"אל תתנו לי קמחא דפסחא", מי עומד מאחורי המודעה התמוהה הזו?

לצידן של המודעות הגדולות שנתלות בימים אלו ברחבי הארץ ובהן מתנוססת קריאה ליהודים רחמנים לעזור למשפחות נזקקות בקמחא דפסחא, בולטת לעין מודעה שונה מסוגה, עם כיתוב שונה לגמרי בנוף: "אל תתנו לי קמחא דפסחא".

מי שעומד מאחורי המודעות הללו הוא רפאל וואהל, מנהל הסניף החסידי של חברת גיוס ההמונים העולמית 'צ'רידי' בניו יורק. "אני ישראלי במקור", מסביר וואהל, "ולמעשה אני הייתי הראשון שהכניס את המושג 'גיוס המונים' למגזר החרדי בארץ עם הקמפיין הראשון שזכיתי לנהל עבור חסידות בעלזא, מה שנקרא בלשון העם 'מאצ'ינג'. בעקבות כך נוצרה תהודה לא תאומן, שהובילה לתרומות של מאות מיליוני שקלים שנתרמו במגזר העני ביותר כביכול. לאחר מכן התבקשתי על ידי החברה לעבור לחו"ל כדי לנהל את הסניף החסידי, וכך עשיתי רילוקשן והגעתי לניו יורק".

לפרנס את האחים

וואהל מציין כי מרגע שהוא הגיע לארה"ב הוא לא גומר להיות מופתע. "בכל מקום שאני מגיע אליו אני מגלה שנותני השירות הם יהודים – הנהג בטנדר, במונית ובאוטובוס, נהג משאית הזבל, מי שפותח את הסתימות בביוב מטעם העירייה, כולם-כולם יהודים חרדים לצד כמובן העסקים הענקיים שבבעלות הקהילה החרדית. המסר שהתוודעתי אליו הוא כפול – בראש ובראשונה מדהים לראות שאברכים יראי שמיים המקפידים על קלה כחמורה, קמים מידי יום לפנות בוקר כדי לפתוח את היום בדף גמרא, מסיימים אותו בדף גמרא, ובמשך כל השעות שבאמצע הם מוכנים לעסוק בכל עבודה שרק קיימת, ואף עושים זאת מתוך גאווה. גם אם זו עבודה לא נעימה, גם אם היא כביכול לא מכבדת. הם לא מכירים במושגים האלו, מבחינתם אם מישהו לא עובד זו הבושה הכי גדולה.

"המסר השני והיפה כאן הוא שהיהודים בארה"ב מודעים לכך שיש ערך מוסף לפרנס את האחים שלהם, והם אכן מעדיפים לשכור את שירותיהם, גם אם התשלום יקר יותר או שפחות מתאים להם. זה מוביל לתופעה מדהימה – היהודים בארה"ב חיים ברמה כלכלית גבוהה משמעותית משל כל הגויים שגרים סביבם. אם אני עובר ברחוב במונסי למשל, אני יכול לזהות את הבתים לפי המראה החיצוני שלהם ולדעת היכן מתגוררים יהודים והיכן תושבים אחרים, כי הפער ברמת החיים הוא משמעותי.

"אגב, כשנכנסים בארה"ב לחנויות ניתן לראות שיותר מ-80% מהמוצרים מיוצרים מחברות בבעלות יהודית חרדית. זה משהו שאנחנו כלל לא מכירים בארץ, כי אצלנו זה בדיוק הפוך – הרוב המוחלט של המוצרים מגיעים מחו"ל, והחברות היצרניות בארץ הן מועטות מאוד ביחס לאוכלוסייה".

וואהל החליט לחקור יותר לעומק ולהבין איך הדברים האלו מתנהלים. "גם נושא הבנייה והשיפוצים הטריד אותי מאוד", הוא מוסיף, "לא הצלחתי להבין למה בארץ כשאנשים ניגשים לשיפוץ הבית הם מפרנסים בעיקר אחרים  ושוכחים לדאוג לאחים שלהם. בערב פסח זה בולט במיוחד, כי אנשים מוכנים לשכור שירותים של מנקה שאינו יהודי, העיקר לשלם לו כמה שקלים פחות, או לשכור קבלן שאינו יהודי כדי לחסוך קצת בהוצאות. אין לי שום דבר נגדם חלילה", הוא מסביר, "להיפך, גם הם מעדיפים להשתמש עם הקרובים שלהם, זה הדבר הכי אלמנטרי, אז מדוע אנחנו שהתורה צוותה עלינו 'וחי אחיך עמך', לא נעשה את הדבר המובן מאליו?

"תדאגו לאחים שלכם, תחשבו עליהם", הוא מוסיף, "לפעמים השכן שלכם בבניין עוסק בדיוק בתחום שאתם זקוק לשירותיו או שהחבר מבית הכנסת יכול לתת לכם בדיוק את השירות שאתם מבקשים. איך ייתכן שאנחנו עוזבים את האנשים שהכי קרובים אלינו? כמי שמתעסק עם כספים זה ממש מקומם אותי. הרי חישוב קל מראה לנו איזה סכומי כסף אדירים שאנחנו מכניסים למדינה, ובכל זאת כל כך הרבה כסף יוצא החוצה. למה?"

