"אני מרגיש כמו עבד נרצע בבית הזה"

"אני לא מבין למה כל הנישואין האלה מרגישים לי קשים כל כך. למה זה לא יכול להיות משהו פשוט? שני אנשים שכיף להם להיות אחד עם השני, חולקים את החיים. מה הבעיה? למה אני צריך כל הזמן להקריב מעצמי בלי הפסקה, וכל הזמן לקבל הרגשה שאני לא בסדר?", התלונן גלעד.

"אתה בכלל לא מבין את כל המאמצים שאני עושה בזוגיות ובבית הזה! אני מרגישה שאתה לא עושה כלום, אתה מבין?", התפרצה יעל בבכי קשה.

"אני לא עושה כלום? אני כל היום רק עושה כל מה שאת אומרת לי, אני מרגיש כמו עבד נרצע בבית הזה. מרגיש כאילו היא קנתה אותי, ואני צריך לעשות כל מה שהיא רוצה", ענה.

"אף אחד לא קונה אף אחד! מה אנחנו, במדינת עולם שלישי?", כעסה יעל.

"בואו ננסה להבין רגע מה שקרה עד שהתחתנתם, כולל יום החתונה, יום הקידושין.

"התנועה הנפשית של גלעד הייתה תנועה של חיזור וכיבוש. הוא עשה הכל על מנת להשיג אותך, הוא קנה לך פרחים, הזמין אותך לסרט ולמסעדה, עשה המון מאמצים על מנת שתסכימי להינשא לו ולהגיע לרגע שבו הוא מקדש אותך. גם הקידוש היא פעולה אקטיבית מצידו, כמו שאר פעולות החיזור".

"ומה איתי?", שאלה.

"את היית המקום אותו הוא כבש. את, מעצם הסכמתך, בעצם בחרת ביום הזה שיפעל ויקדש אותך. באיזה מקום בנפש את היית פאסיבית, ומסרת את נפשך לטובת הקשר".

"מסרתי את נפשי?", שאלה.

"כן, זו תנועה נקבית פאסיבית שנובעת מתוך המציאות הנפרדת שכל אחד מכם הגיע איתה מלפני הנישואין.

הייתה לכם מציאות נפרדת של איש ואישה נפרדים, ולכן על מנת לייצר את החיבור הראשוני, גלעד היה צריך לכבוש אותך, ואת היית צריכה לפנות לו מקום ולהיכבש על ידו".

"אני לא מצליחה לקבל את זה, ממש מרגיז אותי לשמוע את זה. אני מעולם לא הייתי כנועה כזו…", התלוננה.

"חלילה, לא זו היתה כוונתי, אנסה לדייק.

"לאחר שלב החיזור והקידושין, מגיע שלב נוסף בקשר, הנישואין עצמם, שלב שבו יש ייחוד גמור: מתחילה להיות מציאות משותפת ולא נפרדת.

"רק בנישואין האיש יכול באמת לגלות את הכוחות הגבריים השלמים שלו, והאישה – את כוחותיה הנשיים השלמים. כל אחד מהם צריך למצוא בתוכו את הצד הנשי והצד הגברי, על מנת להגיע לאיזון אמיתי. רק אז הם באמת הופכים להיות אדם שלם ולהתאחד.

"האיש צריך להרגיש ש'ביתו זו אשתו', ושניהם צריכים להרגיש שהיא שלו והוא שלה".

"סליחה, אבל אני לא מצליחה להבין. למה האישה נמצאת במקום הרבה יותר נחות מהאיש? זה מתאים אולי לתקופות אפלות…", כעסה.

"אדרבה, בנישואין יש הדגשה חזקה מאוד על זה שהאישה מתנשאת ומתעלה מעל האיש", עניתי לה.

"למה את מתכוונת?", שאל גלעד.

"הנישואין הם מצב בוגר ובשל.

"גלעד, כאשר אתה בתוך תנועת ההשפעה והכיבוש הזכרי, שלך עליך לגלות גם את הצד הנקבי בתוכך, את יכולת ההתחייבות, יכולת הנשיאה בעול של הנישואין. להגיע לאמון מושלם באישה שנשאת ובהתחייבות מלאה לכסותה, עונתה וכל שאר חיובי הכתובה שעליה חתמת בקידושין".

"את רוצה שאני אהיה כנוע לה? את רוצה שאני אהיה סמרטוט? זה מה שאת רוצה? את מבינה מה את אומרת לי כאן?", התנגד וכעס.

"ממש ממש לא. אתה צריך להביא את התנועה הדומיננטית הזכרית שלך לכבוש ולהשפיע, אבל לא כגיבור מנצח הכובש ומסתלק, אלא עם התחייבות ועם יכולת חזקה להניע את כוחותיך ליעל.

"גלעד, אתה בעצם צריך לשמור על כוחות ההשפעה שלך, ולהפעיל עליהם כוח של התמסרות עמוקה מאוד ליעל.

"ואת, יעל, צריכה לקחת את כוח ההתמסרות שיש לך, ולהתחבר להבנה שאת – זה קירות הבית. בחיבורך הפנימי לעצמך, ומתוך אמונה חזקה בגלעד ובמסוגלותו להיות האיש שלך, את בעצם זו שבצורה פעילה מנצחת על המלאכה".

"איך אני יכולה לעשות את זה? הוא כל הזמן מוציא אותי כאשה רעה שלא מאפשרת לו חופש ולא נותנת לו לעשות כל מה שהוא רוצה, הוא יודע לפזר את כל הכוחות שלו בעבודה, עם חברים ובתחביבים שלו…".

"התיקון שלך פה הוא להפסיק להיות פסיבית, ולפתח תוקף וכוח עמידה אל מול כל הדברים שעלולים להחליש את המבנה שאת מביאה, את מבנה הבית המתוקן".

בהשראת דברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן