הנה, יש לך דירה. עכשיו אתה מאושר?

בשיעורו של מורנו הג"ר הרב זמיר כהן שליט"א על מסלול החיים, סיפר הרב סיפור חשוב בעל מוסר השכל גדול. סיפור הנוגע למסלול החיים, לעיקר ולטפל בחיים.

אומר הרב, כשבוחנים מה קורה אצל רוב האנשים בעולם, רואים שרוב האנשים עוברים מסלול חיים מאוד מוזר. בכל פעם שהאדם מרגיש ריקנות, מרגיש לא טוב עם עצמו, אז הוא מציב לעצמו יעד, ואומר לעצמו אם אני אשיג את זה, בטוח אהיה מאושר.

והנה הוא טורח בימים בלילות, מתאמץ עובד, כובש את הפסגה - משיג את היעד, ומהר מאוד אומר לעצמו: זה לא משמח אותי, אני רוצה יעד אחר, היעד הבא בודאי ישמח אותי. ואז שוב מתאמץ טורח עמל יגע, כובש את הפסגה הבאה - את היעד שמשוכנע שיגרום לו לאושר ולנחת - אך מהר מאוד משתעמם ומציב יעד חדש, וכך חי ברדיפה כל החיים, ובאכזבות פעם אחר פעם, כך עד סוף חייו.

למשל, נער בן 16, חולם שיהיה לו רישיון נהיגה, עצוב ומדוכדך ובטוח שכשיהיה לו רישיון – ודאי יהיה מאושר! ומרוב שמשתוקק לכך הוא בטוח שהרישיון הוא הגורם לו להיות עצוב, וכשיקבל אותו, יהיה מאושר תמיד.

פוגשים אותו אחרי שנה, עם רישיון נהיגה ביד, שואלים אותו, נו עכשיו אתה מאושר? והוא עונה: לא, כי אין לי רכב, אבל כשיהיה לי רכב – ודאי אהיה מאושר! 

והנה הוא קצת עובד, מרוויח כסף, קצת קרובי משפחה עוזרים לו, וקונה רכב ונוסע בו, ושמח זמן מועט. 

פוגשים אותו אחרי שנה, עם הרכב החדש, שואלים אותו, נו עכשיו אתה מאושר? והוא עונה: לא, כי אני לא נשוי. אבל כשאתחתן – ודאי אהיה מאושר!

פוגשים אותו אחרי החתונה, שואלים אותו, תגיד אתה מאושר? והוא עונה: אני גר בשכירות, אבל נראה לי שכשתהיה לי דירה משלי – ודאי אהיה מאושר! או שאומר: כשיהיו לי ילדים - ודאי אהיה מאושר! 

פוגשים אותו אחרי כמה שנים, כעת יש לו דירה וילדים, ושואלים אותו, נו עכשיו אתה מאושר? והוא עונה: כעת אני צריך לשלם משכנתא ולעבוד קשה, אך כשתהיה לי דירה משלי - ודאי אהיה שמח. והילד בוכה בלילה ועושה רעש, אבל כשהוא יגדל – ודאי אהיה מאושר.

פוגשים אותו בגיל שבעים, כעת הוא אחרי שסיים לשלם את המשכנתא, יש לו אישה, ילדים. ושואלים אותו, נו עכשיו אתה מאושר? 

הוא אומר, אני גר בקומה שלישית, אבל אם היתה לי דירה עם בריכה – ודאי אהיה מאושר… וכך לאורך כל החיים חי בצורה כזאת…

חז"ל סיכמו את המהלך הזה במילים "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו!", כלומר האדם מגיע ליום המוות ואין לו חצי ממה שרצה להשיג במהלך חייו. יש לאדם מנה (מטבע) – רוצה מאתיים, יש לו מאתיים – רוצה ארבע מאות.

כשמעמיקים בדברי חז"ל, ובודקים ממה האדם מרגיש לא טוב, ממה שאין לו או ממה שיש לו? לכאורה האדם מרגיש רע בגלל מה שחסר לו. כלומר צריך לבדוק למי שחסר יותר – רע יותר, מסכן יותר. אך ההפך הוא הנכון.

