"הכתבים התגלו בתוך כדי חלב בגטו, וכך נולדה ההגדה"

קשה שלא לחוש צמרמורת כאשר מביטים בספר 'אש קודש' שנכתב על ידי האדמו"ר מפיאסצנה לפני קצת יותר מ-80 שנה. בספר ניתן לראות שוב ושוב איך שהאדמו"ר עורך השוואות רבות בין תקופת השואה לבין גלות מצרים. לאחר שגברו הייסורים והצרות בשל המלחמה, הוא גם ציין את המסקנה המזעזעת שהוא הגיע אליה - חורבן כזה לא היה לעם ישראל מעולם.

למען האמת, עצם העובדה שהספר 'אש קודש', כמו גם ספרים נוספים של האדמו"ר שרדו את המלחמה האיומה, היא נס של ממש. כשמשוחחים על כך עם אמוץ שפירא, אחד האנשים שלקח על עצמו את המשימה לתעד את כתבי האדמו"ר, הוא מציין כי זהו רק אחד מתוך הניסים הגדולים שליוו את  כתביו שחלקם נכתבו במהלך המלחמה עצמה. בימים אלו, בהם אמוץ מוציא לאור הגדה של פסח הכוללת פירושים של האדמו"ר מפיאסצנה, הוא מתפנה כדי לספר על כך, וגם על הקשר המשפחתי והחיבור המיוחד שקיים בינו לבין האדמו"ר.

טרגדיה אינסופית

העיתונאי אמוץ שפירא מוכר לציבור בעיקר כמי שעוסק בכתיבה בתאגיד השידור הישראלי ובעוד כלי תקשורת שונים. לא רבים יודעים על כך שבנוסף לכך הוא עוסק רבות גם בהפצת תורתו של האדמו"ר מפיאסצנה – רבי קלונימוס קלמן (קלמיש) שפירא הי"ד. זאת מאחר שסביו הוא אחיינו של האדמו"ר, ובעצם הוא זה שרואה לעצמו את השליחות להפיץ את כתביו של האדמו"ר אשר היה אחת הדמויות הבולטות והמרתקות ביותר בתקופת הזוהר של יהדות פולין. 

"האדמור מפיאסצנה היה דמות ייחודית, איש חינוך ממשפחה שורשית וחסידית מאוד", מציין אמוץ, "הוא התגורר בוורשה, אך בחודשי הקיץ ועד אחרי החגים היה מגיע לפיאסצנה, וחסידים רבים היו באים לשם כדי להיות אתו בחגים. כשפרצה המלחמה והוקם גטו ורשה, נאלץ האדמו"ר להיעקר מדירתו בעל כורחו, אך גם בתקופת הגטו הוא המשיך למסור בקביעות דרשות לכל מי שנשאר.

הרב אלימלך שפירא ז''ל, אחיינו של האדמו''ר מפיאסצנה

"סיפור חייו של האדמו"ר הוא טראגי מאוד", מציין אמוץ. "למעשה, כבר בחודש הראשון לפרוץ מלחמת העולם השנייה נהרגו מהפצצות בנו, כלתו וגיסתו. כעבור זמן קצר נפטרה אמו, וכעבור פחות משלוש שנים נחטפה בתו ולא נודעו עקבותיה. למרות האסון והחורבן האישי שלו המשיך האדמו"ר בעידוד ובסיוע כל דורש.

"בגטו ורשה היה מפעל לנעליים בשם 'שופ שולץ', תחת ניהולו של אברהם הנדל. הנדל ברוב צדקותו, הכניס לתוך המפעל רבנים רבים ובכך העניק להם את הביטחון מפני הגרמנים, וגם אפשר להם לעסוק בתפילה ובלימוד על חשבון זמן העבודה. גם האדמו"ר עבד שם, וכך הוא שרד עד לחיסול הגטו. היו כמה פעמים בהן הוצע לו להימלט, אך הוא סירב והתעקש להישאר עם אנשיו. אחרי מרד גטו ורשה הוא גורש למחנה הריכוז טרווניקי, שם נרצח.

