האם להמן הרשע היו בעצם... רגשי נחיתות?

זה עתה חלף לו חג הפורים השמח והמיוחד. כולנו קראנו את המגילה וקיימנו את שאר מצוות היום. זכינו, אך הפעם ברצוננו להעמיק בנקודה מסוימת שבס"ד תוכל להועיל לכולנו להמשך הדרך והיא ההתבוננות בדמותו של המן – מיודענו ממגילת אסתר.

נכון שכולנו יודעים שהיה איש צר ואויב שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער וכו', ושהיה אדם שרדף אחר הכבוד הגדולה והתהילה. אך כשנתבונן יותר לעומקו של עניין, נראה שהייתה לו בנפשו נקודה בולטת מאוד, שלאורך כל הדרך היתה לו לרועץ, והיא – רגשי הנחיתות שפעמו בלבו.

רגשי נחיתות הם רגשות שגורמים לאדם שמתמודד איתם להרגיש כל הזמן נחות מהסובבים אותו, ושכולם טובים ומוצלחים יותר ממנו. רגשות שיוצרים אצל האדם את התחושה שכולם מדברים עליו או מתנשאים מעליו, ויוצרים אצלו את הצורך לאישור תמידי מהחברה, ואת הרצון לכבוד ולהתבלטות בחברה. עוד מרגיש אדם זה צורך להתגאות ולפרסם את מעשיו, שכן זה גורם לו לרווחה נפשית ולתחושת אישור וכבוד. לפני שנעמיק בסיבות ובדרכי הטיפול, ננסה לפגוש תופעה זו במגילה בדמותו של המן (מובן שהדברים נכתבים בדרך האפשר ובמעט הלצה, ולא חלילה לחפש איזו זכות לאותו רשע).

ונתחיל – אנו רואים בתחילת המגילה שוושתי ממאנת להגיע למשתה היין שעשה המלך אחשוורוש. המלך כועס ומתייעץ עם שריו הנכבדים מה לעשות במלכה ושתי, ומי ממהר לקפוץ בראש? כמובן, ממוכן, הוא המן, וזה ממליץ בפשטות להרוג את ושתי על שהמרתה את פי המלך. לא פחות ולא יותר, פשוט להורגה. בהמשך המגילה מגלים מה בהלת המן ומה מניע אותו להמליץ כן למלך וכך אומר המן למלך: "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן באמרם המלך אחשוורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה". זוהי החרדה של המן, שמעכשיו אשתו ושאר הנשים במדינה יבזו אף הן את בעליהן (רש"י), ולכן כדי שחלילה, הנשים לא ירגישו סוג של עליונות על בעליהן, צריך ללמד לקח את ושתי.

נפגשים אנו בפעם הראשונה במגילה באישיותו המפוקפקת של המן וברגשי הנחיתות שלו, ובחשש שלא ירגיש מבוזה מאשתו, או שחלילה תהיה מכובדת יותר ממנו ותתנשא עליו, ומחשש זה הוא צריך לעגן בחוק שדבר כזה לא יקרה, ואכן דואג לזה. ננסה לקיים דיאלוג עם המן ולשאול אותו: ומה יקרה אם לעיתים תרגיש לא המאן דאמר המוחלט של הבית, אז מה? למה אתה מרגיש מאוים מזה, למה אתה אמור להרגיש מבוזה....?

נתקדם הלאה. רואים בהמשך המגילה את הצער והכעס הגדול של המן, כשאיש אחד, והוא מרדכי היהודי, לא משתחווה לו. עד כדי כך שהמן פשוט מחליט "להעלים" גם אותו ואת עמו מהעולם. ננסה לשאול את המן, מה קרה לך, המן? תנסה להירגע, מה הלחץ? אז אדם אחד לא משתחווה, מה זה אומר עליך? מהיכן הצורך הנפשי הזה, להרגיש מקובל על כולם ולצאת ידי חובת כולם, ואם לא אז אין לך כלום?

רואים גם פה דבר שמערער ומאיים על המן ומוציא אותו משלוותו. פשוט קשה לו לחיות עם העובדה והתחושה שלא ממש כולם בקו שלו, ושאנשים חושבים קצת אחרת ממנו. נצטרך להבין מהיכן צורך זה מגיע.