קמפיין חסר תקדים

כמי שכותב טור קבוע בשבועון החרדי 'משפחה' העלה וואהל את השאלות הנוקבות, וזה הוביל לדבר מדהים. "אחרי שפרסמתי את הטור הראשון בנושא קיבלתי יותר מ-1000 תגובות", הוא חושף, "הטור זלג גם לתקשורת הכללית, וגם שם הוא ייצר תהודה. כנראה שנגעתי בנקודה שמאוד מכאיבה לישראלים, ומשום מה חששו להעלות אותה עד היום. הסתבר שכולם מחכים לפתרון, והאמת היא שגם אני קיוויתי שבעקבות העלאת הנושא יהיה מישהו שידאג לשינוי. פרסמתי גם סדרת טורי המשך לטור הראשון, בהם העליתי רעיונות שלמדתי מהמגורים בארה"ב שיכולים להיות יעילים. אבל לא באמת חשבתי שהשינוי יגיע דרכי. הרי אני מתגורר כיום בחו"ל, ולא באמת יכול לקדם את הנושא מקרוב".

ואז, בין שלל התגובות היו כאלו שדחקו בו לצאת בקמפיין בנושא. "כתבתי טקסט ושלחתי לחבר מעצב כל כדי לשמוע את חוות דעתו על הטקסט. להפתעתי הוא עיצב לי מודעה בחינם...

"לא מדובר בקמפיין איסוף כספים או תרומות,  בדיוק להיפך", מדגיש וואהל, "הקמפיין נועד פשוט להעלות מודעות לכך שיש לנו כל כך הרבה אנשי מקצוע איכותיים בציבור שלנו, וגם אם הם קצת יקרים יותר, מן הראוי שנדאג לפרנסה שלהם לפני כל דבר אחר. המסר של המודעה הוא 'אל תיתן לי קמחא דפסחא, אני רוצה לתת, לא לקבל'".

וואהל שלח את המודעה לכמה חברים, ובעוד שהוא מתלבט  איך להפיץ אותה, כבר התקבלו אצלו שיחות טלפון מעלונים שביקשו לפרסם את המודעה בחינם. אחר כך הגיע בעל בית דפוס ממודיעין עילית שהודיע שידפיס 4000 מודעות רחוב ללא כל תשלום. "הכל התגלגל מהר כל כך ונותר לי רק למצוא מישהו שידביק את המודעות", מוסיף וואהל, "וגם זה הגיע מהר מאוד – נתי קרויזר, מנכ"ל 'נתיב פרו מדיה', שהודיע לי שהוא מעוניין לתרום את תליית המודעות, ואף להתחייב לכל מספר מודעות שרק אבקש".

וואהל נשמע נרגש מאוד כשהוא מסכם: "בתוך ימים ספורים יצא קמפיין בשווי של עשרות אלפי שקלים, ללא השקעה של שקל אחד, הכל על ידי תרומות של אנשים טובים שרוצים לעודד קנייה מאחים שלנו, ורוצים שנעזור זה לזה להתפרנס בכבוד".

מרגע שהחל הקמפיין, הוא לא גומר לשמוע עליו הדים. "אנשים פונים אליי כל הזמן ומספרים שתרגמו את הדברים הלכה למעשה, ובתקופה זו שכמעט כולנו זקוקים לשירותים של אנשי מקצוע, הם ממש מתאמצים כדי לדאוג לאחים שלהם".

ויש לו על כך גם סיפור אישי מדהים: "לאחרונה הייתי צריך לקנות רכב חדש וכשביררתי על האפשרויות הבנתי שיש לי שתי אפשרויות – או לקנות את הרכב מגוי שמתגורר באזור לייקווד במחיר זול יותר, או מיהודי בקראון-הייטס במחיר יקר יותר. נוצרה דילמה לא פשוטה, כמי שכותב על כך טורים ידעתי עד כמה חשוב להתאמץ עוד קצת ולקנות מיהודי, אבל מצד שני הרגשתי שבמקרה שלי זה שונה, והיו לי הרבה תירוצים: 'בדגם של הגוי יש מושבי עור, הצתה אוטומטית, קרניזים כסופים וכו', אבל מצד שני – איך זה שאני נותן מוסר לכל העולם, וכשזה מגיע אליי אני עושה ההיפך?'

"בסופו של דבר החלטתי לקנות מהיהודי. הזמנתי 'אובר' ובתוך שעה ועשרים דקות פגשתי אותו בקראון הייטס, חסיד ליובאוויטש בשנות ה-60 לחייו. אחרי שסיימנו לסגור על הרכב, התברר שכישראלי חסרים לי מסמכים מסוימים כדי לרשום את הרכב על שמי, וכדי להשיג את המסמכים האלו יהיה עליי להמתין כמה ימים. ואז קרה משהו שיכול להתרחש רק בין יהודים. בעל הרכב שאל אותי: 'איך תחזור הביתה?' ואני השבתי לו: 'עם אובר, הרי אין לי רכב'.

'לא חבל על הכסף?' הוא התפלא, 'קח את הרכב הזה בינתיים', ודחף לי ליד מפתחות של רכב חילופי. לא הייתי צריך יותר מזה כדי להסיק את המסקנות", הוא מסיים בהתרגשות, "והלוואי שנזכה תמיד לעשות עסקים עם האחים שלנו, לפרנס אותם ולא אחרים, ולזכור את הפסוק 'וחי אחיך עימך'".