אהבת אחים: זו לא רק סיסמה. זה קשור אליך

בימי ספירת העומר נוהגים במנהגי אבלות, אבל למעשה אין קשר בין מנהגי האבלות לבין משמעותם המקורית של ימים אלו. מנהגי האבלות נתקנו משום פטירתם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא בתקופה זו, ואילו משמעותם המקורית של ימי ספירת העומר היא צפייה והכנה לקראת מתן התורה. כך למעשה, ימי ספירת העומר שבמקורם הם ימים של שמחה והתרוממות רוחנית, הפכו לימים בהם נהגו במנהגי אבלות משום החורבן שהתרחש בפטירתם של תלמידי רבי עקיבא. אך אין שום דבר במקרה, ולא סתם נפטרו תלמידי רבי עקיבא דווקא בין פסח לעצרת. חז"ל מגלים כי סיבת פטירתם במגפה היא "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה" (מסכת יבמות, דף סב), והתנאי לקבלת התורה והעברת התורה לדור הבא הוא להיות "כאיש אחד בלב אחד", כפי שקרה בעם טרם מעמד הר סיני. כלומר האחדות והכבוד לאחר זהו התנאי לקבלת התורה, ובלעדיו לא ניתן לקבל את התורה. ולכן בימים אלו נהוג להתחזק בעניינים של בין אדם לחברו, ובפרט בכבוד הזולת ואהבת ישראל, על מנת להיות ראויים לקבל את התורה בחג השבועות.

חשוב לציין שתלמידי רבי עקיבא היו צדיקים, והאופן שבו הם לא כיבדו אחד את השני היה דק ביותר, אלא שממוסרי התורה לדור הבא נדרשה דקדוק ושלמות בתיקון המידות. מכאן אנו לומדים כי תורה איננה נקנת רק על ידי עמל היגיעה והלימוד, אלא מידות מתוקנות הוא התנאי להשראת התורה בתוכנו.

טרם מתן תורה, כשהגיעו בני ישראל למרגלות הר סיני, נאמר בתורה "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". התורה כותבת בלשון יחיד שישראל חנו במקום – "וַיִּחַן", וזאת מכיוון שבני ישראל היו באותה שעה מאוחדים ומלוכדים ביניהם כאילו והיו לאדם אחד, כפי שרש"י מבאר על פסוק זה "כאיש אחד בלב אחד". האחדות הייתה התנאי לקבלת התורה באותה שעה, ואילולא אותה אחדות היה מתעכב מתן תורה עד שהיו מגיעים לאחדות ביניהם.

כולנו בניו של הקב"ה, וכפי שאב מצטער לראות את בניו רבים או חלילה שונאים זה את זה, כך המחלוקות בינינו גורמות לצער השכינה. לכמה מאיתנו יש מתיחות עם השכנים? כמה מגיעים לבתי דין או למרכזי בוררות כדי לפתור סכסוכים שונים, שהביאו עימם רגשות קשים כלפי האחר? כמה התנשאות והנמכת האחר קיימת משום שעבודת השם של האחר מעט שונה משלי, או בגלל שהוא מעדה זו או אחרת? כמה פילוג ומחלוקת יש בין חלקים שונים בעם היהודי בגלל דעות שונות? אומנם מותר לשנוא דעות שגויות, ועל אחת כמה וכמה לשנות את מעשיו השליליים של האחר, אבל שנאת האחר עצמו הרי היא שנאת אחים. השנאה, השסעים והפילוג שבתוך עם ישראל גורמים לצער השכינה, שהרי אחים אנחנו, וכל אב רוצה לראות את בניו מאוחדים ואוהבים זה את זה.

השלום כה אהוב על הקב"ה עד כדי כך שנאמר שאפילו חלילה ישראל עובדי עבודה זרה, אבל יש ביניהם שלום, אין מידת הדין פוגעת בהם, והנה לשון חז"ל "אהוב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש-ברוך-הוא אין רצוני לנגוע בהן" (מסכת דרך ארץ זוטא).

וכן המשנה מגלה לנו שהדרך לזכות לשפע משמים של ברכה והצלחה בכל התחומים, היא על ידי שנעשה שלום בינינו, "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" (עוקצים ג, יב). השלום הוא התנאי ההכרחי להורדת שפע עליון עלינו. וכשיש חלילה מלחמת אחים, שנאה ופילוג, אז אנו לא זוכים לברכת שמים עלינו, ואז שומעים על אירועים ביטחוניים, על אתגרים כלכליים במשק ויתר בשורות מצערות.

ימים אלו הם ימים מיוחדים להתחזקות בבין אדם לחברו, באהבת ישראל ובאחדות בינינו. אז נזכה שהברכה תשרה עלינו, נהיה ראויים לקבלת התורה, ונזכה לעשות נחת רוח לאבינו יוצרנו.