הלימוד היומי: האם אפשר לספור העומר במחשבה, ומה כוחה של מילה טובה? (יום שני, ג’ באייר)

אתמול ספרנו 18 יום לעומר, שהם שני שבועות וארבעה ימים

הציטוט היומי

"מידת הזריזות היא תחילה לכל המידות.

כי אין האדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכול ולישון ולעשות צרכיו.

לכן צריך זריזות וזהירות, לחזור לספרו וללמוד.

ואל יחשוב: עוד היום גדול והשנה גדולה! כי על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ב ד): אל תאמר "לכשאפנה אשנה", שמא לא תפנה.

גם אל יאמר אדם: "עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל." כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דיבור אחד, מכל דבר שבעולם".

(אורחות צדיקים, שער הזריזות).

2 הלכות ביום, עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

האם חייב לספור בעצמו, או יכול לצאת ידי חובה בשמיעה או במחשבה?

מצוה על כל אחד ואחד מישראל לספור ספירת העומר בעצמו, שנאמר "וספרתם לכם", בלשון רבים, שתהיה ספירה בפי כל אחד. בכל אופן, אם התכוון לצאת בספירת שליח צבור, וגם השליח צבור התכוון להוציאו, יוצא ידי חובתו בשמיעה, משום שהשומע נחשב כעונה.

ספירת העומר צריכה להיות בדיבור, בפיו ובשפתיו, אבל בהרהור לא יצא. אם הרהר בלבד, יכול לברך אחר כך, ולספור ספירת העומר בדיבור, ולכתחילה צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו - יצא.

אינו בטוח כמה ימים לעומר – מה יעשה?

מי שנסתפק אם ספר העומר בלילה הקודם (וביום הקודם לא נזכר מספירת העומר כלל), או שנסתפק אם ספר אתמול את המספר הנכון או לא, (ולא ספר ביום את המספר הנכון), בכל זאת יוכל לספור מכאן ולהבא בברכה, מטעם ספק ספיקא, שמא באמת ספר העומר בלילה הקודם.

מי שמסופק כמה היום לעומר, ואינו יכול לברר [כגון שנמצא בעיר שאין שם ישוב יהודי], יספור מספק את ב' הספירות בזה אחר זה בלי ברכה, (כדי שלא יהיה חשש הפסק בין הברכה למצווה) ולמחרת בלילה לאחר שיתברר לו המספר האמיתי, יספור מכאן ואילך בברכה.

חיזוק לנשמה

הרב שניר גואטה - מה היו המילים הבודדות שהחזירו את החולה הסופני לחיים?