בהמשך מגיעים אנו למשתה שעשתה אסתר ולהזמנת אחשוורוש והמן אליו. המן שמח ומרוצה מהזמנתו, וממהר לזמן את משפחתו ולהודיע להם,  ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך". ועוד ספר להם שרק אותו זימנה אסתר. כמובן, כפי שכבר הספקנו להכיר, מטרתו היא השאיפה לכבוד, להתנשאות. מובן שמבחינתו כרגע הוא מצליח ביותר, סוף כל סוף. כל המאמצים בשנים האחרונות לכרכר סביב המלך ולהתחנף לו – הצליחו יפה. המלך מנשאו, אסתר מזמינה אותו – ממש התקדם יפה. הילד המסכן והנחיתי של השכונה הצליח לקבל אישור שהוא אדם מוצלח ומקובל בחברה. אמנם למגינת לבו תכף ומיד הוא מודיע למשפחתו את הצער הגדול שבלבו, וכך אומר להם: "וכל זה איננו שווה לי", כל עוד שאדם אחד מערער את הביטחון העצמי שלו, שלא משתחווה לו – לא שווה לו לחיות.

גם פה אנו פוגשים באותה נקודה שאדם עם רגשי נחיתות נמצא בה, והיא הצורך וההתמכרות לאישור חברתי מלא ולרכישת כבוד, כשמבחינתו רק ככה ירגיש קיים, ורק כך נפשו תרגיש נוכחת. מסתמא נמצאת משוואה במערכת החשיבה שלו, שאומרת: אני מצליח יותר מכולם = משמע אני קיים, אני מצליח = אני שווה, ואם לא – פשוט אין לי כלום. אין בנפשו קומה בסיסית יותר, שבה האדם מרגיש רגוע ומקובל מעצם היותו בעולם. הר' דסלר מכנה זאת בשם "שמחה של הוויה". שמחת ההוויה שלו תלויה רק בהצלחות, כפי שנעמיק בהמשך, בס"ד.

עוד בהמשך המגילה, אחשוורוש מתייעץ עם המן "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו", וכמובן, המן חושב שהדבר נוגע אליו. והנה, יש פה הזדמנות נוספת לאישור חברתי, ולהוכיח לעצמי שאני אדם באמת מוצלח. לכן ממליץ לו המן להלביש אותו בבגדים מכובדים עם הכתר של המלך, וכמובן עם הסוס של המלך. וכדי לא לפספס אף אחד, כדאי להכריז בקול – "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כמה עצוב שאדם נמצא במקום כזה, וכמה מסכן הוא, ממש במצוקה רגשית. מרגיש שלא רואים אותו, שהוא לא שווה כלום, לכן תמיד לבו ומחשבתו ברצון להוכיח לעצמו ולסובבים אותו שההפך הוא הנכון.

מהם רגשי נחיתות?

עד כאן סקרנו בקצרה את דמותו של המן הרשע במהלך המגילה, את רחשי לבו ואת כוונותיו, ואת הרצון המרכזי שלו לכבוד, שהיה לו לרועץ לצאת מהעולם, כמו שחז"ל מלמדים אותנו, שהקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם. ומבואר בדברי רבותינו, מאיזה עולם – מהעולם הפרטי של האדם. שבמקום להתרכז בצמיחה ובהתפתחות של עולמו הפנימי, נדחף האדם לעולמו של האחר, ובמקרה של המן – בנוסף יצא מהעולם כפשוטו, שמת ונתלה על העץ (אפשר לומר ברמז שתמיד חיפש להיות מעל כולם, ובאותה מידה נענש – שבאמת עכשיו נמצא מעל כולם, על עץ גבוה 50 אמה...).

ננסה להבין מעט מהם אותם רגשי נחיתות המדוברים. ראשית, נאמר שאדם שחווה רגשות אלו – הם בעצם מערערים את הכבוד והערך העצמי הבסיסי של האדם. אלו רגשות שמאותתים לאדם כמה הוא נחות ו"פגום" מכולם, כמה הוא לא מוצלח וכמה פגמים יש בו. ברבות השנים נוצרת מערכת חשיבה בעלת שיפוטיות ונוקשות יתר, שבה האדם מבקר את עצמו ללא סוף, ונוקשה עם עצמו יתר על המידה, מה שיוצר אמונה שלילית חזקה כלפי עצמו. מובן שאם נשאל אותו לפשר מחשבותיו והתנהגותו, הוא ידע להסביר שכך צריך לחשוב, ושזוהי האמת, ויש לו מספיק ראיות להתבסס עליהן כדי לחשוב ולנהוג כך, מלבד העובדה שכך ההלכה מצווה, ועוד הסברים מסוג זה, והדברים ידועים.

