המשפחה שחזרה למקורות בזכות "שבת שלום לכלב"

הפעם אני רוצה לספר לכם מעט על הכוח הגדול שיש למאור הפנים, לאהבת הזולת ולכבוד האמיתי לכל אדם באשר הוא, עד כמה הדברים הללו חשובים ומה הם יכולים לחולל.

נוהג אני בשבת, לברך כל אדם שאני פוגש בדרכי בברכת "שבת שלום" מאירה. גם אנשים שאיני מכיר זוכים ממני לברכת "שבת שלום" זו. וכי אם איני מכיר אותם, הם אינם יהודים? וכי אם אינני מכיר אותם לא מגיעה להם ברכת שבת שלום? אני חושב שכן.

הייתה זו שבת קיצית ארוכה. יצאתי מביתי לאחר סעודה שלישית, וצעדתי לבית הכנסת לתפילת ערבית. בדרכי פגשתי באדם אחד שלא הכרתי. אומנם, זיהיתי את פניו מן הצעידה לבית הכנסת, אך לא ידעתי את שמו. ברכתי אותו במאור פנים בברכת "שבת שלום", והוא עצר אותי ושאל אם יוכל להפריע לי לכמה דקות. לאחר שעניתי בחיוב, אמר: "כבוד הרב, אני חייב לך תודה גדולה, בזכותך חזרתי עם כל משפחתי בתשובה".

"וואו, בזכותי?!", הופתעתי, "איך זה היה?".

הוא הסתכל עלי, כאומד אם יש לי כוח לשמוע את סיפורו, ולאחר מכן ענה: "האמת היא שחזרתי בתשובה בזכות איחול ה'שבת שלום' שהיית מברך את הכלב שלי".

חייכתי ושאלתי אותו למה הוא מתכוון. הוא חייך אלי בחזרה ופתח בסיפורו: "לפני כחמש עשרה שנים התגוררה חמותי בשכונה סמוכה, ובכל ליל שבת הייתי חוצה את השכונה שלכם והולך לבקר אותה. בדרכי, פעמים רבות הייתי עובר מולך בדרכך לבית הכנסת, כשאני עם סיגריה דולקת וכלבלב קטן. בכל פעם שהיית רואה אותי - היית פונה אלי ומאחל 'שבת שלום' בניד ראש. אט אט התרגלתי לענות לך, אך בסתר לבי לעגתי לך, וכשהייתי מגיע הביתה הייתי מתבדח עם אשתי ואומר לה ששוב ברך הרב את הכלבלב בברכת שבת שלום. הייתי בטוח שלא התכוונת אלי בברכה. אני הרי הלכתי עם סיגריה דלוקה וחיללתי את השבת בפרהסיה, למה שתאחל למחלל שבת 'שבת שלום'? חייב להיות שהתכוונת לכלבלב בברכתך הלבבית.

"שנים עברו. אתה הקפדת לברכני בברכת שבת שלום, ואני המשכתי לצחוק עליך מאחורי הגב. לימים חלתה בתי. במהלך ימי מחלתה הביא לנו שכן כתבה עיתונאית שסיפרה מעט מסיפורך האישי, כדי לחזק אותנו. במרכז הכתבה התנוססה תמונתך. 'תראי', פניתי לאשתי, 'הנה הרב שמברך את הכלב שלנו בכל שבוע בברכת 'שבת שלום''. הסתקרנו מן התמונה, ופנינו לקרוא את הכתבה. כשגמרנו, התחלנו לחשוב מה אמונה יכולה לעשות לבן אדם. 'האיש הזה, שמברך במאור פנים אפילו כלבים, התמודד עם כל כך הרבה סבל בחיים שלו', אמרתי לאשתי. 'מה נתן לו את הכוח להישאר שפוי ולהמשיך להילחם? זה חייב להיות משהו גדול עם כוח מיוחד. זאת חייבת להיות האמונה שלו!' גם התפעלנו מהיחס שלך, ובפרט לאור מה שעברת בחיים. התובנה חלחלה לנפשנו, ובסופו של דבר, לאחר חיבוטי נפש מרובים, החלטנו לנסות לשמור על מצוות התורה וקיבלנו על עצמנו לשמור שבת. משמירת השבת המשכנו להתקדם הלאה, הלכנו לסמינר, למדנו, קיימנו, ובסופו של דבר חזרנו יחד – אשתי ואני יחד עם כל המשפחה – בתשובה".