרגשתי שבפעם ראשונה היה בשעת האמירה קצת היסח הדעת, ולומר נודה לך בלא כוונה זה לא הודאה; לברך בלי כוונה זה נורא ואיום, אבל לומר 'נודה לך' בברכת המזון בלי כוונה, זה הרבה יותר גרוע. וכי איך אפשר להודות בלי לכוון?! הרי מי שעושה כך, נחשב כמזלזל בערכו של מי שהוא מודה לו!'... ולכן חזר שנית 'נודה לך'. (ומכאן שבכל ימות השנה בכל השנים שלא חזר שנית 'נודה לך', היה ה'נודה לך' בכוונה הרצויה והנכונה כדבעי).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.