מה המשמעות האמיתית של חוק החמץ, ולמה צריכים להילחם עליו?

מליאת הכנסת אישרה היום (שלישי) בקריאה שנייה ושלישית את חוק החמץ, והובילה לסערה גדולה בציבור. כאשר חברי הכנסת שומרי המצוות מברכים על ההישג, ואילו ח"כים מהאופוזיציה זועקים על כפייה דתית והעמקת הפילוג בעם.

מה באמת יש בו בחוק החמץ, שהוביל במשך השנים לכל כך הרבה מחאות, דיונים, ויש אומרים שאפילו לנפילת הממשלה בשנה שעברה?

היסטוריה של חוק

"חוק החמץ" או בכינויו הנרדף "חוק המצות", נחקק לראשונה בשנת 1986, אז נקבע ש"במהלך חג הפסח לא יציג בעל עסק בפומבי מוצרי חמץ למכירה או לצריכה". בזמנו, הסיבה לחקיקת החוק הייתה למנוע את תופעת מכירת החמץ בפסח, שלראשונה מאז קום המדינה החלה לצמוח ולפרוח. חברי הכנסת שהובילו את החוק באותם ימים הסבירו כי "מוצרי חמץ המוצגים בפרהסיה פוגעים ברגשות הציבור הדתי, המסורתי והלאומי".

מנגד, נשמעו כבר אז קולות שטענו כי החוק פוגע בבחירה החופשית של אנשים שמעוניינים לאכול חמץ היכן שהם רוצים או למכור אותו בבתי העסק, אלא שבפועל לא נעשו פעולות כדי לבלום את החוק בכנסת, וגם אם היו בתי עסק, מסעדות או בתי חולים שעברו על החוק הם עשו זאת באופן שאינו רשמי.

הפעם הראשונה בה ניסו לעקוף את החוק בדרכים חוקתיות הייתה כ-15 שנים לאחר שנחקק, כשהוגשו הצעות שביקשו לבטל את החוק, ומאז המשיכו לצוץ אחת לתקופה חברי כנסת חדשים שניסו לעקור את החוק. הגדילה לעשות מפלגת מרצ שניסתה בשלב מסוים לקדם הצעה לביטול החוק, בשל הסיבה "שאין לו מקום במדינה דמוקרטית".

ואיך הנושא מתקשר לבתי החולים?

לאורך השנים המתנגדים העיקריים לחוק היו בעלי חנויות ומסעדות שביקשו למכור חמץ, אך היו גם גופים חילוניים שהזדעקו כלפי המצב בבתי החולים, בטענה ש"אנשים המאושפזים בהם רוצים לאכול כל אוכל שיוכל להיטיב איתם ולא רק מצות, וכך גם המבקרים והמלווים". מנגד היה את הציבור שומר המסורת שהבהיר את הבעייתיות הגדולה שלו באשפוז בבית חולים בו יש חמץ המוצע בפומבי, מה שעלול להוביל למצב בו אנשים יימנעו מלהתאשפז בפסח, בפרט שהאדם המאושפז אינו יכול לקום ולעזוב ברגע שירצה.

לפני כשלוש שנים הגיעה הכרעה דרמטית של בג"ץ כאשר פסק ש"אין סמכות לבתי החולים לאסור הכנסת חמץ בפסח", וכן הודיע ש"מאבטחים לא יהיו רשאים לחפש מזון בכליהם של המבקרים".

אמנם בתחילה זו נשמעה הכרזה שערורייתית, אלא שבפועל היו מרכזים רפואיים רבים שביקשו להתחשב במאושפזים שומרי המצוות, ובשל כך הם ביקשו (לא "אסרו") מהעובדים שלא להכניס חמץ לתחומי בית החולים. למרות זאת היו שוב ושוב גופים חילוניים שנזעקו על "איסור הכנסת החמץ לבית החולים" שהוא כביכול מנוגד לחוק. כך המשיך הנושא לייצר דיונים וכותרות, עד שבשנה שעברה הוביל להתפטרותה של חברת הכנסת עידית סילמן, ויש אומרים שגם לנפילתה של הממשלה.

הלכה למעשה

מהי משמעותו של החוק החדש שעבר היום?

לפי החוק החדש יהיו  מנהלי בתי החולים רשאים להחליט אם להגביל את הכנסת החמץ לשטחיהם, והם יוכלו גם לאסור זאת לגמרי. בנוסף יוכלו מנהלי בתי החולים להחליט על "הסדרים מיוחדים" לצורך שמירת הכשרות בחג הפסח.

איך זה יתבצע באופן מעשי?

בנוסח החוק צוין כי המנהל יהיה רשאי להסמיך עובדים מטעמו שיעמדו בשערי בית החולים כדי ליידע את הבאים בנוגע להוראות שנקבעו. כמו כן, יפורסמו ההוראות על איסור או הגבלת הכנסת חמץ בשטחו של בית החולים באתר האינטרנט של בית החולים ומשרד הבריאות. בית החולים אף יידרש להציב שילוט בכניסה לבית החולים וברחבי המחלקות, עם ההוראות המדויקות. 

אז מה בעצם הבעיה של המתנגדים?

יש כאלו (כדוגמת יאיר לפיד וח"כים נוספים מהאופוזיציה) שרואים בחוק כפייה דתית או החמרה של הרבנות או סמכות של רב בית החולים. חשוב להדגיש כי באופן בו מנוסח החוק אין כל כפייה והוא דווקא גמיש ומתחשב, אך נראה שבמצב בו הפילוג בעם גדול כל כך, נראה שכל צעד כזה נתפס כמתלהם וכמעורר חיכוך.

האם החוק החדש יתחיל כבר בפסח הקרוב?

אכן כן. מכיוון שהחוק עבר עוד לפני חג הפסח, הוא יחול כבר בחג הקרוב. חשוב לשים לב לכך שאמנם יהיו בתי חולים שיאסרו הכנסת חמץ לשטחיהם, אך מנגד יהיו בתי חולים שיעדיפו לנהוג אחרת. במקרה שמגיעים אליהם כדי להתאשפז או לבקר מישהו, יש לתת על כך את הדעת.