"להשאיר את בתי הקברות נקיים מדעות": הפוסט הכואב של משפחת גובי

רב-טוראי אלקנה גובי נפל בכ"ו באדר תשס"ב (9 במרץ 2002) בקרב עם מחבלים. במהלך חופשה, בעת שנסע על ציר כיסופים ברצועת עזה, הוא זיהה מחבל שפתח באש לעבר מכוניות אזרחיות. גובי עצר את רכבו בצד הדרך, התמקם ופתח באש לעבר המחבל שברח. כוח כוננות מהגזרה, שהבחין באלקנה כשהוא שוכב ויורה בלבוש אזרחי, החשיב אותו בשוגג למחבל ודרס אותו למוות. לאחר מותו הוענק לו על ידי מפקד פיקוד הדרום, אלוף דורון אלמוג, ציון לשבח על יוזמה, קור רוח, נחישות ואומץ לב.

גובי, בן 21 בנופלו, הועלה לדרגת רב-טוראי לאחר מותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין של נווה דקלים. בעקבות תהליך ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה, קברו נעקר מחולות גוש קטיף, יחד עם שאר הקברים היהודיים באזור. הוא הובא בשנית לקבורה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

על רקע הסערה הציבורית שפרצה בעקבות הדרישה של משפחות שכולות משרים וחברי כנסת בקואליציה שלא להגיע לבתי העלמין ביום הזיכרון, פרסמה אתמול (שני) משפחת גובי פוסט כואב, ובו קריאה להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לבתי העלמין.

"לפני 17 שנה הגענו לראשונה להר הרצל כמשפחה שכולה. ולא בגלל שהשכול שלנו בן 17, אלא בגלל שהיינו קבורים קודם לכן 4 שנים בחלקה הצבאית שבגוש קטיף .ואז נעקרנו. וקרענו קריעה. וליווינו. וקברנו את אלקנה שלנו בשנית, והפעם בהר הרצל.

הגענו להר הרצל ביום הזיכרון הראשון שם – מדממים, כאובים, המומים, שבורים וכועסים .עמדנו שם כתף אל כתף בתוך ההמוניות החדשה לנו, והקשבנו למגרשים שלנו נואמים ומדברים. ואנחנו הרכנו ראש, ושתקנו.

לא בגלל שלא רצינו לצעוק, ולא בגלל שלא רצינו לבעוט בכל אחד ואחד מהם. רצינו מאוד. אלא בגלל שכיבדנו את אלקנה שלנו, ואת האחים שקבורים סביבו, ואת המטרה הנעלה והמשותפת שלמענה הגיעו למקום הזה".

בסיום הדברים, פנו בני משפחת גובי למשפחות השכולות: "משפחות יקרות, מתוך הכאב שעמדנו בו, אנו באמת מבינים את הכאב והכעס שילוו אתכם השנה ליד קבר יקירכם, אך בואו נשאיר את בתי הקברות נקיים מדעות ומלאים רק בכאב ובשותפות גורל. ומבקשים מכם, שאם יגיעו זמנים אחרים שיצריכו זאת, אתם תהיו אלה שתזכירו את זה לנו".