סיון רהב מאיר על חג הפסח: הרפורמה הגדולה ביותר שבוצעה בהסכמה הרחבה ביותר

זו רפורמת כל הרפורמות. שינוי מוחלט של שיטת המשטר, ובעצם של כל הכללים. אבל המהלך הזה בוצע בהסכמה כל כך רחבה, שעד היום רוב ככול הציבור חוגג אותו. יציאת מצרים. יום רביעי הקרוב. 3,335 שנים מאז שהבשורה הזו באה לעולם – אנחנו ממשיכים לספר אותה באהבה, מדור לדור. זוהי תזכורת לכך שהסיפור המשותף שלנו גדול הרבה יותר מכל מחלוקת זמנית. שלא באנו לכאן רק כדי להשיג רוב של 61 בוויכוח פנימי, כדי אלא להגיד משהו החוצה, לעולם כולו. הנה כמה רעיונות לערב הגדול שלפנינו, הפריים-טיים היהודי השנתי.

1. סוד הרייטינג

למה מיליונים בארץ ובעולם יציינו השבוע את החג? אולי כי זה הסיפור הכי עולמי, הכי לאומי והכי אישי. הוא נוגע בכל הרבדים.

נתחיל בעולם: "יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו", כתב הרב קוק. ואכן, המאבק מאחורי מסך הברזל ברוסיה הקומוניסטית התנהל תחת הסיסמה של משה רבנו מול פרעה: "שלח את עמי". אסיר ציון נתן שרנסקי אמר לשופט במשפט שלו את המשפט שמסיים את הסדר: "לשנה הבאה בירושלים!". גם נלסון מנדלה, מנהיג המאבק לשוויון בדרום אפריקה, וגם מרתין לותר קינג, מנהיג המאבק לשוויון השחורים בארה"ב, דבקו בסיסמאות האלה וראו בסיפור התנ"כי מקור השראה.

2. יום הולדת

נעבור לסיפור הלאומי. בעצם מה שאנחנו מציינים בליל הסדר זה יום הולדת. יום הולדת לעם שלנו. מזל טוב, השנה אנחנו בני 3,335 שנה. האומה נולדה אז.

ליל הסדר הוא לא אירוע חד פעמי. עשרות מצוות מזכירות לנו לאורך השנה את יציאת מצרים. זה כתוב בקלף שבתוך המזוזה ובתפילין, מוזכר שוב ושוב בתפילה, בברכת המזון, בקידוש בשבת. לפעמים נראה שתרי"ג מצוות הן קמפיין שעוטף אותנו וזועק: יציאת מצרים, תחשבו עליה.

אפילו טקסט כל כך מכונן כמו עשרת הדברות לא מתחיל במילים "אנוכי ה' אלוקיך אשר בראתי את השמיים ואת הארץ" אלא "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". זה שבראתי את היקום, את הגלקסיות, זה חשוב אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שהוצאתי אתכם ממצרים. שאני מעורב בהיסטוריה, שיש לה כיוון, שלעם ישראל יש תכלית. זה הסיפור.

3. בכל יום ויום

אבל בסוף בסוף, הכי קל להשאיר את הסיפור בספרי ההיסטוריה. להתרפק על מאבק העבדים בארצות הברית של פעם, ולא לשנות שום דבר בחיים האישיים שלנו. לכן ההגדה של פסח קובעת נחרצות: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים".

מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, חידד את המשפט הזה עוד יותר וכתב כך: "בכל דור ודור, ובכל יום ויום, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים".

עזבו את המילה הגדולה "דור", ותאמצו את המילה הקטנה "יום". האם בכל יום אנחנו יוצאים עוד קצת לחירות?

השעבוד של פרעה הסתיים, ברוך השם, אבל השעבוד לפינוק, לרשתות חברתיות, למידות רעות, ל"מה יאמרו" – הכול עדיין כאן. בפסח נלחמים בשעבודים האלה.

