סיון רהב מאיר: מלחמת אחים, או – איך אנחנו רבים?

1. קראתם את הספר "שבעת העקרונות לנישואים מאושרים"? לא התבלבלתי, אתם קוראים טור פוליטי.

ד"ר ג'ון גוטמן, מחבר רב המכר העולמי הזה, כותב שם על שיטה לפיה ניתן לדעת אם הזוג שלפניו עומד להתגרש. הוא מבקש מהם להתווכח על נושא מסוים, ובוחן איך הם מנהלים את הוויכוח: האם, למרות אי ההסכמה, יש ביניהם כבוד הדדי? האם, למרות הקונפליקט, הם נהנים זה מחברתו של זה?

אהוד נהיר מלוד הוא שנזכר השבוע בספר הזה, בגלל הקשר המובהק למצבנו: ד"ר גוטמן כותב שהוא לא מתעניין כלל בטיעונים של בני הזוג. הוא בודק רק את המצב הפסיכו-ביולוגי שלהם בוויכוח: מה רמת הסטרס בגופם, האם הדופק מואץ, האם לחץ הדם עולה. כשרמות הדחק עולות על סף מסוים – זה סימן שהם לא נהנים מהביחד, הם אויבים, ואז גורל הנישואים נחרץ.

איך נראה ויכוח רע ושגוי? קודם כל, יש בו האשמה גורפת. לא ביקורת על התנהגות מסוימת על בן הזוג, אלא ביקורת על עצם אישיותו. בנוסף, יש עוקצנות, בוז ולגלוג ציני. כל צד מרגש עליונות מעליבה כלפי הצד השני. ויש גם מגננה. כל צד נכנס לעמדת הקורבן המסכן ולא מוכן לקחת כל אחריות משלו על המצב שנוצר. 

שלושת השלבים האלה מובילים לשלב הרביעי והחמור מכולם – אטימות, התנתקות, התעלמות. הצדדים כבר לא מאשימים, הם פשוט מתנתקים. כל אחד מסב מבט והופך לחומה של אבן, בלי לראות את הכאב של השני.

אין חשיבה רציונלית לטווח ארוך, אין ניסיון לפתור בעיות לטובת עתיד משותף. שוברים את הכלים.

אבל שימו לב, אחרי כל זה ד"ר גוטמן כותב כי "לריב זה אחד הדברים הבריאים שאפשר לעשות למען הזוגיות". מחלוקות רק מחזקות את הקשר, השאלה היא איך מנהלים אותן. מה הפתרון? ללמוד לנהל דיון ענייני, לדעת להעריך את הטוב בצד השני, לקחת אחריות גם על החלק שלך, להקשיב, ולפעול ביחד כדי לחזק את האמון, החברות, התקווה.

האם בחברה הישראלית יש מי שכבר החליט במילא על גט, ויש מי שמתאמץ בחוכמה להגיע לשלום-בית? עד היום מכר ד"ר גוטמן יותר ממיליון עותקים מספריו. לכמה אנשים צריך לחלק עותקים כאן אצלנו?

2. קוראים לה אמונה. אפשר לנחש לפי השם שהיא מגיעה מהמגזר הדתי-לאומי. השבוע פגשה אותי באירוע ושאלה: "למה כתוב 'מדינה קרועה' מעל המדור שלך רק עכשיו?".

היא נולדה בגוש קטיף, הפגינה נגד אוסלו ונגד התנתקות. לדבריה גם אז המדינה הייתה קרועה, אבל בתקשורת לא סיפרו זאת כך. המסגור היה שהיא והציבור שלה מפריעים למהלכים גדולים לקרות. עכשיו, כשקורים מהלכים גדולים שהיא דווקא רוצה שייקרו, המוחים מקבלים לדבריה יחס שהיא הייתה יכולה רק לחלום עליו.

"אני באמת מתרשמת שהמוחים מתקשים לנשום כרגע", אמרה לי. "אבל אני התקשיתי לנשום לפני חצי שנה. הצבעתי לבנט, והוא לקח את הקול שלי והפר את הבטחות הבחירות שנתן לי והקים ממשלה עם מרצ ומרב מיכאלי, שהייתה תלויה במועצת א-שורא של האחים המוסלמים. קמתי בבוקר והלכתי לישון בלילה עם התחושה שזה בגלל הפתק שלי. מישהו ספר אותי? מישהו עשה עלי כתבה מרגשת בחדשות, ואמר שהעם קרוע? שהדמוקרטיה בסכנה, כי עיוותו פה את רצון הבוחר?".

אמונה היא פסיכולוגית. לדבריה מנסים להחתים אותה כל הזמן על עצומות פסיכולוגים, והיא מסרבת. "יש פה יציאה מוחלטת מפרופורציה, וזה גורם לאנשים 'לאבד את זה' מבחינה נפשית. אני רואה את זה בקליניקה. הייתי דווקא חותמת על עצומה שתחזיר את הדיון למקום ענייני, ממוקד, בלי לשרוף את המועדון על יושביו. אתם לא יודעים מה זה עושה למתמודדי הנפש, כל השיח הזה".

היא חוששת להתראיין בשמה המלא. "אני יודעת שיש עוד פסיכולוגים שחושבים כמוני, אבל אנחנו חוששים להתאגד, מעדיפים להיות כל אחד מתחת לרדאר".

ד"ר גוטמן, יועץ הזוגיות, היה ודאי מבקש שנקשיב לאמונה. גם אם לא נסכים, נקשיב.

3. ועכשיו לפינתנו, "גם זה קורה בימים אלה": ביום ראשון הקרוב תחל עונת הקיץ בנתב"ג. מספר הנוסעים של שנת השיא של כל הזמנים, שנת 2019 שלפני הקורונה, עומד להישבר. באפריל יעברו בנתב"ג מעל 2.2 מיליון נוסעים, במדינה של 9 מיליון איש. זה גידול של 18% לעומת 2019, שנת השיא הקודמת. בימים אלה, אגב, נבנה טרמינל נוסף לצד טרמינל 3. הצפי הוא לגידול משמעותי אפילו יותר, כי 12 חברות תעופה בינלאומיות נוספות החליטו להתחיל לנחות ולהמריא מישראל.

הנתון הבא קשור לטיסות לכיוון אחד בלבד: בניו ג'רזי הסתיים יריד העלייה של ארגון "נפש בנפש" לרופאים בלבד. כ-400 רופאים ואנשי מקצועות הרפואה, מכל צפון אמריקה, הגיעו להתעניין. בגלל מצוקת הרופאים בארץ, מנסה הארגון לדאוג מראש לרישיון תעסוקה ולמקום עבודה מובטח במערכת הבריאות בישראל. בשנת 2022 עלו כך לישראל 98 רופאים, והציפייה היא שהשנה יעלו יותר, בעקבות היריד המוצלח.

והנה מספר מעניין במיוחד: זה לא רק שיותר רופאים מתעניינים בעלייה, הגיל החציוני שלהם ירד בכמעט 20 שנה – מגיל 66 בשנת 2022 לגיל 48 בשנת 2023. רופאים שעולים לישראל בתחילת הקריירה, ולא לקראת פנסיה.

בפעם הבאה שמדברים איתכם על חורבן הבית, תזכרו גם את המספרים האלה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".