"אם רק היית משנה את אשתי..."

הפעם אפתח את הסיפור באירוע מעניין שקרה לי במהלך חג הפורים.

פגש אותי יהודי אחד, ופנה אלי במילים הללו: "דע לך שאסרתי על אשתי להקשיב לרעיונות שלך. וחוץ מזה, חשוב מאד שתדע שאם היית בתקופת אחשוורוש, היית מוצא את עצמך תלוי על עץ גבוה חמישים אמה".

שמעתי את דבריו, ולא הבנתי אם הוא מתכוון בבדיחה או ברצינות, האם אני אמור לצחוק או לבכות, אז שאלתי אותו בפשטות: "למה כבודו מתכוון?".

הוא ענה לי: "תראה, אשתי ואני מקשיבים לרעיונות שלך. פעם אחת סיפרת על אישה שהעלתה קונפליקט האם להוציא רישיון נהיגה שממש חשוב לבעלה, אבל אמא שלה מתנגדת לכך בכל תוקף. היא שאלה מה עליה לעשות, ואתה התחלת לספר לה כל מיני סיפורים, מה את מרגישה, מה הקול הפנימי שלך אומר לך, במקום להגיד לה דבר אחד בלבד: 'איזו היא אישה כשרה, העושה רצון בעלה'. אתה מבין? אתה ממריד את הנשים, 'להבזות בעליהן בעיניהן'.

"אתה יודע?", הוא המשיך והוסיף, "אחשוורוש שלח מכתב ביד הרצים 'להיות כל איש שורר בביתו', ואתה מפר את פקודתו. הוא מיד היה תולה אותך. וחוץ מזה: בתורה כתוב 'והוא ימשול בך'. אז אתה מבין למה לאשתי אני כבר לא אתן יותר להקשיב לתוכניות שלך? תשכח מזה", כך סיים האיש את דבריו בזעף, והלך לדרכו.

מה אתם אומרים? נשמע מעניין, לא?

וכאן אנחנו מתחילים את הסיפור שלנו.

זה היה בתקופה שלימדתי בבית הספר על המושג "מובחנות".

כהקדמה לנושא עשיתי לתלמידים תרגיל מעניין: ביקשתי שכל אחד יאמר לי - לו הייתי, קוסם איזה "הוקוס פוקוס" הוא היה רוצה שאעשה כדי לשפר את החיים שלו.

התלמידים חשבו על השאלה, והתחילו לשתף במשאלות לבם.

הראשון אמר לי, "אם אשתי רק היתה מפסיקה להתעצבן כל היום על הילדים, חיי היו ודאי משתנים".

השני אמר לי בנוסח קצת שונה, "אם רק היית עושה קסם שאשתי תפסיק להיות 'חולת ניקיון', אז הייתי מאושר".

השלישי סיפר על הבן הבכור שמנהל להם את הבית, הוא מתעצבן על כל דבר שעובר לידו, חושב שהכל שייך לו, כל היום הוא רב עם האחים, מתווכח עם ההורים, בקיצור – ילד מתסכל. "אם רק היית משנה אותו, היה לנו הרבה יותר קל בחיים".

וכך כל אחד ענה בתורו.

אחרי התרגיל הסברתי את עניין המובחנות: שככל שנסכים להבין שאנחנו יכולים לנהל רק את עצמנו – את הבחירות, הרגשות והמעשים שלנו, ושאין לנו יכולת שליטה על אף אחד. כך חיינו ישתפרו.  

הוספתי שהרבה פעמים, כאשר זוג מגיע לפגישת ייעוץ זוגית, המטרה שלהם היא הפעלת שליטה, שינוי של בן הזוג. האישה רוצה שאשנה את בעלה, והגבר רוצה שאשנה את אשתו.

השיעור הסתיים, ואז פנה אלי אחד התלמידים ואומר לי: אני לא מבין מה חידשת לנו היום, הדברים ממש פשוטים.