4. תחנות הסדר

וכאן אנחנו מגיעים למשימות של ליל הסדר עצמו. ההגדה נראית לעתים כטקסט ארוך מאוד, חלקו לא ברור. אבל אם עושים זום אאוט רואים מבנה מתוחכם. שיטת 12 הצעדים היא אחת השיטות המצליחות בעולם לטיפול בהתמכרויות. את ההגדה אפשר לכנות שיטת 15 הצעדים. יש פה 15 סימנים, שלבים, שמובילים אותנו במסלול מסוים לאורך הלילה: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה. הנה המסר שאפשר לקחת מהפעולות האלה לחיינו כל השנה:

• קדש – פוחתים את הערב בקידוש, בהצהרת כוונות, ברצון לקדש ולתקן את כל המציאות.
• ורחץ – אחרי שהצבנו חזון, מתחילים לעבוד, תכלס. רוחצים ידיים כי הן מסמלות את עולם העשייה, הפעילות.
• כרפס – למה הערב מתחיל בחתיכת ירק קטנה במי מלח? הכרפס מלמד אותנו להסתפק במועט, ולברך גם על קצת טוב שיש בחיינו. אנחנו לא פותחים בסעודת מלכים, צריך לעמול ולהתקדם עד לשם.
• יחץ – עוד אתגר. צריך לחצות את המצה השלמה, לבטא את השבר בחיינו. המשפט המפורסם קובע ש"אין דבר שלם יותר מלב שבור". לא המצה ולא הסעודה יגיעו בקלות, בחיים צריך להתאמץ, להשקיע, לעבור דרך השברים.
• מגיד – זו מצווה להגיד בלילה הזה. לספר, להקריא, להסביר לדור הצעיר. להשתמש בכוח הדיבור עבור הסיפור. כך שבערב הזה המנה העיקרית היא בעצם ההגדה.
• רחצה – אחרי שסיפרנו, אפשר לרחוץ ידיים שוב, והפעם לברך על כך, לפני אכילת המצה.
• מוציא – מברכים "המוציא לחם מן הארץ", כי בפסח המצה היא-היא הלחם שלנו, ומברכים גם "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה".
• מצה – פעם בשנה יש אכילה מיוחדת כזו, שהיא מצווה. המצה היא לכאורה רק קצת קמח ומים, אבל איזו עוצמה היסטורית נצחית יש בה. בלילה הזה אנחנו לא מדברים על חירות, אנחנו אוכלים חירות.
• מרור – עוד לא הגענו לשלמות. יש בחיים הרבה סוגי מרור, מרירות, ואנחנו לא מתעלמים מהם גם בלילה השמח הזה. אבל השלב הבא יכול להועיל בהתמודדות.
• כורך – כורכים את המצה והמרור ביחד, ואוכלים אותם. פרשנינו מסבירים שחיינו מורכבים מהשילוב הזה של טוב ורע. על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק.
• שולחן עורך – הגענו לסעודה החגיגית. יום כיפור הוא יום קדוש כי צמים בו. פסח הוא יום קדוש כי אוכלים בו. זו סעודה שמחברת שמיים וארץ, ערכים וקניידלעך.
• צפון – האפיקומן הוצפן, הוחבא, בתחילת הערב. זה הזמן של הילדים, הדור הבא, להחזיר אותו כדי שנוכל להתקדם. כל דור ממשיך את הסיפור, אבל גם מגלה לנו דברים נסתרים, נחבאים.
• ברך, הלל – ברכת המזון ופרקי תהלים הנקראים הלל. אנחנו לא קמים סתם מן השולחן בלי שלב של הכרת הטוב, שירה ותודה.
• נרצה – בסוף הסדר אנחנו מכריזים כי הוא היה רצוי, כי עברנו תהליך כיחידים, כמשפחה, כאומה. קראתי באחת ההגדות לפסח שלמחרת ליל הסדר, אחרי כל כך הרבה מצוות ומעשים טובים, אדם צריך לקום כאדם חדש. חג שמח.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".