שאלת השאלות: איך משכנעים ילדים לאכול?

בתי בת ה-10 לא מוכנה לטעום מאכלים מגוונים. אני חייבת להכין לה כל יום שניצל וצ'יפס, או עוף עם אורז. ברגע שאני מכינה קציצות בשר, למשל, עם שעועית – היא כועסת ולא רוצה לטעום. מה אוכל לעשות?

שימי לב לנוסח השאלה: אני חייבת להכין לה! האמנם את חייבת? כל עוד תרגישי חייבת, היא לא תטעם מאכלים שאת רוצה שהיא תטעם. הלא היא מבינה שאת חייבת לעשות לה כל מה שרוצה, אז למה שלא תעמוד על שלה?

אמא לא חייבת כלום. היא נותנת הכול מאהבה, מכינה ארוחה ערבה, מכינה אוכל מזין, שהיא חושבת שהוא טוב לילדיה. מעכשיו הילדים צריכים וחייבים להתאים את עצמם.

נכון, לא תכיני בכל יום מאכלים שאת יודעת שהיא לא הכי אוהבת, אבל אם את רוצה ילדה שתטעם מכל מיני מאכלים, אם חשוב לך להכין מאכלים אחרים, כי גם את קיימת ואוהבת את המאכלים הללו, וגם ילדים נוספים קיימים, אז הבהירי לילדתך בצורה עדינה ולא קנטרנית שאת מכינה כל מיני מאכלים. את תשמחי מאוד אם היא תטעם ותאכל את כל מה שתכיני, אבל אם תבחר שלא לאכול, זה בסדר גמור. ברגע שתורידי ממנה את הלחץ לאכול מה שהיא אינה רוצה, וברגע שהיא תבין שאת חזקה בעמדתך שבבית מכינים מאכלים מגוונים, היא תתחיל לאכול.

קורה לי כל העת שאני פוגשת הורים שלמדו אצלי בעבר והיה להם ילד בררן, והם מספרים בחיוך גדול על ילד שכיום אוהב לאכול הכול.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בתי בת 28, עם רקע רפואי סבוך. משקלה נמוך מדי, אך כל אימת שהיא עולה במשקל היא נכנסת לחרדה. קשה לנו לחזות בהידרדרותה. ממה נובעת התנהגותה?

על אף גילה המתקדם של בתך, יתכן שהיא עדיין מחפשת להשיג דרך מצבה הבריאותי את תחושת השייכות, הקרבה והדאגה שלכם כלפיה.

הדרך שהיא בחרה לעשות זאת היא להכניס עצמה למצבים סבוכים מבחינה בריאותית, משום ששמה לב שכך היא מעוררת את דאגתכם אליה. כך היא בעצם יוצרת מצב שבו אתם נפנים מעיסוקיכם ומתפנים אליה, גם מחשבתית וגם פיזית.

כשהיא רואה שהיא מושא דאגותיכם היא מרגישה שבאה על סיפוקה. היא חשה שהיא קיימת ושלא התעלמו מנוכחותה.

כלומר, הדרך שלה לחוש בריאה, או ברייה ונוכחת, היא על ידי כך שהיא מייצרת בתודעתה ולאחר מכן בגופה את האמונה שהיא חולה, וכך מביאה עצמה לחולאים קשים אמיתיים.

לכן היא גם מפחדת לכאורה כשחל שינוי לטובה במצבה הבריאותי, משום שהתרגום שהיא נותנת לכך בתודעתה הוא שכעת היא כבר לא תהיה מושא תודעתכם, ותשוב אצלה תחושת חוסר הקיום.

לכן חשוב למתן את תשומת הלב שלכם בעיסוק אחר בריאותה ולא להתרשם ממשקלה, על אף שזה אכן יכול לייצר בכם דאגה, משום שזה רק מחריף את מצבה וגורם לה להמשיך ולהזיק באופן תת הכרתי לבריאותה.

טיפול תהליכי ושורשי אשר יאפשר לה להכיר מקרוב את עצמה ולהרגיש תחושת קיום שלא ניתנת לערעור הוא אשר יפחית את הצורך שלה להיות חולה כדי להיות או להרגיש שהיא בריאה. (ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)