סיון רהב מאיר: שלושה מסרים חזקים מדבורה פלאי

האם יש משהו שלא נצלם אותו מיד כשהוא קורה? האם יש דברים שלא נחשוב מתי לשתף אותם? וגם לא נבדוק אחר כך תגובות? רשימת הדברים הפרטיים והאישיים בחיים שלנו הולכת ומתקצרת. האלגוריתם של הרשתות החברתיות משדר לנו מסר ברור: הכול שייך לכולם, כל הזמן. לייק.

את עשרת הדברות קיבלנו במעמד פומבי ענק, מעמד הר סיני. אבל אז העם חטא ובנה את עגל הזהב, ומשה ניפץ את לוחות הברית. בפרשה שקראנו בשבת מתואר תהליך של פיוס ומחילה, ובסופו משה מוזמן לעלות שוב להר סיני, לקבל את הלוחות השניים. אבל הפעם אלוקים אומר לו: "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ". פרשנינו מסבירים שהמעמד האישי, הפרטי, הוא נצחי יותר. הפעם זה בלי קהל וקולות, ולכן זה מצליח.

שווה להתעמק רגע בארבע המילים האלה – "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ" – ולחפש רגעים כאלה גם בחיים שלנו. רק אנחנו עם עצמנו, עם אלוקים. נהוג לומר שאם לא פרסמת – לא עשית. אבל יש גם דברים שרק אם לא פרסמת, באמת עשית.

שבוע טוב.

יהי רצון

זו אחת הברכות היפות שאפשר לקבל. עם ישראל השקיע הרבה בבניית המשכן, המרכז הרוחני שליווה אותנו במדבר. הם תרמו כסף ותכשיטים, הם עבדו קשה, הם השקיעו זמן, והנה המלאכה מסתיימת. רש"י מספר שמשה רבנו מברך אותם: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם".

הברכה הזו מקפלת בתוכה כל כך הרבה: לא בניתם פה סתם בניין יפה, אומר משה רבנו. בניתם פה משכן שיתמלא כעת ברוחניות, בתוכן, בערכים. אני מברך אתכם שתראו את המשמעות החיובית של המעשים שלכם. שתראו איך עבודת הכפיים שלכם – כל שקל וכל מסמר וכל טיפת זיעה – יוצרת בסופו של דבר כלי לקדושה בעולם. שהעשייה הפיזית שלכם תתקן ותאיר ותברך את המציאות.

זו קריאת כיוון לכולנו, בעשייה שלנו בעולם הזה. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו.

לא רק משפט אחד

לפעמים כל מה שאנחנו יודעים על אדם, זה ציטוט אחד מפורסם שלו. השבוע לפני 236 שנים נפטר רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תנועת החסידות. אחד המשפטים הידועים שלו, שהפך גם לשיר מצליח, לקוח מתוך התפילה שחיבר, "תפילה שלפני התפילה": "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרו בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרו חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ".

זה משפט נפלא, והלוואי ונצליח ליישם אותו, אבל אסור להסתפק רק בו ולחשוב שזה כל מה שרבי אלימלך מליז'נסק אמר לנו. בתפילה הזו שכתב, למשל, מופיעים עוד משפטים נפלאים, שכדאי להכיר (ואולי אפילו להלחין). למשל:"וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ".

"וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה".

"וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִּכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ".

שנזכה. לזכרו.

"כבר הנני משוחרר"

"לפני עשרים שנה נפצעתי קשה בפיגוע ביישוב עתניאל", סיפר השבוע אסף פאסי בזום של קהילת הנשים "מתחדשות". "במהלך השיקום וההחלמה, החברים שלי הכינו לי פתק עם פסקה קצרה של הרב קוק. אני לא אשכח את מה שנכתב שם.

'וְאִם אֲנִי חַלָּשׁ בְּגוּפִי,

הַאִם תִּסְבֹּל מִזֶּה גַּם כֵּן נִשְׁמָתִי?

וְאִם אֶלֶף פְּעָמִים יְדַכְּאֵנִי בְּשָׂרִי,

הֲיְדֻכָּא מִזֶּה רוּחִי?

הַלּא מְלֵא חֹפֶשׁ אֲנִי, שׁוֹאֵף אוֹר וּדְרוֹר,

וְעִם שְׁאִיפָתִי לְחֵרוּת - כְּבָר הִנְנִי מְשֻׁחְרָר,

וּבִמְלאֹ קוֹמָתִי הִנְנִי בֶּן חוֹרִין'.

"המילים האלה של הרב קוק נתנו לי הרבה כוח. מאז התחלתי לאסוף ציטוטים קצרים שלו, שהפכו בסוף לספר 'משפטי הרב קוק'.

"מה הסוד בפסקה הזו? האמירה שלמרות שהגוף שבור, הנשמה לא חייבת להישבר ביחד איתו. להיפך. רוח האדם חזקה ביותר, והיא יכולה להרים איתה את הגוף ולרפא אותו. הרב קוק כותב שהנשמה היא זו שקובעת ומובילה את התודעה. עד כדי כך שאם אנחנו רק שואפים לחירות – אנחנו בעצם כבר משוחררים".

שלושה מסרים מדבורה פלאי

אפשר להרגיש אחדות בזום? אפשר. כ-10,000 נשים מכל המגזרים נרשמו למשדר שיזמה דבורי פלאי במלאת שלושים לפיגוע ברמות, שבו נרצחו ילדיה אשר-מנחם ויעקב-ישראל. דבורי ביקשה לקיים את מפגש האחדות הנשי, ואז... ילדה באותו בוקר, בשעה טובה.

כיוון שנערכנו לתסריט המשמח הזה, הקלטתי מראש שיחה שלי עם דבורי. היא אמרה בה כמה דברים חשובים:

ראשית, על עם ישראל. לא יאמן שככה היא מרגישה, במקביל לחדשות: "מהרגע שקרה הפיגוע ועד עכשיו, אני רק הולכת ומגלה את התופעה המדהימה הזו שנקראת עם ישראל. אני לא חושבת שאנחנו קולטים את זה ביומיום. כמה עוצמה, חיבוק, תמיכה, אחדות, הירתמות. למה אנשים שאני לא מכירה דופקים בדלת הבית שלי בפורים ומביאים לי משלוח מנות? ולהבדיל, למה אנשים שאני לא מכירה יושבים בשבעה אצלי בסלון ומזילים דמעות? כי הם קולטים שזה לא סיפור פרטי שלי, אלא שזה קשור גם אליהם".

שנית, על ילדיה. "מאז שזה קרה אני אומרת לעצמי 'שהם לא יהיו קורבנות שווא'. שאם זה קרה – ייצא מזה משהו משמעותי. שתהיה איזו תועלת באסון שלנו. כל מיזם לזכרם, כל עשייה חיובית, כל קבלה טובה שמישהו מקבל – גורמים לי להרגיש ככה. תודה לכם".

ושלישית, על עצמה. "אני אישה אלמונית, ופתאום מזהים אותי ברחוב. זה קרה בעל כורחי. אבל אם זה קרה, אני מקווה שאני עושה מה שצריך לעשות, שאני ממלאת את התפקיד הזה, שממש לא בחרתי בו".

תודה, דבורי, על הזכות לקחת חלק. מזל טוב. בשורות טובות לכולנו.