סיון רהב מאיר דיברה עם חברותיה של רינה די הי"ד: מה נשפך מכוס קפה?

אין תזמון מתאים יותר להתחיל ללמוד את מסכת אבות. בכל שנה בתקופה הזו של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, נהוג ללמוד את המסכת הזו. זה טקסט עתיק מאוד ואקטואלי מאוד, שעוסק בתיקון האישיות, בשיפור המידות שלנו, בדרך-ארץ, במוסר ובערכים. הנה רק כמה ציטוטים. גם אם מכירים אותם בעל פה מילדות, אפשר להתעמק ובעיקר ליישם עד 120. דמיינו איך החיים שלנו היו נראים, אם כולנו היינו מתנהלים לאורם:

"יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ".

"הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה".

"הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת".

"לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד".

"הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד - מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

"אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה".

זו רק טעימה חלקית. הלוואי שנפנים. שבוע טוב.

אור בחושך

הרב אריה הנדלר הדריך עד היום יותר מ-15 אלף בני נוער במסעות לפולין. אתמול בזום עם קהילת "מתחדשות" הוא שיתף מה בעיניו המסר של יום השואה, שחל השבוע:"פעם היו נוסעים רק למחנות ההשמדה ובחזרה. אחר כך הבינו שצריך לדבר לא רק על תאי הגזים, אלא גם על היהודים שהלכו לתאי הגזים. היום הגישה משתנה: אנשים מבינים שהמטרה של יום השואה היא לא לדכא אותנו, לא זו הדרך. צריך לעסוק ברוע הבלתי נתפס – אבל חובה לעסוק גם בטוב הבלתי נתפס".

הרב הנדלר סיפר על דמויות מאירות כאלה. למשל, "אברום הגדול", זה כינויו של היהודי ששמר על שיירת יהודים חלשים שצעדה בצעדת מוות. בכל פעם שאחד מהם התייאש ונפל הצידה, הוא דחף אותו פיזית בחזרה אל השורה, ועודד אותו במילים, שלא יפסיק ללכת. הזמר עידן עמדי פגש את הרב ישראל מאיר לאו, שסיפר לו על "אברום הגדול", ואז כתב עליו שיר:

וכולם מספרים,

על אברום הגדול,

שאם ובמקרה תמעד,

אז הוא ירוץ

ויגרום לך שוב לעמוד,

הוא נחל מתגבר,

שומר הנשמות,

כשכולם נופלים למטה,

איך אתה ממשיך לצעוד?

הרב הנדלר סיכם: "זו דמות שנתנה לי אישית הרבה כוחות. עלינו ללמוד על דמויות מאירות כאלה. יום השואה הוא יום שמראה לאן האדם יכול להתדרדר, אבל גם לאיזו רמה הוא יכול לעלות".

ידע זה כוח

חשוב לי לפרסם את הרשימה הזו בכל שנה מחדש, כי רגש זה לא מספיק. אנחנו מקבלים היום, ביום השואה, מנות גדושות של רגש, של סיפורים וזיכרונות ודמעות, אבל לדעתי חייבים להוסיף להם גם עובדות קרות ויבשות. אז הנה רשימה שהכין פרופסור יוסף בן-שלמה. 6 עובדות היסטוריות שצריך לדעת ולשנן:

1. "יודנריין" – לראשונה בתולדות העמים, ממשלה שאפה להשמדה מוחלטת של עם אחר, שרובו כלל לא חי בשטחה. המטרה לא הייתה לגרשו מטריטוריה מסוימת, אלא למחוק אותו לחלוטין מכל העולם כולו. במסמכים הנאציים על מספר היהודים בעולם, שיש להשמיד, ספרו גם את הקהילה הקטנטנה של 200 יהודי אלבניה.

2. אין מתנגדים – בוועידת ואנזה הוחלט פה אחד על יישום "הפתרון הסופי", בלי הערת התנגדות אחת. פורום נרחב, מכובד ופומבי, מקבל את ההחלטה, ואף אחד לא קם.

3. הגרמנים פועלים נגד האינטרס שלהם – גרמניה הלכה והפסידה במלחמת העולם השנייה, אבל פעלה באופן לא רציונלי: במקום להשקיע רק בלחימה עצמה, הגרמנים המשיכו "לבזבז" אנרגיה על מפעל ההשמדה של היהודים.

