אהבת חינם בימי ספירת העומר: לא צריך לחכות ל"איתותים" מיוחדים מלמעלה

בפרשיות תזריע מצורע אנחנו קוראים על נגעי צרעת, בהם לוקה אדם שנכשל ודיבר לשון הרע. תחילה מופיע הנגע על קיר ביתו, אם לא תיקן את חטאו, הוא מקבל איתות נוסף - צרעת בבגדו, ואם גם זה לא גרם לו לתקן את דרכיו, הוא מקבל את הצרעת בגופו וסיבלו גדול. נמצא אפוא, שאם האדם עושה חשבון נפש ומסיק מסקנות, לא צריך מכה נוספת שתעיר אותו יותר. כי מטרת העונש, אינה לייסר את האדם חלילה, אלא לעוררו לשפר את מעשיו. ואם אינו קולט את המסר, אזי בורא עולם שולח בכל מיני אופנים רמזים עבים יותר משמים בכדי שיתעורר וישוב בתשובה.

אני צריכה להתייעץ עם בעלי

מעשה באישה שדפקה בדלת ביתה של שכנתה, אחרי כמה מילות נימוס, סיפרה על הצפיפות הנוראה בביתם וביקשה אם תסכים לחתום להם על אישור להוספת חדר. השכנה חייכה, למעשה בלבה היתה כבר תשובה שלילית ברורה, היא גם ידעה היטב שתצליח לשכנע את בעלה להתנגד, אלא שעל מנת שלא להרוס איתה קשרים היא השיבה: "תראי, הרי לא מדובר בחתימה על מבחן, את בוודאי מבינה שאני צריכה להתייעץ עם בעלי, אז אני אדבר איתו ואולי תכנסי מחר שוב ותהיה לי תשובה"... אם תשאלו מה הסיבה להתנגדותה, יש לכך הרבה תשובות, או יותר נכון "תירוצים". התוספת תפריע לראות את השמש בשעות הבוקר, היא עלולה לכער את הבניין, ומלבד זאת הרבה רעש ולכלוך יגרם בעקבות כך. ועוד תירוצים שונים שהם.

מה קרה פתאום?

אבל בואו ונראה איך פתאום השתנו פני הדברים. אחר הצהריים היא קיבלה טלפון מקופת חולים, מזכירה צעירה הודיעה לה בקולה הנימוסי שהתשובות לבדיקה שעשתה הגיעו, וישנו חשש שמשהו לא תקין אצלה, היא נכנסה ללחץ וחרדה על בריאותה, ומתוך כך החלה לחשוב קצת יותר ברצינות על מעשיה ועל החיים בכלל, היא החלה לאסוף מצוות וזכויות. בערב, כאשר בעלה הגיע הביתה וסיפרה לו על בקשתה של השכנה, היא זו ששכנעה אותו לנהוג עימם בעין טובה ולחתום להם שירחיבו את ביתם...

כעת, נחשוב יחד, מה קרה לשכנה, מדוע שינתה את דעתה, ופתאום הסכימה לחתום? פשוט, היא פחדה על החיים שלה, היא רצתה ישועה, ולכן הסכימה לעזור. אבל בואו נשאל את עצמנו: "האם אי אפשר להיות טובים ולעזור לאחרים גם בלי תוצאות מפחידות של בדיקות?!"

לא צריך לחכות לאיתותים

איננו יודעים חשבונות שמים, אבל כאשר אדם לא נוהג כשורה - מהשמים מעוררים אותו. כי מידת הרחמים לא מניחה לאדם עד שיצא מתוך המיצר הפרטי שלו שהוא לשון הרע, קנאה, שנאה, ושאר עבירות שהוא שקוע בהן והופכות להיות חלק מאישיותנו. על כן, העצה הטובה היא, לזכור כל הזמן את הבורא ולא להמתין ל'איתותים' חלילה. מידי פעם לבדוק את מידת האכפתיות שלי כלפי הזולת, אם אני מפרגן או רואה רק את עצמי ותו לא?! אם נהיה ערניים מספיק ונתקן את מעשינו, מהשמים יראו שאיננו זקוקים לאיתותים, אדרבה, משתלם לעשות לנו רק טוב, וישפיעו עלינו עוד ועוד מהשפע האין סופי.

מהי המטרה?

אכן כל מטרת העונש שהעניש השם יתברך את האדם, אינו אלא כדי שיתבונן במעשיו שעשה שלא כהוגן ויתחרט עליהם ולא יעשם שוב. וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ב הלכה ג): שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.

סיפור מעניין

מספרים על הגאון רבי אליהו מוילנא [לפני כ-350 שנה] שרכש ספר תורה מהודר מאוד, ושמר עליו כבבת עינו. והנה באחד הימים קיבל שהרב הזמנה לחתונת נכדו של הגאון רבי שאול נתנזון שהיה מזקני גדולי הדור בזמנו. לאות הוקרה וכבוד לרב, נסע הגאון מוילנא ברכבת לחתונה שהתקיימה ביום ראשון בערב בבית הארחה גדול סמוך לעירו של הרב שאול נתנזון. באותו לילה לא היתה רכבת חזרה לוילנא, והוכרח הגאון לישון שם. למחרת בבוקר ביום שני קם הרב והתפלל שחרית עם הקהל, אך כשהגיעו לקריאת התורה, נוכחו לדעת שאין ספר תורה במקום, ומחמת זקנותו של הרב נתזנון, שקשה היה לרב לנסוע עד העיר בשביל ספר תורה, לכן הוכרחו הקהל לוותר באותו יום על קריאת ספר תורה. לאחר התפילה נסע הגאון מוילנא חזרה אל ביתו. והנה אך כאשר הגיע, שמע בשורה מצערת, שנגנב ספר התורה שלו, ובני הבית הודיעו על כך למשטרה, אולם זה כמה שעות שעדיין לא נמצא הספר. הרב היה בצער גדול והחל לבכות בכי גדול ועצום, ואמר שיודע הוא שנגנב לו ספר התורה בעבור חטאו שלא קרא היום בבוקר קריאת התורה, ומיד קיבל על עצמו שיותר לא יוותר אף פעם על קריאת התורה. והנה לאחר זמן מה, הודיעו לרב כי ברוך השם נמצא ספר התורה, והוחזר לרב. אמר להם הרב: דעו בני, כי כל זה עשה הקדוש ברוך הוא כדי שאשוב מחטאי, וברגע שראה הקדוש ברוך הוא שאני מתחרט על חטאי ומקבל על עצמי שלא לעשות כן שוב, כבר לא היתה סיבה להענישני ואז חזר הספר.

