רק לשמאל מותר: טור מכליל, אבל בכל זאת

רק לשמאל מותר לקרוא לשיטת משטר שבה שולטים 11 שופטי בג"צ – "דמוקרטיה", ולממשלת רוב עם 64 מנדטים ומיליוני מצביעים, לקרוא "דיקטטורה".

רק לשמאל מותר לטפח שלל כלי תקשורת שמזדהים עם עמדותיו ומפמפמים אותן יום ולילה, אבל כשקמים כלי תקשורת שמייצגים דעות אחרות, כמו ערוץ 14, מיד מנסים לסגור אותם, להתקיף וללעוג.

רק לחלק מהשמאל מותר לחסום כבישים, לשבש את השגרה בעוז ובגאון, להתמרד נגד החלטות דמוקרטיות של הרוב – אבל כשבתקופת ההתנתקות המתנחלים חסמו כבישים, היחס כלפי המחאה היה הרבה פחות סבלני. גם מצד בג"צ.

רק לשמאל מותר לצטט את הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, באמירה "אני לא מסכים עם דעתך, אבל אגן עד המוות על זכותך להגיד זאת", אבל בפועל נלחמים בעוז כדי להשתיק דעות אחרות, כמו למשל בדיון הציבורי על ערכי המשפחה.

רק לשמאל מותר לזלזל ולפגוע בפוליטיקאים אהובים ואמיתיים כמו דודי אמסלם ומירי רגב, ולשלוח חצים לועגים כלפי הסגנון העממי שלהם, אבל להתייחס בצורה מכבדת יותר כלפי ח"כ עופר כסיף לדוגמה – אדם מתון ונעים הליכות, בעל מתק שפתיים, שמדבר רק מתוך היגיון ואמת צרופה.

רק לשמאל היה מותר לקצוף על כל רמיזה של סירוב פקודה בתקופת ההתנתקות, אבל עכשיו ראשי השמאל – ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים לשעבר וראשי האופוזיציה – מדברים בגלוי על סירוב פקודה ומרי אזרחי אלים. לא יאמן. איפה הבושה?

רק לשמאל היה מותר להמליך ראש ממשלה חלש עם 6 מנדטים ולקרוא לזה "ממשלה אמיצה וחזקה", אבל להתקומם מול ממשלה שמבטאת את רצון הרוב, ולקרוא לה "ממשלה חלשה".

רק לשמאל מותר לדבר גבוהה-גבוהה על הגנת המיעוטים (עובדים זרים, למשל), ובו זמנית לזלזל, ולהצר את צעדיהם של מיעוטים רבים במדינה: החרדים, המתנחלים, תושבי דרום תל אביב וכו'.

רק בשמאל מותר לשאוף לקואליציה עם אחמד טיבי (שהיה יד ימינו של ערפאת, כזכור) וח"כים ערבים שתומכים ברוצחי ילדים – אבל לשלול מכל וכל ישיבה בקואליציה עם נתניהו ואחיהם החרדים.

רק בשמאל יש אנשים שחושבים כביכול על העתיד, אבל לא חושבים בכלל על העבר, ההיסטוריה, השורשים. ואמר מי שאמר, "עם ללא עבר – אין לו עתיד" (נפוליאון, למקרה שתהיתם).

רק לשמאל היה מותר ללעוג על החוק הנורווגי, ראש הממשלה החליפי, הממשלה המנופחת, הג'ובים – אבל מיד כשהשמאל עלה לשלטון (ממשלת בנט-לפיד) – אותם דברים בדיוק בוצעו, עם הרבה פחות ביקורת תקשורתית.

רק לשמאל מותר להחליט מה זו יהדות – העדפת התנועה הרפורמית, חוק השבות שדרכו עלו מאות אלפי גויים לארץ, פסילת שורת חוקים יהודיים בבג"צ – בזמן שראשיו לא מקיימים את עיקרי היהדות, ורובם כלל לא מאמינים בקב"ה. אבל לשרטט את היהדות מחדש כרצונם, ודאי שהם יכולים.

רק לשמאל מותר להבליג על כל העוולות במערכת המשפט – נפוטיזם חסר בושה, פסילת חוקים ללא שום הסמכה, התערבות בהחלטות ממשלה ועוד – ולהילחם כדי שכל הדיקטטורה המשפטית הזו תמשיך.

לא רק בשמאל יש כותבי טורים שמכלילים בצורה גורפת, כמו בטור הזה.

רק לשמאל מותר לדבר כל הזמן על הידברות, אבל לא להבין שהיא נמצאת ממש מעבר לפינה, ב-hidabroot.org או בערוץ 97...