בדרך אל הקודש: יהודי ירושלים משתפים בחוויות ההליכה אל הכותל המערבי

הרב זאב קצנלבויגן (48) לא מסוגל לשכוח את הבוקר ההוא בו היה עד מקרוב לפיגוע טרור אכזרי, שגדע את חייו של אליהו קיי הי"ד. זה קרה לפני כשנה וחצי. קצנלבויגן, המתגורר בעיר העתיקה – ואשר הפך בעשרים השנים האחרונות את הכותל המערבי ל'בית הכנסת' שלו, כהגדרתו – עשה באותו בוקר את דרכו לביתו מתפילת שחרית כשהוא עטור בטלית ותפילין.

באמצע הדרך, גילה הרב קצנלבויגן לחרדתו כי הוא נכנס היישר לתוך שטח אש של מחבל אשר רצח את אליהו קיי ופצע אדם נוסף. "הפצוע השני נותר משותק בפלג גופו התחתון. אני יצאתי פצוע קל מאוד. אינני יודע באיזו זכות ניצלתי כמעט ללא פגע מהאירוע הקשה הזה", הוא אומר ברגש. "חשתי מעין 'חיבוק' מלמעלה, במיוחד שהקליע נכנס בתוך התפילין ויצא מצדה השני. נפצעתי ביד, אבל זה היה באורח קל. חשתי כיצד התפילין מגינות עלי".

הרב קצנלבויגן זוכר כל פרט מאותו יום נורא. "נכנסתי לתוך הרחוב של השוק – האזור של הפיגוע. רגע לפני לא התרחש שם דבר והכול נראה רגוע לחלוטין, ושנייה לאחר שנכנסתי המקום הפך לחרדת אלוקים. בתחילה נשמע רעש חזק של יריות, ולאחר מכן ראיתי דמויות מטושטשות מולי, וגם – למרבה החלחלה – כדורים שורקים סביבי, כשהם מתפוצצים באוויר.

"מיד הבנתי שזה פיגוע. עוד לפני שהתחלתי לחשוש, ניכרה יד ההשגחה העליונה אשר הובילה לכך שבתחילת הפיגוע עמדתי לצד סמטה שיכולתי לברוח אליה. משם המשכתי לברוח מפני המחבל שירה תוך כדי תנועה, עשיתי סיבוב לאחור וירדתי חזרה לכיוון הכותל, ובדרך נכנסתי אל הישיבה של 'נתיב אריה' במקום, שם מצאתי מסתור. לאחר מכן הגיעו למקום כוחות הביטחון וההצלה".

הכוחות שהוזעקו לזירה זיהו מיד שקצנלבויגן נפגע. הם ערכו לו חבישה בשטח, ומתוך חשש שנפצע קשה, אף ביצעו חסימת עורקים. בין לבין הוא הספיק להגיע אל הכותל כדי לומר 'מזמור לתודה' על נס הצלתו, ומשם הובהל במהירות אל בית החולים. כאן הוא משתף אותנו בחוויה שיכולה להתרחש רק באזור העיר העתיקה בירושלים: "שוחחתי עם רעייתי בטלפון ועדכנתי אותה שאני מובהל לבית החולים, אך העיר העתיקה הייתה חסומה במסגרת הנוהל הקיים במקרה של פיגועים באזור, כך שהחיילים לא אפשרו לה להיכנס, גם לא לאחר שסיפרה להם שבעלה נפצע באירוע... לכן היא ערכה סיבוב ובמקום לעבור דרך שער שכם, היא הגיעה מכיוון הרובע היהודי – הבטוח יותר – וכך הצטרפה אליי לבית החולים".

שקלת לאחר מכן להפסיק לצעוד אל הכותל המערבי?

"להיפך, מאז יש לי עוד מקום של תפילה והודיה בדרך – מקום הפיגוע, שם אני מזכיר מדי בוקר את ניסיו של הקב"ה. מדובר באזור מיוחד המהווה תצפית להר הבית. כעת אני חש ממש את הכתוב 'בואו שעריו בתודה', ומאז אין יום שאני לא חולף שם ואומר 'מזמור לתודה'. בשורה התחתונה עברתי נס, והנס הזה הוא חוויה מאוד מעצימה של קשר עם הקב"ה. למעשה, שוחררתי מבית החולים כבר למחרת בצהריים, ומיד לאחר מכן ירדנו כל המשפחה למקום כדי לברך את הקב"ה על הנס הגדול".

יצא לך להיתקל באירועים לאומניים נוספים בדרכך אל הכותל?

"דווקא לא", משיב קצנלבויגן, "אף לא כאלו הנחשבים למינוריים. בסוף אנשים שחיים ברובע חיים כמו כולם את חייהם הרגילים, זה לא משהו מלחיץ. מה שכן, יש לנו את הכותל המערבי לידינו, את בית הקב"ה, וזו תחושה נעלית.