סיפור נוסף

עוד סיפור כיוצא בזה מסופר בגמרא מסכת ברכות (דף ה ע"א) על אחד מחכמי הגמרא - רב הונא, שהחמיצו לו ארבע מאות חביות יין והצטער מאוד. נכנסו חבריו החכמים לבקרו, וכשראו אותו בצערו, אמרו לו שיבדוק את מעשיו, אולי נהג באיזה ענין שלא כהוגן. אמר להם: וכי אני חשוד בעיניכם?! אמרו לו: וכי הקדוש ברוך הוא חשוד בעיניך שיעניש סתם חלילה בלא שום סיבה?! אמר להם: אדרבה, אם יש מי ששמע משהו לא טוב עלי, שיודיע לי ואני אתקן בשמחה רבה. אמרו לו: שמענו שכבודו לא נותן את כל החלק המגיע לפועל בשדה. אמר להם: הרי הוא גונב לעצמו הרבה, ובקושי משאיר לי, לכן אני מפחית מעט משכרו. אמרו לו: בכל זאת נחשב לך שגם אתה גונב ממנו. אלא אתה תתן לו את כל החלק שמגיע לו, ואם תרצה תתבע אותו אחר כך על גניבתו. אמר להם רב הונא: אני מקבל עלי את דבריכם וחוזר בי. והנה פתאום עשה לו הקדוש ברוך הוא נס, וכל ארבע מאות חביות שנהפכו מיין לחומץ, חזרו שוב ונהפכו ליין. ויש אומרים שהתייקר החומץ ונעשה לו ביקוש רב עד שעלה המחיר שלו לדמי מחירו של היין, וכך לא הפסיד רב הונא כלום.

ימי העומר מסוגלים לטהרה וחיזוק

כתב הגאון החיד"א בספרו "לב דוד" (סוף פרק ל): בימי העומר צריך להיזהר ביותר בעבודת השם בתורה ובמצוות, מפני שהם ימי דין, וכשיצאנו ממצרים, היינו נטהרים בימים אלו לקבלת התורה הקדושה, וכשם שבימים ההם על ידי התעוררות ישראל להיטהר, שלח ממרום שפע קדוש להיותם עזרם ומגינם, כן עתה אם ישים אליו לבו ויקיץ מתרדמת יצרו, יהיה לו לעזר, כי הבא להיטהר מסייעים אותו. ומה גם כי הימים האלו מסוגלים לזה, עת שהגיעו אבותינו להיטהר. ואנחנו נחלץ חושים, לעשות כמעשיהם ולהיזהר בכל סדרי טהרה. ובפרט בענין שנאת חינם צריך לדקדק מאוד, כי ידענו מה היה לתלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת. ועל ידי שנאת חינם גורם הפירוד חס ושלום, ולפיכך פגעה בהם בזמן ההוא, כי לצדיקים גמורים כמותם, נחשב לעוון פלילי. ולכן טוב וישר לכל ירא שמים בימים אלו, לדאוג על פטירת הצדיקים הללו, כי באין ספק הוא כופר נפש. כמו שאמרו בזוהר הקדוש, על זכירת שני בני אהרן הכהן ביום הכיפורים, וכן ראוי לעשות בזה. ומזה ידענו כי התלמידים הלומדים מרב אחד, ראוי שיהיו כאחים ממש, "וכל בניך לימודי ה', ורב שלום בניך". ותנו לב לדבר. ע"כ. גם רבנו האר"י ז"ל הזהיר מאוד מאוד את תלמידיו על אהבת חברים וריעים. וכן רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום בזוהר הקדוש, היה מזהיר את תלמידיו על זה, ואהבת עולם היתה ביניהם מאוד מאוד, אהבה בנפש ובגוף. עי"ש.

אהבה וחיבה מלב ומנפש

כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן ו אות יג): אהבת החברים בכל עת ובכל זמן, תהיה אהבת עולם מלב ומנפש, ולא מן השפה ולחוץ. וכל שכן שצריכים להיזהר ביותר בין פסח לעצרת להיות באהבה וחיבה יתירה מודעת. ומעיד אני שמים וארץ, שבכל מקום שמצאנו קנאה ושנאה בין אחים או שותפים, ומה גם בתלמידים ומשרתי הקהל הקדוש שיש בהם קנאת איש מרעהו, וכל אחד רוצה להפיל לחברו ולהתכבד בקלונו חלילה, לא יצאו נקיים, השם יצילנו. ומרובה מדה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות. ובכל מקום אשר ביניהם אהבה וחיבה מלב ומנפש, האריכו ימים ושנים ובהצלחה מרובה גם בניהם עדי עד. ע"כ.