הלימוד היומי: מתי מצות אכילת מצה, והאם מותר להרוג כינה בשבת? (יום שישי, ט’ בניסן)

הציטוט היומי

"פעם חלה הרידב"ז אנושות, ובחסדי שמיים התאושש והבריא, וסיפר שהביאוהו לבית הדין של מעלה, וטען לזכותו שלמד תורה מתוך הדחק, וכן שחיבר את הפירוש לירושלמי, וביקש שיוסיפו לו חיים, אולם טענותיו לא הועילו.

לבסוף בא מלאך אחד, ואמר שהוא מכבד את השבת, ומזדרז לערוך את השולחן בביתו לשבת קודש כר בליל שישי – דווקא זכות הידור מצוה זו עמדה שיחיה עוד רבות בשנים".

(לקט השבת ח"א, עמ' 275).

2 הלכות ביום מתוך 'בהלכה ובאגדה', עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ליל יום טוב פסח - האם קוראים הלל בברכה?

מנהג ישראל לגמור את ההלל בברכה בליל יום טוב בבית הכנסת בתפילת ערבית בנעימה גדולה, ויכוון בברכה הראשונה לפטור את ההלל שקוראים בבית בסוף הסדר על הכוס הרביעי.

גם הנשים חייבות בהלל זה, וגם אישה שאינה רגילה להתפלל ערבית, תעמוד לפני תחילת הסדר, ותקרא את ההלל בברכה עד סופו בברכת 'יהללוך'.

מצות אכילת מצה - רק בלילה הראשון של פסח או כל ימי החג?

מה שיש נוהגים שאוכלים מצה רק בליל יום טוב ראשון של פסח, ובשאר ימי הפסח אינם אוכלים מצה מחשש שהמצה לא נאפתה כראוי, לא יפה הם עושים, ובפרט בשבת ויום טוב שחובה לאכול בהם פת. יש להסביר להם שאף על פי שהחובה באכילת מצה היא רק בליל פסח, יש אומרים שיש מצוה באכילתה כל שבעת הימים, ואם עושים כן מטעמי בריאות, יש להקל להם.

חיזוק לנשמה

הרב זמיר כהן - האם מותר להרוג כינה בשבת?

פרשת צו – דבר תורה קצר לשולחן השבת

"אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" (ו, ו)

על פסוק זה נאמר בתלמוד ירושלמי (יומא, פרק ד הלכה ו): “תמיד – אף במסעות”. כלומר, “אש תמיד תוקד”, הדגשה זו כוונתה שהאש צריכה לדלוק גם בזמן שהמשכן נודד ונוסע ממקום למקום, ולא רק בזמן החנייה.

מה לומדים מכך לחיים שלנו?

וכך כותב הרב שמשון פינקוס זצ”ל בספרו "תפארת שמשון":

“מה נפלא הרמז הטמון בדברי חז”ל אלו. כל אחד מאתנו מקדיש את מיטב זמנו ומרצו לתורה ותפילה ועבודת ה’, תמידים כסדרם, שלוש תפילות בכל יום, קביעת עתים לתורה ושמירת כל המצוות.

אמנם, כאשר מזדמן לנסוע למקום רחוק, או אפילו קרוב, לפעמים חל ערעור בחוזק הבניין. התפילות נחטפות איך שהוא, בכשרות המאכלים כבר מוצאים היתרים שבדרך כלל לא מקילים ולא סומכים עליהם, וכל שכן לימוד התורה שאינו בתמידות ובאיכות והכמות הרגילה.

על זה באה הדרשה – אש של התלהבות עבודת ה’, תמיד תוקד על המזבח, ולא תכבה אף רגע. והדגשה מיוחדת – אף במסעות”.