"ארבעים דקות חולפות. מביט בשעונו בבהלה איומה וקורא: עצרו! לא הגעתי לכאן בשביל זה!"

בשיעורו של מורנו הג"ר הרב זמיר כהן שליט"א על תכלית החיים, סיפר הרב סיפור חשוב בעל מוסר השכל גדול. סיפור הנוגע למטרת האדם בעולם, ומעלת הזריזות בעבודת ה'.

סיפר הרב סיפור על אדם אחד שחזר מעבודתו עייף, ובדרכו הביתה הוא עובר ליד נהר עמוק, והנה רואה שם ילדה קטנה נופלת לנהר, והיא מנסה להילחם בגלים השוצפים. מיד האיש מזנק למים, מוציא אותה, ומתברר לו כי זו בת המלך. מיהר ולקח אותה לארמון המלוכה והודיע שמצאה. ובראות המלך את בתו, שמח שמחה גדולה, וכששמע שהאיש קפץ למים והציל אותה, מיד פנה לאיש והציע לו כל טוב שבעולם. אמר לו המלך: בקש! וכל אשר תרצה – אתן לך. האיש הנבוך סירב בעדינות, ואמר שאין צורך, ופנה לצאת מהארמון. אך המלך הפציר בו, ומרוב התרגשות החליט לתת לאיש אישור להגיע למשרד האוצר ביום שלמחרת, מהשעה חמש עד השעה שבע. קבע המלך שבשעתיים האלה, יכול האיש לקחת משם כל מה שלבו חפץ.

משרד האוצר בימים ההם היה מבצר ענק, ובו אולמות ומסדרונות, ובמרכז המבצר היה חדרון קטן, שסביבו שמירה והגנה של חיילים, ובחדרון הקטן היו אוצרות אדירים - כסף, מטילי זהב, כתרים משובצי יהלומים ועוד. האיש שב לביתו נרגש שמח וטוב לב, יודע שהליכתו במסדרונות (המובילים לחדרון הקטן) אורכת כרבע שעה, ולאחר ההליכה בהם הוא ייקח כל טוב שנמצא שם, ויתעשר עושר רב. תכנן האיש כיצד ייקח עגלות ושקים וימלאם במלוא המרץ, מפני שקצובות לו שעתיים בלבד. כששמע המשנה למלך את הפרס שקיבל האיש הזה, חשכו עיניו. מיד כינס את כל השרים ואמר שהפרס הזה הוא אסון נורא, שהלוא האדם הזה ימוטט את כלכלת המדינה, ירוקן את כל האוצרות. השרים סביבו ענו באדישות ובייאוש, וסברו שאין בידם לעשות מאום. והסבירו לו, שעל דברי המלך לא ניתן לעבור, ציווי המלך אסור להפר.

אך השר היה חכם גדול, והשיב להם: אל דאגה לא אעבור על דברי המלך, אך אצמצם לאדם הזה את האפשרות.

למחרת, הגיע היום הגדול. שיירות של עגלות, שקים וארגזים סחב האיש והביא לארמון, ובשעה חמש בדיוק נפתחות דלתות הארמון לרווחה והוא מוזמן להיכנס.

הוא פותח בריצה פנימה ומתחיל בדרכו לכיוון החדרון הפנימי - חדר האוצרות. עובר מסדרון אחד, ומגיע לאולם גדול, שם נצבת בפניו תזמורת אדירה של הנגנים האהובים עליו. המשנה למלך פונה אליו באדיבות ומציע לו לשבת ולהנות מהמוזיקה. האיש יושב שם, מאזין, ונהנה מכל רגע. מציע לו המשנה למלך לבחור שירים, והתזמורת מנגנת ומנעימה את זמנו. ארבעים דקות חולפות. מביט בשעונו בבהלה איומה וקורא: עצרו! לא הגעתי לכאן בשביל זה! והמשנה למלך מביט בו בפליאה וטוען "זו בחירה שלך אם ללכת או להישאר, לא נכריח אותך דבר, לא נמרה פי המלך". מיד מזנק ממקומו, עוזב אותם, ובריצה מהירה ממשיך בדרכו לחדר האוצרות…

השעה כעת 17:40.

