3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "אבל אני לא אשם!"

1.

כמה קשה לשכנע את הבלתי משוכנעים.

"אתה אכלת את השוקולד בלי רשות!".

"אתה מאחר כרוני, למה אתה מאחר כל כך הרבה?".

"למה אתה צריך תמיד לבקש מאחרים לעשות בשבילך?".

כמה פוגע כשמישהו מאשים אותנו במה שלא עשינו, במה שלא חטאנו.

"איך הוא יכול לחשוב שאני אוכל את השוקולד בלי רשות?!".

"איך יכול היה יכול לומר עלי שאני מאחר כרוני? איחרתי רק פעמיים לקורס במהלך כל השנה!".

"איך הוא מסוגל לומר שאני מבקש מאחרים לעשות בשבילי דברים? מתי נתקל בזה?".

בקרב המשפחה אפשר לראות זאת לעיתים תכופות, כי במשפחה איננו נזהרים מספיק בכבוד הנוכחים, ולכן מאשימים בלי מסננת.

אנשים מבוגרים מסוגלים לזכור לנצח האשמה של הוריהם בתקופת ילדותם. הם גם יכולים לזכור איך ניסו לשכנע בצדקת דרכם וללא הצלחה.

כמה פוגע כשמישהו מאשים אותנו במה שלא חטאנו. אבל אם נבין שאין ההתנהגות הזו קשורה אלינו בשום מצב, הרי שזה יקל עלינו.

נכון, איננו צריכים להרכין את ראשנו. אנחנו יודעים שלא עשינו את הדבר שבו אנו מואשמים, אבל מבינים שהמאשים נמצא כאן רק כדי להאשים, ולנו אין קשר לכך.

אין שום סיבה להודות באשמה לא לנו. מצד שני, אין סיבה לומר דברים שאינם נשמעים.

אם הוא לא מקשיב ולא שומע ורק טוען ורוטן, אולי עדיף לשתוק.

לא, זו לא שתיקה של הודאה. זו שתיקה של הודיה. אנו מודים על כך שאורך הרוח בידינו. מודים על כך שניחנו בשקט נפשי ובסבלנות לאנשים שמאשימים אותנו על לא עוול בכפינו.

טעות: מנסים לשכנע את המשוכנעים לצד השני, וזה מייאש.

2.

אל תענוד בכוח את השרשרת שאינה שייכת לך

האשימו אותך שלא באשמתך?

אל תניח את הקולר על צווארך!

אל תאמר לעצמך: "אולי יש דברים בגו?", "אולי אני גרמתי לכך?", "אולי אסור היה לי ללכת לשם?".

אל תאמר לעצמך שאתה אשם, כשאתה אינך.

הפוגע פוגע, וזכותך לא לאסוף את הפגיעה לתוך לבך.

זכותך לא להושיט ידיים, אלא לאפשר לכדור לאבד את הכתובת.

עשה הפרדה בין אנשים שבאים לך בטוב, ואתה מרגיש שרוצים להועיל לך ולחזק את התנהגותך, לבין אנשים שרק רוצים להקטין אותך.

אפשר לראות דבר זה בכתבות שנכתבות באינטרנט ופרוצות לתגובות.

אנשים מגיבים באופן בוטה, ללא רחמים. הם דורסים ורומסים והורסים כל חלקה טובה.

אם תקרא את כל מה שכותבים עליך, יש סיכוי גדול שתצא מוחלש, כי תמיד יש כאלו שדואגים להחליש.

אם תקרא ותסנן רעשים, או תדע שלא לקרוא כלל, יש סיכוי גדול שלא תיפגע.

טעות: מאמינים שאתם אשמים, כשאתם יודעים שלא כך.

3.

המשיבים רעה תחת רעה – מביאים על עצמם את הרעה.

כשמישהו פוגע בנו ואנו נפגעים, מיד אנו חושבים על נקימה ונטירה.

"אחזיר לו באותה מטבע!", "אראה לו מה זה!".

"לא אשיב לו, כי אני לא תינוק כמותו, אבל כשיבקש ממני, הוא יכול לשכוח מזה".

קשה להישאר שאננים מול עוולה שמישהו עשה לנו ברשעותו.

אבל אם נזכור תמיד שהפוגע הוא המפסיד, בעצם, אז לא נזדקק לנקמה המתוקה. לא נזדקק לנטירה העלובה.

אם הפוגע הוא המפסיד, אז הוא כבר הפסיד. הפסיד! בשביל מה שיפסיד כפול ומכופל?

כשאנו משיבים מלחמה שערה, אנחנו לומדים להיות סלחניים פחות, לומדים להיות מהמתקיפים.

האם אנו רוצים להיות כאלו? האם אנחנו מעוניינים לשנות את עורנו בגלל התנהגות חברנו?

ובכלל, ברגע שאנו משיבים, אנו מלבים את הלוחמה. האם זה מה שאנו רוצים?

ברגע שלא נשיב – יש סיכוי גדול שהפוגע יפסיק לפגוע, ולא יעשה זאת עוד בעתיד.

טעות: משיבים רעה תחת רעה ומגלים שטובעים בשלולית של הרפש.