בדרך כלל, מחשבות ורגשות אלו מתפתחים אצל אנשים שהיו חשופים לביקורת מוגזמת ובעלת אופי פוגעני, בפרט בשנות הילדות, שבהן האישיות של האדם מתגבשת, ונוצרת תדמיתו של האדם בעיני עצמו. האדם בצעירותו לומד מהאנשים החשובים מסביבו במה להתמקד, ואיך נכון להעריך את עצמו. אנשים שהיו חשופים לביקורת מרובה על כל צעד ושעל שעשו או דיברו שלא כהוגן, ביקורות על איך שהם נראים, על המקומות שבהם נכשלו, ובנוסף עוד הרבו להסביר להם למה הם לא מוצלחים וגם למה בעתיד נראה שלא יצליחו – בעצם גרמו להם ללמוד איך להתייחס ולמדוד את עצמם ולבקר את עצמם עכשיו באופן עצמאי.

בחשיפה של ילד לתפיסה זו על עצמו, נוצרת אצלו אישיות מעורערת, והדבר יבוא לידי ביטוי בכמה צורות, כגון קושי לקבל החלטות לבד, פיתוח תלות רגשית, מסוגלות אישית נמוכה ועוד דברים שיובילו לעיצוב דמות חסרת עמוד שדרה, וללא בטחון עצמי בריא.

ובהקשר לתחילת מאמר זה – רצינו להדגיש את הקשר בין רגשי הנחיתות לבין ההתמכרות לאישור חברתי. הקשר ביניהם אכן מובן, שאדם שהתחנך לזהות רק את המומים שבו, פשוט צריך וחייב מבחינתו לקבל אישור חברתי, ולבלוט בסביבה, שהרי תמיד מתנגנות בראשו מחשבות שהוא לא טוב מספיק, שהוא לא מוצלח, לא שווה מספיק וכו', מה שגורם לו להישאב בקלות למקומות של רצון להתבלטות יתר בחברה ולריצוי חברתי, וכן לעשייה מוגזמת ואובססיבית, שרק כך יוכל להוכיח לעצמו ולמי שביקר אותו שהוא באמת שווה .

אבל האמת שהוא לא יצליח לצאת מהמקום הזה על ידי עשייה מרובה או ניסיונות מרובים להרשים את החברה או את מי שביקר אותו, כי לא משנה מה הוא יקריב כדי להשקיט את המחשבות שמתרוצצות בראשו – עדיין, למרות העשייה ולמרות ריצוי החברה, מחשבות אלה לא ירפו ממנו, שכן יצר לעצמו ברבות השנים דפוסי מחשבה של הלקאה עצמית שתמיד יחפשו מקום להוכיח למה עדיין הוא לא שווה, ולמה אין ערך אמיתי למעשיו ולהשתדלותו.

בקיצור, נוכל לומר שכיוון הטיפול הרצוי הוא בחשיבה מחודשת כלפי עצמו ובבדיקת ההלקאה העצמית שלו, האם היא לא מוגזמת, האם היא נכונה, האם היא הגיונית או נוקשת מידי. ועל צד שיש אמת בדבריו, האם זה מקדם אותו לחשוב כך? נעודד אותו להתמקד ביופי ובמיוחדות שבו, במה שהוא כן הצליח להתגבר ולהשיג, בפיתוח רגשות אהבה עצמית, חמלה והכלה כלפי עצמו ובעצם קיומו בעולם (נקודה חשובה שיש לפתח בקומה הראשונה של האדם בילדותו – שכבה בנפש הילד שבה יש אהבה ללא תנאי מצדנו, ההורים, כל שכן מצד בורא עולם, שכן חביב אדם שנברא בצלם, בפרט יהודי, ושבשכבה זו אין צורך ברמת ההצלחה שלי בחיים), ולא לעסוק שוב ושוב במציאת "פרויקטים" נוספים של ריצוי חברתי שאולי אלו יספקו אותו.

בנוסף יש להזכיר לו שלרוב, הביקורת והאשמה שהופנתה כלפיו באה ממקום סובייקטיבי, ולא ממקום אובייקטיבי, שכן לאנשים בדרך כלל חסרה התמונה הכוללת כלפינו, כדי לבקר ולקבוע מי אנחנו באמת, כל שכן שרוב האנשים מדברים מעולמם הצר והמוגבל, ועם קושי להכיל ולקבל מי ששונה מהם מעט. עובדות אלו הופכות לא פעם ביקורת שמופנית אלינו לכלל לא רלוונטית וראויה ליחס. בנוסף יש לזכור שגם אם נאמרים דברים שיש בהם ממש – אין בכוח אלו לעצב את אישיותנו. אנו אנשים בעלי בחירה, ולא מחויבים למי שהיינו אתמול. יש בכוחנו להשתנות תמיד.

