הזמן עובר, אוטוטו יוצאים לדרך, ואיפוא אתם?

משה ממהר לטיסה,

משה ממהר מאוד לטיסה, החתונה של אחיו בארה"ב מרגשת אותו כל כך, אחרי חודש של הכנות הוא כעת יוצא לנתב"ג, הוא קם קצת מאוחר, אבל הוא מקוה שהדרך תעבור ללא תקלות.

הוא נכנס למונית, ומתיישב באנחת רווחה, נס, רכב חדיש ומהיר, הוויז נראה בסדר. המונית יוצאת מירושלים, וקצת לפני לטרון... בום! פנצ'ר בגלגל. נהג המונית גולש בזהירות לשוליים ויוצא לעושת בקרת נזקים. משה יוצא אחריו במהירות, "צריך עזרה?" הוא שואל את הנהג, "חייבים למהר, הטיסה שלי בעוד שעה וחצי ממריאה".

לאחר עשרים דקות מיוזעות הגלגל הוחלף, משה והנהג מנקים את הידיים במגבונים שמשה המסודר שולף מהתיק שלו, והמונית משתלבת בכביש המהיר.

משה רץ בבהלה לטרמינל מנסה לחפש קומבינה לעקוף את התורים.

פקיד חמור סבר עוצר אותו, "מצטער ידידי, המטוס המריא לפני דקה, הגעת מאוחר מידי".

(צילום: shutterstock)

נעמי מזדרזת לפרופסור,

כבר תקופה שנעמי מרגישה צפצופים באוזניים, הרופא משפחה שלח אותה לרופא אף אוזן גרון, ששלח אותה למכון שמיעה, ששלחו אותה לפרופסור מיוחד בבית החולים בחיפה.

למרות התחנונים של נעמי ואוזניה המיוסרות, התור לפרופסור נקבע רק לעוד חודשיים, יום שלישי בשעה 17:00. נעמי ספרה את השעות והימים, בתקוה גדולה שהפרופסור יהיה השליח הנכון משמים לרפאות אותה.

יום שלישי בבוקר, נעמי מזדרזת למשרד, הבוסית אשרה לה לצאת מוקדם בשביל ליסוע לחיפה, רק בתנאי שבבוקר תספיק להשלים את כל המשימות שלה. 12:00 בצהריים, נעמי בבהילות נמלטת מהמשרד לכיוון תחנת הרכבת, בלי פקקים ועם לו"ז מדוייק, ככה היא לא תאחר את התור שלה.

אבל בתחנת הרצליה הכרוז מודיע, "נוסעים יקרים, אותר שבר במסילה כמה קילומטרים צפונה מכאן, תנועת הרכבות מושבתת לכמה שעות, בקופה ביציאה תוכלו לקבל את דמי הנסיעה בחזרה. המשך יום נעים". נעמי המבוהלת רצה לחפש מונית או אוטובוס או כל כלי תחבורה אחר, השעון מתקתק והלב שלה פועם נמרצות.

17:05, נעמי מתפרצת לבפתח המרפאה, "שלום, קבעו לי תור, הפרופסור נמצא?" היא שואלת את המזכירה. המזכירה אומרת לה בצער, ממש עכשיו הוא יצא, בואי נבדוק אולי הוא יכול לחזור. השתיים יוצאות לרחוב, הבאגז' של המרצדס הלבנה של הפרופסור מתרחקת מהם.

"מצטערת", לוחשת המזכירה, "הגעת מאוחר מידי".

(צילום: shutterstock)

יעקב מחפש משהו מרגש ומיוחד לליל הסדר

יעקב מאוד אוהב את ליל הסדר, איזה לילה מיוחד זה, כל המשפחה יושבת בשמחה, השירים והזמירות, המאכלים והניחוחות. אין כמו פסח.

כל שנה הוא מחפש משהו מיוחד, שיפאר לו את השולחן, ירתק את האורחים, יגרום גם לילדים להישאר ערים, בקיצור כל שנה ליל הסדר חייב להיות משדורג ויוקרתי יותר משנה שעברה.

הפרסום בהידברות על המצות המיוחדות שנאפו בהשתתפות הגאון הרב זמיר כהן ריגשו אותו, אצלהם בבית יש את כל הספרים של הרב, הוא קבוע צופה בסרטונים של הרב, פעם הוא אף זכה לקבל ברכה אישית. הוא שמר לעצמו את מספר הטלפון במוקד הידברות, פלוס תזכורת מיוחדת ביומן שלו. הפרסום גם הבטיח שהמצות יגיעו אליו עד פתח הבית, זה דבר חשוב בימי ערב פסח הלחוצים והעמוסים.

יום רביעי, היומן מאותת לו תזכורת על המצות, יעקב באמצע הנקיון של הרכב חשב שאחר כך הוא יגיע לזה. יום חמישי הוא היה בפגישה חשובה עם המחותן שלו, יום שישי הוא הכין דגים לשבת הגדול. מוצאי שבת, יעקב מסיים סעודת מלוה מלכה, ופונה לעבר חדר השינה שלו, העייפות כבר עושה לו כאב ראש, הכרית כבר קורצת לו בחיוך ענק.

ופתאום הוא נרעד, המצות של הרב זמיר?!?!

הוא מביט בשעון, השעה כבר 23:35, הוא זכר שאמרו שהמוקד יהיה פתוח עד 23:30. "5 דקות הם עדיין שם", הוא מהרהר לעצמו ומחייג בחיפזון.

מענה קולי אוטומטי מדבר אליו:"שלום רב, מוקד ההרשמה למצות המהודרות שנאפו בהשתתפות הרב זמיר כהן נסגר,ניתן לתרום באתר האינטרנט שלנו או בשעות היום כאן בטלפון. ליל מנוחה"

יעקב התעורר בבהלה מהמיטה, "איזה חלום" הוא פולט באנחת רווחה, אני רק ביום חמישי והמוקד עדיין פעיל.

והוא מיד מחייג: 073-222-1212