האיש רץ במסדרונות, ומגיע לאולם נוסף, רחב ידיים ומרשים, נברשות ענק תלויות מלמעלה, שטיחים מרשימים, ושולחנות ענק עם כל מעדני עולם. על השולחנות מונחות עוגות פאר, מאכלים משובחים ויוקרתיים ושתיה משובחת. מלצרים חביבים ניגשים אליו בשמחה ומציעים לטעום מזה ולטעום מזה. והוא יושב שם, נהנה, טועם ואוכל. ארבעים דקות חולפות. מביט בשעונו בבהלה איומה וקורא: לא הגעתי לכאן בשביל זה! והמשנה למלך מביט בו בפליאה וטוען "זו בחירה שלך אם ללכת או להישאר, לא נכריח אותך דבר, לא נמרה פי המלך". זינק ממקומו, עזב אותם בריצה מהירה והמשיך בדרכו לחדר האוצרות…

השעה כעת 18:20.

עובר במסדרונות ובאולמות ובכל אולם ואולם, המשנה למלך שם לו פיתויים אחרים והנאות אחרות. והאיש יושב באולמות, ומבזבז כאן 10 דקות, וכאן 5. ארבעים דקות חולפות. מביט בשעונו בבהלה איומה וקורא: לא הגעתי לכאן בשביל זה! והמשנה למלך מביט בו בפליאה וטוען "זו בחירה שלך אם ללכת או להישאר, לא נכריח אותך דבר, לא נמרה פי המלך". זינק ממקומו, עזב אותם בריצה מהירה והמשיך בדרכו לחדר האוצרות…

רץ במהירות ומגיע לחדר האוצרות, השעה כעת 19:00. רוצה להיכנס לחדר העמוס, אך שומר העומד לידו עוצר בעדו. תם הזמן. האיש נבהל, משקיף על האוצרות ומספיק לראות שם שרשרת זהב משובצת יהלומים, ומבקש "תעשה לי טובה, אני רק לוקח את השרשרת הזאת ואני יוצא". אך השומר כועס וזועם, והאיש יוצא משם אבל וחפוי ראש, ושב לביתו ללא כלום. ומספר לאשתו: אילו רק הייתי מוותר על כל הפיתויים שבדרך, ולוקח רק את שרשרת היהלומים הקטנה, והייתי מוכר רק יהלום אחד קטן מתוך השרשרת הזאת, ובכסף הזה הייתי יכול לשלם את כל המשכנתא, החובות, ויכולתי לשלם על חשבוני על כל הזמרים והעוגות, וכל ההנאות שהיו באולמות הארמון. הייתי יכול לקנות את הארמון! וכל זה יכלתי לקנות בעצמי רק ממכירה של יהלום אחד. אילו הייתי מנצל את השעתיים הללו כראוי…

לסיפור הזה מוסר השכל גדול. הקב"ה שם את האדם בעולם הזה לזמן מוגבל ואומר: לך תאסוף כמה שיותר תורה ומצוות לעולם הבא, קח כמה שיותר אוצרות ויהלומים לחיי נצח!

המשנה למלך במשל, הוא היצר הרע בנמשל. היצר הרע שם לאדם פיתויים בדרך, על מנת לבלבלו ולעכבו. אומר היצר לאדם: העיקר תדהר, תרוץ, תעבוד בגשמיות כל היום, תרוץ במרוץ החיים. אל תשים לב לחיי הנצח.

לכן אומר רש"י שהעולם נקרא כך מלשון העלם! העולם מעלים מהאדם את ההתבוננות האמיתית, את מטרת ביאתו לעולם. אדם שמתבונן נכון בעניין זה, לא נותן ליצר לבלבל אותו, אלא משקיע בעבודה הרוחנית. יודע שצריך בית, צריך מזון, צריך גשמיות, אבל זה לא העיקר. אדם כזה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, למצוות שבן אדם למקום, למצוות שבין אדם לחברו, לעשות חסד, צדקה, עזרה, נתינה, להשקיע בחינוך הילדים לתורה ולמצוות, אלה דברים שהאדם לוקח עימו לחיי נצח, לחיי העולם הבא.

הרב זמיר כהן - מסרים מחכמת שלמה: דור הולך ודור בא