קורע לב | המחנכת של רינה די הי"ד נפרדת ממנה בדמעות: "תמיד ראית את מי ששקוף"

אסתר כ"ץ, המחנכת של רינה די הי"ד, שנרצחה בפיגוע המחריד בבקעה בעיצומו של חג הפסח – נפרדת ממנה בטור קורע לב.

"בשיח עם התלמידות, אספו יחד ערכים ומידות שהן רוצות ללמוד ולאמץ מרינה ואף להעביר אותם הלאה כדי שכל עם ישראל ידע ויכיר, איזו נדירה היתה ואיזו אבידה בלתי נתפסת", כותבת כ"ץ, שחינכה את רינה באולפנת קרית ארבע, בטור שפרסמה בערוץ 7. "קשה לנסות לכווץ את רינה לנקודות, את החיים והחיות שהיו בה. אך חובתנו היא שכל אחד יכיר, ידע, ילמד ממנה וממידותיה הטובות ויהיה אדם טוב יותר".

1. לנצל את הזמן

"רינה לקחה את החיים ברצינות. לא היה לה רגע דל. היא היתה נוכחת בהכל ועל מלא. רצה מדבר לדבר, מתפילת שחרית לשיעור, משיחה עם חברה לצ'ופרים לחניכות, מלעשות ספורט כי זה בריא לנפש, לארגון עוד איזה פרויקט. כל רגע בחייה היה מלא ומנוצל", כותבת כ"ץ.

"מהרגע שקמה עד הרגע שהעניים נעצמות והגוף מותש מעבודה קשה. כשאמרתי לה 'רינה, תנוחי. הכל יחכה'. תמיד היא ענתה: 'אין לי זמן, אני חייבת להספיק, אנשים צריכים אותי'. כך זכתה לאריכות ימים בלתי נתפסת, בשנים הקצרות כל כך בהן חיה. לא פעם דיברנו על האיזון בין כל העשיה ורינה תמיד אמרה שהיא עובדת על זה.

2. לעשות דברים גדולים, בשקט

"ואם כבר לעשות, אז בענווה", ממשיכה המחנכת. "רינה אף פעם לא נופפה במעשים שעשתה, ורבים מהם יישארו נסתרים מעיננו לעד. הנתינה האין – סופית בסניף שהיה רק בהקמה. כל כולה לחניכות שתמיד היו ראשונות בסדר העדיפויות. להעביר להן את הערכים שגדלה עליהם, שינקה מהבית המדהים ומההורים המיוחדים להם זכתה. היא דאגה לחניכות כמו אמא, רצתה שתמיד יהיה להן טוב.

"גם באולפנת קרית ארבע שבה למדה, תמיד נתנה מעצמה והיתה מוכרת בכל השכבות באולפנה בזכות החיוך הרחב, הצחוק והמורלים. עד כדי כך, שלפני המבצע הגדול של השישית השנה, אמא שלה, לוסי האהובה, התקשרה לבקש במיוחד שהיא לא תהיה בועדה המרכזת, כדי שלא יהיה עליה עומס גדול מדיי. לוסי היא ידעה שרינה בטוח תתנדב.

3. לראות כל אחד

"רינה שכולה לב, לכל אדם", ממשיכה המחנכת להספיד את תלמידתה. "אני זוכרת איך היא אמרה לי אחרי פורים, שהייתה רוצה להתחלף עם הבת שלא קיבלה משלוח מנות בהגרלה. ראית כמה היא עצובה וכל כך רצית להיות במקומה. שהצער שלה יעבור עליך.

"רינה לקחה על עצמה את הקושי, הכאב וההתמודדות של רבות מהחברות. הייתה בשבילן, הקשיבה, דאגה, תמכה, ויעצה.

"תמיד ראית את מי ששקוף, את השומרת, המבשלת, הבנות ששוטפות לבד כלים (ולמרות שזה לא התורנות שלך הצטרפת), את המורה ואת החמשושית החדשה. כולם זכו ממך לחיוך מאיר, בפנים קורנות ולשאלת 'מה שלומך?' כנה מלב פתוח.

4. אהבת ארץ ישראל

"רינה אהבה את הארץ הזו, בה נשפך דמה ע"י מרצחים ארורים, אהבת נפש", כואבת המחנכת. "הטיול בה שימח אותה עד אין קץ. בעבודה לבגרות בהלכה רינה בחרה לעשות דף על מה שמיוחד בארץ ישראל ויחד עם תהל חברתך בחרתן מקורות כל כך יפים ומאירים, שהיו כל כך את.

"רינה שמחה כל כך על הזכות לגור בארץ, למרות שיתר המשפחה בחו"ל, ותמיד חלמה להביא את כולם לפה. הם באו רינה, לכבודך", דומעת המחנכת בדבריה.

5. עבודה פנימית

"רינה תמיד הובילה את הכרת הטוב בכל מקום. אם זה לומר תודה על הודעה פשוטה בווצאפ שהמורה שלחה או על עוגה שחילקה. שום דבר לא היה מובן לה מאליו. על הכל יש להודות. יומיים אחרי חלוקת התעודות, בשעת לילה מאוחרת היא שלחה הודעה להודות על ההערה של המחנכת לתעודה.

"היא גם תמיד רצתה לגדול ולהשתפר. להיות יותר טובה. היא רצתה להשתפר בניקיון הדיבור, רק לפני שבועיים וחצי שיתפה אותי בתחושות שלה, ואמרה שהיא צריכה קצת חיזוק בזה. רצתה להשתפר בלראות את הטוב, וביקשה שאשלח לה קישור לקבוצה שעוסקת בטוב שבעמ"י. שתזכיר לה את הטוב.

6. תפילה

"כל בוקר נפתח בתפילה. ברזל. אין ויתורים. התפללת להיות טובה יותר היום, בפתח הסידור שלך עוד נמצאת התפילה לשמירת הלשון", כותבת כ"ץ. "התפילות היו במקום הראשון אצלה. הכל יחכה עד שאתפלל. תמיד היא אמרה שביום ראשון בבוקר זה מורכב. כי אי אפשר להתפלל בדרך ואי אפשר להתפלל באוטובוס. כי לתפילה צריך מקום, ומקום מכובד. ואי אפשר לוותר. אפילו לא פעם אחת.

"ועוד סיפור קטן על רינה האהובה", ממשיכה המחנכת, "שנה שעברה רינה החליטה שכולנו צריכות לדעת על כוכבים. כי זה יפה ומרתק. אז היא ביקשה את המפתח לגג, ומכאן, הכל עליה. לא נשכח את הערב צפיה בכוכבים. היא השכיבה את כולנו על הרצפה, שנצפה בכוכבים כמה הם יפים.

"רינה, בחרת לחיות ולמלא את חייך בכל מה שיש לעולם להציע.. אהבת את העולם שאלוקים ברא, אהבת את החיים. עכשיו תורנו, לחיות את החיים במלוא עוצמתם, לאורך", מסיימת המחנכת את דבריה הכואבים.