מורן קורס
מה, כל מי שאני עושה, כל מי שאני - זה רק חצי?!
זה שאנחנו רק חצי – זה לא גורע מאיתנו. זה גורם לנו להתחבר יותר לקדוש ברוך הוא
- מורן קורס
- פורסם כ"ז אדר התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
כשאומרים לך את המילים: "את רק חצי" - מה את מרגישה?
לרובנו יהיה קשה לשמוע את זה, ומשפטים כמו: "נראה לך? אני? רק חצי? אולי אתה חצי, אבל אני?!", יעלו בנו מיד. אבל האמת – עד כמה שאולי לא נעים לשמוע אותה – היא שכל אחת מאיתנו היא רק חצי. אנחנו הרבה פעמים רוצים להיות אנשים מושלמים. אנחנו רוצים להיות עגולים, שלמים, מלאים. אבל בעצם, כאן בפרשה אומרים לך שאת שווה רק חצי.
מה? כל מה שאני עושה וכל מי שאני, זה רק חצי?
כן. כל אחת מאיתנו היא רק חצי. כי אם אדם יראה את עצמו שלם – הוא לא ירצה את החיבור. הוא ירגיש שלם כמו שהוא! לא תהיה לו שום שאיפה להתקדם ולהשלים את החסר. רק כאשר האדם יראה את עצמו כחצי, הוא יחפש כל הזמן את ההשלמה.
אז למה אני מתכוונת כשאני אומרת "תראי את עצמך כמו חצי"? אני מתכוונת שיש כאן חצי שני. החצי השני – זה הקדוש ברוך הוא.
אנחנו רוצות תמיד לזכור, שאנחנו משלימות את עצמנו עם הקדוש ברוך הוא. איך אנחנו משלימות את החצי הזה? על ידי זה שאנחנו לומדות תורה, מקיימות מצוות, מתפללות. כשתתפללי, ואני מתכוונת לכל סוג של דיבור עם ה' – גם אם את אומרת תהילים, גם כשאת מדברת עם ה' ככה, בשפה שלך – תרגישי ותדעי שהקדוש ברוך הוא משלים אותך.
וזה שאנחנו רק חצי – זה לא גורע מאיתנו! להפך. זה גורם לנו להתחבר יותר לקדוש-ברוך-הוא, וכשאנחנו נתחבר אליו – אנחנו נכניס לתוכנו את כל האינסוף, ואז נהיה באמת שלמות.
בואו נזכור את זה תמיד, כי העולם המערבי יגיד לנו בדיוק הפוך... "את שלמה כמו שאת", "מה שלא תעשי - את בסדר".
זה נכון, כי כולנו נבראנו בצלם עליון, ולכן כל אדם הוא שווה מעצם היותו אדם. אבל אם אנחנו לא מכניסות את הקדוש ברוך הוא לתמונה, אם אנחנו מוציאות את ה' מהתמונה, ורק "כוחי ועוצם ידי" נשאר בה – לעולם לא נוכל להיות שלמות באמת.
אחרי שהתחברנו עם השם, נאמר לנו, שאנחנו עדיין לא שלמות. למה? הרי כבר הבנו שאנו צריכות להכניס את השם לחיינו?
נכון, אבל יש עוד צעד אחד. קל יותר להכניס את ה' לחיים, מאשר בן אנוש שיש לו רצונות וצרכים, והרבה פעמים זה מגיע על חשבוננו.
אז כן, החצי השני שלנו, אחרי שהתחברנו לה', זה לדעת להתחבר ליהודי נוסף. בואו ננסה דווקא להתחבר למי שקצת יותר מורכב לנו, שקצת יותר "לוקח" מאיתנו אנרגיות, וננסה להעניק לו אנרגיות עוד לפני שהוא "סוחט" אותן מאיתנו. לדוגמא, כשילד חוזר הביתה, כמה שנהיה עסוקות, הוא יעשה הכל כדי למשוך מאיתנו תשומת לב. אבל אם נניח הכל בצד ונעניק לו את תשומת הלב הראויה, אפילו עשר דקות מלאות ושלמות שבהן באמת נהיה איתו ונקשיב לו באמת, הוא כבר לא יצטרך "למשוך" מאיתנו אנרגיות שליליות.