איך אתם מתייחסים לאנשים שנותנים לכם שירות?

לפעמים החיים מזמנים לנו רגעים של חינוך מזוקק שלא נמצא באף בית ספר:

עשינו שבת במלון "לאונרדו": בופה עשיר ובעיקר מלצריות ומלצרים שלא מפסיקים לתזז את עצמם.

מצד אחד אנשים יושבים ואוכלים, ומצד שני אנשים שלא מפסיקים לתת להם שירות.

היה שם מלצר אחד שניגש לשולחן מיוחד ומזג כוסות של יין ואנשים לקחו. חלק אמרו לו תודה רבה וחייכו. חלק פשוט הסתכלו עליו כאילו שהוא עציץ וברור שהוא אמור למזוג להם יין.

ונזכרתי בפעם ההיא שהיינו בבית מלון בירושלים בארוחת ערב ליד משפחה של אבא אמא בן ובת.

הבן שנראה לי לא יותר משמונה אמר למלצרית שבאה לקראתו תוך כדי כך שהוא מניח את הצלחת שלו: "תני לי עוד!".

ואז קלטתי את אבא שלו, מתקרב אליו ואומר לו בשקט: "חמוד שלי, איך אתה מדבר אליה? מה היא עובדת שלך? אנחנו לא אומרים 'תני לי עוד'! אנחנו אומרים 'אפשר עוד בבקשה?'".

המלצרית הנבוכה מלמלה: "אדוני, זה בסדר...".

אבל האבא אמר לה: "לא, זה לא בסדר. הוא צריך לדעת איך מדברים אל בני אדם ונותני שירות".

ואז היא אמרה לו: "כל הכבוד אדוני! שתדע שיש פעמים שלקוחות מדברים אלינו כאילו שאנחנו עבדים שלהם. זה מעליב. אני צריכה את הכסף הזה ולכן אני משלימה שעות במלצרות אבל גם לנו יש רגשות וזה ממש פוגע. תודה לך על ששמרת על כבודי".

בכל הזמן הזה הילד הסתכל על אביו והקשיב לדו שיח עם המלצרית ובסוף הניח שוב את הצלחת שלו, ואז אמר לה בשקט: "אפשר עוד בבקשה?".

"בטח", ענתה לו עם חיוך: "בטח שאפשר".

אז ראיתי אנשים שכאשר הם מגיעים לבית מלון הם משחררים לגמרי, מלכלכים כאילו אין מחר ולא אכפת להם שהילדים שלהם מרעישים במסדרון לכל שאר האורחים גם עד אחת בלילה.

אבל ראיתי גם אנשים שתענוג לראות איך שהם מקפידים על דרך ארץ ועל הבן אדם לחברו ואיך שהם לא שוכחים לרגע שגם אם הם שילמו אלפי שקלים בשביל להתארח בבית מלון, יש דברים שאין להם מחיר: כמו למשל להיות בן אדם ולדאוג שהילד שלך יתנהג באכפתיות ובכבוד לאנשי הצוות.

הרבה לפני החדרים והאוכל, הבריכה והג'קוזי, אם יש דבר שאתה רואה מיד בבית מלון זה את החינוך של הילדים.

וחינוך, מה לעשות, מתחיל קודם כל מהבית.