"היחיד ממשפחתו שנשאר הוא  הרב ישעיהו שפירא המכונה גם 'האדמו"ר החלוץ' שעלה לארץ לפני השואה יחד עם אשתו, וכך הם נחצלו והקימו בארץ את משפחתם. אני הנכד של בנו – רבי אלימלך שפירא, מה שאומר שהאדמו"ר מפיאסצנה הוא למעשה אח של סבא רבא שלי".

כאמור, ממשפחתו האישית של האדמו"ר מפיאסצנה לא נותר זכר, אך אמוץ מדגיש כי רבים מספריו שרדו, וביניהם הספר 'אש קודש' שהפך למפורסם אחרי שהוקראו ממנו קטעים נבחרים לשופטים במשפט אייכמן. "בנוסף", הוא אומר, "נמצאו גם ספרים נוספים שלו שנכתבו בתקופת המלחמה והוטמנו במחבוא בוורשה, בתוך כדי חלב. "אחרי השואה התחילו הפולנים לשקם את העיר שנהרסה, וכשהם נתקלו במחבוא הזה הם הוציאו את הדברים והעבירו אותם לספרייה העירונית בוורשה, למשמרת.

"מי שגילה את האוצר הבלום הזה הוא איש העלייה ברוך דובדבני שביקר באותה ספרייה וכשמצא שם את הכתבים, הוא צילם אותם ופעל כדי להעבירם לארץ ולאחר מכן הכתבים הופצו על ידי אחד מתלמידי האדמו"ר יחד עם סבא שלי שהוא אחיין שלו. כך הוצאו בארץ הספרים".

ואולי יש ספרים נוספים שנכתבו וטרם נמצאו?

"אנו בטוחים שיש ספרים כאלו, שכן אנשים ששרדו את המאורעות באותם ימים סיפרו לאחר מכן על פרויקט 'עונג שבת' שהוקם בגטו, במסגרתו תועדו כתבים וספרים שונים והוסתרו בכמה מקומות בגטו. עד היום מצאו רק שניים מאותם מקומות, לכן ברור כל כך שיש עוד כתבים רבים שלא נחשפו וכנראה לא ייחשפו לעולם".

הגדה עם תקווה

קרוב לשמונים שנה עברו מאז עלה בסערה השמיימה האדמו"ר מפיאסצנה, ובימים אלו יוצא אמוץ בהגדה מיוחדת לחג הפסח, בה הוא משלב רעיונות שלוקטו מספריו של האדמו"ר. "אני חייב להודות שזו לא הגדה עממית, וחלק מהקטעים שמופיעים בה הם מעט מורכבים, זוהי הסיבה ששילבנו בה איורים של הצייר המוכשר גיל ג'יבלי, כדי להקל על הקוראים, ובנוסף הוספתי גם סיפורים על האדמו"ר, גם כדי להרחיב מעט על דמותו המרתקת, וגם כדי להפוך את ההגדה למעט יותר קלילה. ברוך השם התוצאה מקסימה – הגדה מושקעת, צבעונית ומרתקת המרחיבה את הדעת".

אתה באופן אישי עומד לקרוא מההגדה הזו בליל הסדר הקרוב?

"בוודאי, ולא רק בליל הסדר. אני קורא בה גם עכשיו. בכל הזדמנות שאני מעיין בכתבים הרבים שהשאיר אחריו האדמו"ר אני מרגיש שהרעיונות החינוכיים שלו רלוונטיים כל כך, גם היום, שמונים שנים אחרי שנכתבו. בעיקר אני נפעם מהדברים שהוא כותב ברוח המאורעות שהתרחשו באותם ימים על רקע תופעת ה'חילוניות' שנראתה באירופה והטרידה אותו מאוד, חנויות שנפתחו בשבת, וההתלבטות הגדולה מה לומר לנוער שמתרחק וכיצד לשמור אותו קרוב אלינו. העסיקו אותו בדיוק הנושאים שמעסיקים אותנו כיום. הלוואי שנצליח ללמוד מהדברים ולהשכין שלום בין כל חלקי עם ישראל".