4. הם לא היו משוגעים – הרוצחים היו אנשי משפחה, בעלי מקצועות, משכילים ושפויים. מיליוני אנשים רגילים, מן השורה, לא ראו בעיה לקחת חלק בפרויקט ההשמדה הענק הזה.

5. המחנות לא הופצצו – מפעלי ההרג המשיכו לפעול בלי שמישהו מבחוץ יפסיק זאת, בלי שצבא בעלות הברית יתערב, בעוד שמפעלי תחמושת כן הופצצו.

6. אין בחירה – בניגוד לגזירות ורדיפות אחרות, כאן לא הייתה ליהודים אפשרות להינצל על ידי שיתוף פעולה עם האויב, גירוש או המרת דת. המוות היה האופציה היחידה שציפתה להם.

מול הכחשת שואה, מול בורות ושכחה, מול טענות שזה בכלל לא היה אירוע ייחודי או אירוע אנטי-יהודי – כדאי לזכור. חובה לזכור.

מה נשפך מכוס קפה?

משפחת די קמה אתמול מהשבעה על האימא לוסי והבנות רינה ומאיה. הוזמנתי לבית הספר שבו למדה רינה די, ואמרתי לחברותיה כך: "בחור אחד ניגש למטבח במשרד ומילא לעצמו ספל קפה. בדרך חזרה למקום שלו מישהו נתקל בו והקפה נשפך מהספל. למה נשפך לו קפה מהספל? התשובה פשוטה: כי הוא היה מלא בקפה. אם היה שם תה, היה נשפך לו תה.

"כשהחיים מטלטלים אותנו – יוצא מאיתנו מה שהתמלאנו בו עד עכשיו. אם התמלאנו כל החיים בכעס, עלבון ומרמור, זה מה שיישפך מאיתנו. אם התמלאנו באמונה ובלימוד ובבניית האישיות ובמידות טובות, זה מה שייצא.

"בשבוע האחרון עברתן טלטלה קשה. לצד העצב והבכי והשבר, שהם חלק טבעי וחשוב, כל כך הרבה טוב שיש בתוככן יוצא עכשיו לאור ו'נשפך' החוצה. כל כך הרבה דיבורים יפים ומחזקים, כל כך הרבה יוזמות הנצחה של חסד ושל אור.

"זה נכון לא רק בטרגדיה נוראית כזו, אלא גם במצבי משבר קטנים: כישלון במבחן, ריב עם חברה, מתח עם ההורים. מה שיוצא מאיתנו החוצה זה מה שאנחנו מכניסים פנימה כל החיים.

"בשורות טובות".

כמה מסרים מכלה בת 40

חברה טובה מאוד שלי התארסה הלילה. היא בת 40. כמעט 20 שנים של חיפוש, של המתנה לחצי השני שלה. היא ביישנית ולא רוצה שאכתוב את שמה או אפרסם תמונה של הזוג המקסים. אבל היא כן ביקשה לומר כמה מילים:"בשנים שחולפות – חשוב להתפתח, להתקדם, לא רק לשבת ולחכות. במקום שאתה נמצא – תנצל את הזמן, תגדל.

צריך לפתוח את הראש להצעות ולרעיונות. לפעמים אתה תקוע על דרך אחת, וחושב שאתה יודע בדיוק מה טוב לך, והשנים עוברות. לא סתם נאמר 'קנה לך חבר'. כדאי לשמוע לחברים ולמשפחה, להתייעץ, להבין איך אנשים אחרים, שאוהבים אותך, רואים את הדברים. הם לטובתך.

תפילות מתקבלות, ברוך השם. אנחנו רגילים לדברי ניחומים וחיזוקים בגלל אכזבות וטרגדיות, ולפעמים שוכחים שאפשר לראות בעיניים את מה שהתפללנו עליו – פשוט קורה, בגדול.

וכשזה קורה – זה קורה. בני ישראל היו במצרים 210 שנים, למה הם לא יכלו לקבל עוד כמה דקות כדי לאפות לחם? למה הם אפו בחיפזון רק מצות? כי כשהגאולה מגיעה, כשהדברים הנכונים קורים – זה קורה צ'יק צ'אק. הכול מתחבר. הכול יכול להשתנות לטובה ברגע".

מזל טוב!