המעניין הוא, שזה שפנה אלי היה דווקא אותו אחד שביקש קסם, שאשתו תפסיק להיות עצבנית, אבל אני החלטתי בינתיים לשתוק ולהמתין.

יום לאחר מכן מסרתי אותו השיעור בכיתת הנשים, וגם שם שאלתי אותה שאלה: לו הייתי קוסם, איזה קסם הייתן רוצות שאעשה כדי להפוך את חייכן למאושרים.

האמת – ממש סיקרן אותי לדעת מה תענה אשתו של אותו פלוני שמשתתפת בכיתת הנשים.

נו, תנחשו מה היא אמרה לי? ברור, אתם מנחשים היטב. "אם רק תשנה את בעלי, שיפסיק לרצות לשנות אותי, אז חיי ישתנו".

והאמת – היא צודקת שהוא מנסה לשנות אותה, והיא גם צודקת שזה לא נעים, אבל יחד עם זה היא גם ממש מנסה לשנות אותו. היא עסוקה ב"איך לגרום לבעלי להפסיק לשנות אותי".

בדיוק כאן מגיע עניין המובחנות. ככל שנסכים ונבין שאנחנו מנהלים את עצמנו ושולטים רק על עצמנו, כך יהפכו חיינו להיות נעימים יותר.

כשבררתי עם אותם בני זוג לעומק את הדינמיקה שביניהם, מתברר שביחסי הגומלין היא, כביכול, ה"שולטת", והוא ה"מרצה".

כלומר היא צריכה להרגיש כל הזמן שהיא בשליטה על בעלה ועל הילדים, על השכנות והגיסות... כך היא מרגישה מוגנת.

האופן שבו בעלה מגן על עצמו הוא אופן של ריצוי, כלומר שכאשר אשתו לא מרוצה ממנו – הוא מרגיש לא אהוב ולא רצוי, וממילא יש לו הצורך לרצות אותה,

המעניין הוא שבעצם הוא זה ש"מזין" ומעצים את היכולת שלה לשלוט עליו, כלומר הוא שולט עליה מלמטה – על ידי זה שהוא מנהל את הרגשות שלה.

כעת, אם נחזור לנושא המובחנות, יש כאן תערובת שלמה ביניהם. כל אחד מנסה להרגיש שלווה ובטחון על ידי זה שהוא מנהל את בן הזוג שלו.

נתתי לתלמידים דוגמא למובחנות מהורים וילדים. קורה לא מעט אצל הורים, שהם רבים ומתווכחים עם ילדיהם. למשל: אמא שמנסה לגרום לילדים להניח את הבגדים בסל הכביסה ולא לזרוק על הרצפה בחדר הילדים.

ככל שאותה אמא לא מובחנת, היא תנסה כל הזמן לשלוט ולנהל את הילדים. היא תסביר, תבקש, תכעס ותעניש – עד שהם ילמדו להניח את הבגדים בסל.

אבל ככל שהאמא מובחנת יותר, היא תלמד לנהל רק את עצמה.

היא תודיע לילדים שהיא מכבסת רק בגדים שנמצאים בסל הכביסה. בגדים שלא יהיו שם, לצערה, יישארו מלוכלכים. לא מתוך רוע, חלילה, אלא שפשוט אלה הנהלים בבית. כך הילד ילמד שאם הוא לא הניח את הבגדים במתקן הכביסה – הוא יצטרך ללכת למחרת עם בגדים לא מכובסים לבית הספר, וכך הוא ילמד להבא לשים את הבגדים במקום.

באופן כזה, כל אחד לומד לקחת אחריות על מעשיו.

כאן אני חוזר למה שפתח אותו אחד שפגש אותי בפורים, והזכיר שהתורה אומרת "והוא ימשול בך".

בואו נשים לב: בורא עולם לא אמר "ואתה תמשול בה", אלא כתוב "והוא ימשול בך". כלומר זו לא אמירה שנאמרה לגבר, למשול באשתו. זו כן אמירה שנאמרה לאשה, שזו תהיה התכונה שלה, להיכנע לבעלה.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.