"להבדיל", הוא ממשיל את הגעתו היומית אל הכותל המערבי למקומות "שבהם יש תקשורת אינטרנטית גלויה, ויש מקומות שהאפשרות הזו חסומה. אנו בכותל חשים שזה המקום שכל הזמן פתוח לפניו של הקב"ה, כמו שכתוב על הכותל 'והיו עיני וליבי שם כל הימים', ובפרקי דרבי אליעזר כתוב שכל המתפלל שם זה כאילו התפלל לפני כיסא הכבוד. להיות במקום כזה ולדעת שזה המקום שאליו מגיעות כל התפילות שבעולם – זו תחושה נעלית שמדרבנת אותי לצעוד כל בוקר אל בית השם".

קצנלבויגן מפתיע כשהוא מספר שהגיע אל העיר העתיקה היישר מפתח תקווה. "גדלתי בעיר הבורגנית שבמרכז הארץ, אך החלום שלי תמיד היה לגור ליד הכותל. כבר מגיל 14 תכננתי כיצד אגור שם, ואז פגשתי את הרב שלי, הרב יצחק שלמה זילברמן, והוא הכניס לי גם משמעות רוחנית למקום הזה, והטמיע בי את התחושה של קרבת אלוקים שיש באזור. כשהתחתנתי היה ברור לי ולרעייתי שנגיע לעיר העתיקה בשלב מסוים, ולפני כשני עשורים התממש החלום והגעתי אל העיר העתיקה, ומאז אני בן בית בכותל המערבי".

אברהם שאול פואה אומנם איננו מתגורר בעיר העתיקה, אך הדבר אינו מונע ממנו להגיע אליה כמעט מדי יום. כמו הרב קצנלבויגן, גם הוא גר במזרח ירושלים: מעל הר הזיתים, בבית אורות. אל מקום תלמודו בסביבת הכותל המערבי הוא מגיע מדי יום רכוב על גבי קורקינט, ולדבריו ללא כל חשש. "זו תחושה מאוד מרגשת להתהלך במקום הזה, שבו הנביאים שלנו והמלכים דוד ושלמה התהלכו בו. כשכתוב 'לא יקל אדם את ראשו מול המזרח', אני חש תחושה של מורא מקדש".

יש חשש?

"אני צוחק כשאנשים שואלים אותי אם זה מפחיד. האם זה מפחיד? תלוי למי. כמו כל מקום בארץ שלנו שעלול להפוך ברגע לזירת טרור. השאלה היא אם אתה בוטח בהשם, ובטוח בצדקת הדרך שלך, אז דבר איננו מפחיד אותך. אומנם היו אירועים ספורדיים שנתקלתי בהם, כמו פורעים שצועקים לעברי בשעה שאני צועד אל הכותל המערבי, אבל תמיד כשהבהרתי להם שאינני חושש – הם אלו שנמלטו מפניי לבסוף".

פגיעות פיזיות של ממש הן נדירות, הוא טוען. אירוע אחד בלבד זכור לו מהעבר, אך לא מעבר.

לינץ' לעיני המצלמות

אפרים שחור משתדל להגיע אל הכותל באופן די קבוע. הוא עושה זאת לפרקים ברגל ולפרקים ברכב. באחד המקרים שבהם נסע ברכב באזור העיר העתיקה, עם שלם צפה בנסיעתו ועצר את נשימתו באימה.

זה קרה בעיצומן של הפרעות ברחבי הארץ בתקופת 'שומר החומות'. שחור נסע באזור שער האריות, כששמע פגיעה של אבן ברכבו. מאז החל אירוע לינץ' שנקלט במצלמות וזעזע את ישראל. "בתחילה ראיתי במראת הרכב ערבי שזורק אבן לעבר הרכב, ראיתי שהוא ממשיך לזרוק אבנים לעברי, בעוד אני אינני יכול להימלט. לפניי ניצבו רכבים בפקק אופייני למקום, וחסמו את נתיב המילוט הרגיל. לכן עקפתי דרך הנתיב הנגדי, חציתי רמזור אדום, ותוך כדי חייגתי אל המשטרה כדי לדווח על האירוע. תוך כדי הניסיון להימלט, חבריו הצטרפו; מטח האבנים התגבר, ונזרקו לעברי סלעים ממש. השמשות של הרכב נשברו אחת אחרי השנייה, בעוד אנו מנסים להתעלם מכל זה ופשוט להימלט מהשטח", הוא מתאר.