האדם שיש לו מאה, רוצה מאתיים – כלומר חסרים לו מאה. אך אדם שיש מאתיים, רוצה ארבע מאות – כלומר חסרים לו מאתיים! כלומר, למי חסר יותר? זה שיש לו יותר מרגיש שחסר לו יותר.

מה העומק של הדברים? מהיכן זה נובע בנפש האדם? וכיצד ניתן לפתור את הבעיה הזאת כדי שהאדם באמת יהיה מאושר?

אומר החכם באדם, שלמה המלך בספר קהלת, "וגם הנפש לא תמלא" נשמת האדם היא רוחנית, האדם לא יכול למלא אותה בתאוות של העולם הזה. כשהאדם מרגיש לא טוב, לא מסופק, ריקנות פנימית, הוא מרגיש את ההרגשה הזאת בנשמה. שהרי הגוף לא מרגיש רגשות (שהרי למת יש אוזניים ועיניים ואיברים, אך אינו מרגיש רגשות, מפני שהנשמה הרוחנית אינה נמצאת בתוכו, והיא האחראית על הרגשות). ההרגשה של חוסר סיפוק, חוסר שמחה, זה עניין רוחני. והטעות של רוב האנשים בעולם היא שכשהם מרגישים לא טוב, הם בודקים מה חסר לי בחומריות? ואת זה מנסים לספק לנשמה וחושבים שזה מה שימלא וישמח אותם. אדם רוצה רישיון, רכב, דירה, זה טוב שיהיה לו את הדברים הללו - אבל אל תחשוב שזה יהפוך אותך למאושר! 

רכב זו גרוטאה ממתכת, דירה זה לבנים ומלט, אתה לא יכול לקחת חומריות ולהפוך אותם למזון לנשמה רוחנית. הנפש לא תמלא – אתה לא יכול למלא אותה בדברים כאלה. כלומר אנשים מקשרים בין שני דברים לא קשורים- כשרע לו – הוא אומר זה בגלל שאין לי רישיון, כשמשיג את הרישיון, קצת הצליח לטשטש את הרגשת חוסר הסיפוק. אך צריך לדעת שזה כמו תינוק רעב שנותנים לו בקבוק ריק. אמנם הבקבוק הריק ישתיק אותו לכמה שניות, אבל אז הוא יבכה יותר מאשר לפני כן, כי מבין שעבדו עליו...

כך גם הנשמה כשהיא צמאה לרוחניות, אתה יכול לבלבל אותה קצת ולומר לה "קחי רישיון, קחי רכב, זה יעשה אותך מאושרת", אבל תוך זמן קצר היא קולטת שזה לא מה שהיא חיפשה, ומרגישה צימאון גדול יותר. 

כשיש לאדם מנה הוא אומר: כשיהיה לי מאתיים אהיה מאושר, כלומר כשיהיה לי עוד מאה. אך כשמשיג את המאה ורואה שזה כלום, הוא לא יכול להגיד לנשמה הרוחנית שכשיהיה לו עוד מאה יהיה מאושר, כי מאה כבר ניסה לתת לה, וזה לא עשה אותה מאושרת, ולכן מחפש יעד גבוה יותר – עובר למאתיים – וטוען שוודאי זה יעשה אותי מאושר. סף הציפיות והחלומות עולה ועולה ובכל פעם הוא בטוח מחדש שהיעד הבא ימלא אותו בשמחה אמיתית.

זה שאדם רוצה דירה, רכב, זה טוב וחשוב שיהיה לאדם איך לחיות, אבל אל תחשוב שזה יהפוך אותך למאושר.

מה כן יהפוך אותך למאושר? מה כן הופך להיות מזון רוחני אמיתי לנשמה? מהו המזון שבאמצעותו האדם הופך להיות אדם שמרגיש מילוי שמחה וסיפוק? מזון רוחני. שהרי כשאדם מרגיש חוסר סיפוק, זו הרגשה שנובעת מהנשמה הרוחנית, לא מהגוף החומרי. ולכן תן לה מזון רוחני ותגלה שהיא מאושרת. המזון הרוחני הוא תורה, מצוות ועבודת המידות. וכאשר האדם עוסק בהם, לומד תורה, מקיים מצוות, גומל חסדים, מקיים מצוות שבן האדם לחברו, ומצוות שבן האדם למקום, כך נהיה שמח ומאושר באמת.

הרב זמיר כהן - מה יהפוך אותך למאושר?