הרבנית ימימה מזרחי על התינוק החדש של משפחת פאלי: "כזו נקמה, כזו נחמה"

"נו, אז איפה את אוחזת בעבודות הפסח?", שואלים אותי,

ובעצם יותר משאני אוחזת, אני אחוזה.

עבודות הפסח מעסיקות לי את הנשמה, ויש בהן כוח אדיר.

אז אנחנו ממש בסוף החומש הזה, בפרשות "ויקהל" ו"פקודי".

בסוף קריאת התורה בבתי הכנסת נאמר כולנו חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק.

לשבת כזאת קוראים "שבת חזק"

ואני למעשה קוראת לשבת של סוף ספר שמות "שבת חזקות"

כי פרשות השבוע מצדיעות לנשים החזקות של העם שלנו.

כן, הפרשות האלה, ויקהל ופקודי, מלאות במילה "נשים";

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים.

איזו הצדעה בסוף ספר שמות לעם הזה ששמו "נשים".

וברכת מזל טוב מרגשת כל כך לדבורי פאלי,

שילדה אתמול בן. אמאל'ה, איזה מנעד של רגשות.

לא מזמן הבת שלי היקרה ילדה.

זה היה בערב שבת והייתה שמחה מאוד גדולה

בקומה הגבוהה בבית החולים,

אבל למטה היו המון אמבולנסים וסירנות

והבנו שאירע פיגוע קשה.

וחשבתי לעצמי איך משונים החיים.

בקומה אחת נולדים תינוקות ובקומה אחרת כזה צער.

ומי ידעו לחבר את שני הנתונים האלה יחד, זה כנגד זה?

בנות ישראל במצרים.

ועל כך מצדיע להן חומש שמות בסופו,

כמו באמת איזה משמר כבוד שעומד ואומר להן: תודה!

הגוף שלהן שם במצרים הבין, שהולדה היא נחמה.

וזו בדיוק ההבנה ההפוכה,

מפני שפרעה דרס ילדים קטנים.

הוא היה, לא עלינו, דוחף אותם לתוך לְבֵנִים,

דוחס אותם.

והגברים בעם ישראל ראו בחוכמתם שאין צורך בילדים במציאות כזו.

והאמת, אמא, הוא צודק.

מה את מביאה עוד ילד למקום שיש בו כאלה דריסה של הנפש ושל הגוף?

ופיגועים כאלה?

באמת איך אישה מבינה משהו בדיוק הפוך? איך הן דווקא יולדות במציאות כזו?

חז"ל מסבירים לנו שהתמונה ההפוכה שהן רואות,

היא תמונת מראָה.

הן מציבות מראה מול המציאות האכזרית ואומרות:

היכן שיהיה ילד, תהיה חמלה.

כך, פרעה רוצה להמית את כל הילדים.

משה רבנו בתיבה על היאור.

ואז מגיעה בת פרעה, וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה...

וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה!

ושימו לב עכשיו: וַתַּחְמֹל עָלָיו.

ילד יהודי קטן שנולד הוא לא רק נקמה ברוע,

הוא נחמה ענקית מול הרוע.

אנחנו תמיד אומרים,

כשלא עלינו אחד מן החבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה.

ואיך הפכנו כולנו, על כורחנו ועל כורחה של משפחת פאלי, למשפחה אחת גדולה.

אבל גם כתוב:

בן נולד למשפחה, נתרפאת כל אותה המשפחה.

וזו כזאת נחמה ענקית.

את המראות האלה, שלקחו בנות ישראל בידיהן כדי לשמר את חיי המשפחה,

מציב משה רבנו בפרשות שלנו בפתח של המשכן – בכיור!

כיור גדול שבו נטהרים הכוהנים לעבודת הקודש,

והוא עשוי כולו מראות-מראות-מראות,

עשוי מתמונת המראה הזאת של האישה

שהבינה את המציאות הפוך ממה שההיגיון אומר,

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת – וְכַנּוֹ.

לכיור יש כַּן. מהו הכן הזה? כשמשה רבנו מברך את עם ישראל,

שבונה את המִשְׁ-כָּן, הוא אומר:

וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ

וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

בואו נבין את המשפט המדהים הזה.

כשנשי מצרים ראו את משפחתן נגדעת ונדרסת באכזריות תחת גזרות פרעה,

הן אמרו: אם אני אהיה ב-כאן ובעכשיו, אני פשוט לא אחיה מרוב צער.

אז אני אהיה – כַּן. אני אתכַּוְנן למציאות חדשה, אתכּוֹנן אליה.

מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, בואו נתכוננה,

בואו נתכונן למצב גאולה.

אפילו שזה נראה הכי לא הגיוני במצב הנתון,

אנחנו נכין את עצמנו, נהיה כַּן, נהיה כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת – וְכַנּוֹ.

ההתכוננות למצב חדש היא הולדה.

וכל עבודות הניקיון שנשים עושות עכשיו, הן הולדה.

מה קשור בית ללידה?

כתוב וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.

ולענייננו, אנחנו לא מנקות את הבית כי הוא מלוכלך.

אנחנו מנקות עכשיו כי אנחנו מתכוננות להולדה ענקית של משהו פלאי. לגאולה גדולה.