על כן רצוי שאדם שמרגיש שמקננים בתוכו רגשות ומחשבות מסוג זה לא ינסה לטפל בהם לבד, שכן המעורבות הרגשית שלו תעיב על הצלחתו, ויהיה לו קשה עד מאוד להגיע לחקר ולפתרון בעיותיו. על זה מתאים להזכיר את מאמר רבותינו, "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים", ולכן כדאי לאדם לשוחח עם אדם קרוב אליו, שיוכל לעזור לו לצאת מהמקום הזה. מובן שאם זה לא עוזר, יש להיעזר באיש מקצוע.

נסכם ונחזור לדמותו של המן הרשע מיודענו. לאחר שהצלחנו להבין מעט מה הצורך שלו בהתנשאות ובחיפוש באובססיה אחרי הכבוד והתהילה – אולי אם היה בתחילת דרכו של המן אדם קרוב אליו, שהיה מנסה להשקיט בקרבו את התחושות של רגשי הנחיתות שפעמו בלבו, ולהובילו למקום שפוי ורגוע – אולי לא היה צריך להגיע ברבות השנים למקום חולני כזה שמחפש רק שהמלך יגדלו וינשאו מעל כולם, וכן להגיע לצער וכעס ואף לרצון להשמיד אומה שלמה.

"צרות" נוספות של רגשי הנחיתות

עוד צורה שבה נפש מעורערת בנחיתות באה לידי ביטוי, היא על ידי עיסוק יתר בעשיה או בלימוד. אין הכוונה חלילה לומר שיש להפחית או לגרוע בעשיה חיובית או בלימוד התורה הקדושה, אבל כשהדבר נובע ממקום לא בריא של מילוי צורך נפשי קיומי, האדם יוצא מפרופורציה. הוא לומד מתוך לחץ עצום, וכשהדבר לא בהתאמה לדרגתו, יש תופעות לוואי כגון חוסר שמחה או לחץ (סטרס), בעיות בשלום בית וכדומה. במקום ללמוד ולפעול מתוך רוגע ושמחה, מתוך חדוות הלימוד ושמחה בעשיה, אצלו הדבר בנפשו, כמו שהסברנו לעיל. מובן שרוב בני האדם לא ידעו לזהות את הסיבה האמיתית ויתלו את זה במאמרי חז"ל וכו'. הכול טוב ויפה עד שהאדם פשוט קורס, או מלחץ, או שהשמחה מתרחקת ממנו והלאה.

בנוסף, לסובלים יש נטייה לחפש מומים באחרים. כמו שהם פיתחו הרגל לשפוט את עצמם, הדבר ייעשה אוטומטית גם כלפי הסובבים אותם (אפשר לומר בדרך רמז שבמגילה מופיע שמו של המן כך: "מומכן", היינו מוכן ומזומן לחפש מומים אצל אחרים). בהקשר זה נזכיר את מאמר חז"ל "כל הפוסל במומו פוסל", ומסביר המהר"ל כי כאשר מוציא דבר פסול ומגונה בפיו – מראה שהוא בעצמו פסול. וכך הוא בדוק ומנוסה בכוחות הנפש. ומבאר הרב דסלר, שתמיד יש בחירה לאדם, והוא יכול לתקן את תכונותיו הפסולות על ידי כך שמתרגל להימנע מלפסול אחרים, ואדרבה, ידבר עליהם טוב.

יוצאת מדברים אלו עוד עצה נפלאה, והיא שיש עוד אפשרות להתרפות מתפיסה זו, והיא לעבוד בכיוון ההפוך, היינו על ידי זה שאני מחפש טוב אצל האחר, דן לכף זכות, נמנע מלשפוט ומצליח לפתח אליו רגשות של חמלה, אזי אני בעצם גם לומד להיות עם עצמי יותר סלחן, מבין ואמפתי יותר.

מובן שיש עוד כמה ממדים לתופעה זו, אך כרגע נסתפק בזה. היו ברוכים.

יצחק לוי הוא מטפל בפסיכותרפיה ובביופידבק במחלקת "נפשי בשאלתי".