"בשלב מסוים הגענו לאזור שממנו לא יכולנו עוד להמשיך. ניסיתי לנוע קדימה ואחורה עם הרכב כדי למנוע מהפורעים להתקרב, אך הם לא נבהלו ונצמדו אל הרכב. הגעתי למצב שבו כבר לא יכולתי להתקדם. זה היה הרגע שבו הפורעים הערביים התנפלו על הרכב מכל הכיוונים. משם מתחיל התיעוד המפורסם, בו אנו עולים על מעקה הבטון שבמדרכה, ולאחר מספר שניות התנגשנו גם במעקה הבטון. הפורעים המשיכו להתקרב, וריססו אל תוך הרכב גז פלפל. למרות זאת נשארנו כמה שניות בתוך הרכב שסיפק מעין הגנה, אך הפורעים כבר פתחו חלק מהדלתות, היכו אותנו, בעטו בנו וזרקו עלינו אבנים".

שחור משתף כי הדבר התרחש במרחק קצר ממחסום משטרתי שהוצב במקום – בדיוק כדי למנוע אירועים מעין אלו. "במרחק של חמישים מטר בלבד, תחת שער האשפות ברמזור הקרוב אל הכותל, עמדו שוטרים. מתוכם היה שוטר אחד שפעל כראוי וסיים את האירוע. היה זה שוטר תנועה שרץ לבד לתוך ההמון, ירה באוויר, ובזה הסתיים האירוע, כאשר כולם ברחו".

מה התחושות לאחר מכן?

"בזמן הפיגוע עצמו חשתי השפלה גדולה וכעס גדול, על זה שאנו כיהודים, בלב-לב הארץ שלנו, מותקפים באופן חסר אונים. זו הייתה תחושה מאוד קשה. לאחר ניסיון הלינץ' השתדלתי לחזור כמה שיותר מהר אל הכותל, וכן להמשיך ולהתהלך באותם מקומות. האינסטינקט שלי היה להמשיך ולהיות שם.

"לצערי, התחושה הקשה מהאירוע נותרה במיוחד לאור זאת שרובם של הפורעים לא נעצרו, אלא רק ארבעה מתוכם. האירוע כולו היה ספונטני יחסית, הערבים שפגעו בנו היו עם פנים גלויות, לעיני מצלמות, לאור יום. לא היה קשה לזהות את הארבעה שנעצרו למזלנו, רק חבל שהשאר עדיין מתהלכים חופשי".

מה זו עבורך האפשרות לשאת תפילה באופן כה קבוע בכותל המערבי?

"המקום הזה הוא מקום שכולנו קשורים אליו. למעשה, כל יהודי מצווה לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה, ולעלות לירושלים אל האזור הזה. לצערנו, לנו יש בתים, בזמן שלקב"ה אין בית. בגלל שאני גר קרוב אני מרגיש יותר זכות ויותר אחריות למקום, ולכן אני משתדל להגיע כמה שאפשר".

"הכותל זה הלב שלנו. זהו בית השם"

הרב שמואל מורנו, אחיו של גיבור ישראל סגן אלוף עמנואל מורנו הי"ד שתמונתו אסורה בפרסום בשל פעולותיו מאחורי קווי האויב שבאחת מהן מצא את מותו – פועל בסביבות הכותל המערבי במסגרת בית מדרש שהקים עבור חוזרים בתשובה. "מדובר באנשים שעובדים בבוקר ובצהריים, ובערב לומדים איתי, ואני משתדל לקרב אותם לעולם התורה במסגרת 'דרך עמי' שבהר ציון. אחרי הצהריים אני לומד עמם בבית כנסת אור החיים ברחוב אור חיים ברובע היהודי. זה בית כנסת ששימש את אור החיים הקדוש. יש שם גם מקווה ששימש אותו, ואפילו את חדר הייחודים שלו. מדובר, אם כן, בזכות על גבי זכות לשהות במקום כזה", הוא אומר בהתלהבות.

"שם זה הלב שלנו", הוא אומר בהתייחס אל הכותל המערבי. "זהו המקום שבו 'עיני וליבי שם כל הימים'. ואכן, שם גם הדופק של העם. מגיעים אל הכותל יהודים מכל הסוגים ומכל העדות. זו נקודת החיבור שלנו. לשמחתי אני זוכה להגיע רבות אל הכותל במסגרת פעילותי בסביבה. אני זוכה גם לעבור בדרך אל הכותל דרך מעיין השילוח, בו אני טובל לא פעם, ומשם אני ממשיך אל מניין ותיקין בכותל המערבי שהפך במרוצת השנים למניין הגדול ביותר במקום".

האם יצא לך לחוש במתיחות מסוימת בדרכך אל המקום הקדוש?

"ודאי שיש זמנים שהם מתוחים יותר, ואנו מרגישים את מה שכל עם ישראל חשים, וגם ביום יום יכולים להיות כל מיני אירועים קטנים ושוליים. אבל כשיש חיבור למקום, אומר ה'שפת אמת' – כך שבזמן שאתה חומד את המקום, הם מאבדים את הקשר למקום הזה. ואיך אפשר שלא לחמוד כביכול את המקום הזה שעליו נכתב 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', אשר מהמקום הזה נבראו מעשי בראשית, אין זה שזו לא עוד נקודה בגלובוס, זהו בית השם".