ס-ב-ל-נ-ו-ת! מה הקשר בינה לבין חוסן נפשי, ולמה צריך לחנך את הילדים לסבלנות?

מידת הסבלנות, רוחב לב, אורך רוח, היכולת לסבול ולהכיל מצבים רגשות, קשיים ואנשים לא רצויים – אפשר לומר בהחלט שהיא היא היכולת שתקדם את האדם במהלך חייו. טיפוחה של מידה זו תעניק לאדם יכולות יוצאות דופן של איפוק והכלה, יכולת סיבולת גבוהה, חוסן וחוזק נפשי ומציאת שלווה ורוגע במחוזות נפשו. מאידך, הזנחה של מידה זו, חוסר שימת לב והתרגלות לקוצר רוח וחוסר סבלנות תרגיל את האדם לסף סיבולת נמוך, מה שיוביל להמון כעסים התפרצויות זעם אימפולסיביות וקשיי התמודדות במגוון נושאים, קרקע למידות לא מתוקנות ועד לבעיות רגשיות לחצים וחרדות. נשמע לכם קצת מוגזם? נראה יחד במהלך המאמר שממש לא. ננסה להבין יחדיו מה פירוש המילה סבל וסבלנות ואיך נוכל לפתח מידה זו, בס"ד.

בין סֵבֶל לסֵפֶל

"וַיָּשִׂמוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנּוֹתוֹ בְּסִיבְלוֹתָם" (שמות א', י"א). פשט הפסוק שהמצרים עינו את עם ישראל בגלות מצרים בזה שרדו בהם בפרך והעמיסו עליהם עבודה קשה ומפרכת והפסוק מתאר את העבודה הזו כסבל, אך נוכל להבין אחרת את משמעות המילה סבל שבפסוק עפ"י פירשו של הרש"ר הירש שמסביר את הפסוק שבעצם העינוי של המצרים בישראל לא הייתה בהעמסת משאות על עם ישראל גרידא שזה לא ראוי להיקרא בשם סבל, שהרי סֵבֶל דומה לשורש סֵפֶל ששניהם מטרתם להוות ככלי קיבול ושהמושג סבל לאו דווקא מסמל משמעות שלילית אלא רק מבטא שם של פעולה כגון להכיל/לשאת דבר מה אלא שמטרת המצרים הייתה רק "לענותם בסבלותם", היינו שהעמיסו עליהם משא בשביל לענותם בלבד ולא בשביל צורך נשיאת המשא זה היה הסבל ולא עצם נשיאת המשא, ונלמד מפה שלמושג סבל אין משמעות שלילית לכשלעצמו אלא משמעותו היא לבטא פעולה של נשיאת או הכלת דבר מה.

כאשר אנו רוצים להסביר את המושג סבלנות בנפש האדם אפשר לומר שכמו שתפקידו הפיזי של הַסַּבָּל להעמיס ולשאת על גביו משא, כך גם לגבי מידת הסבלנות שבנו, ניתן לומר שהיא כלי העזר שיעזור לאדם להתאפק ולדחות סיפוקים, להכיל מצבים ורגשות לא נעימים. תרגול של סבלנות ואורך רוח בעצם יפתח אצל האדם את קיבולת הסבלנות שבו. היום אנו רגילים לפגוש את המושג לסבול בפרשנות שלילית ועוד שאנו בורחים מסבל ועושים הכל כדי חלילה "לא לסבול" ההרגל שלא לסבול קצת אי נוחות הופכת אותנו בהדרגה לאנשים קצרי רוח שכבר באמת "לא יכולים" לסבול שום דבר, ועושים הכול כדי להימנע מקצת חום/קור /פקק תנועה קטן ובכלל כל צורת החיים שלנו בנויה להפחית אי נוחות כזו או אחרת ומבלי לשים לב אנו מחונכים לא לסבול דברים שראוי וצריך שנסבול אותם. היכולת לשהות להמתין ולהכיל שקיימת בתוכנו היא רמת הסבלנות שבנו ואותה אנו אמורים לפתח ולהעצים, זה הפירוש להיות אדם סבלן ואם כן זוהי פעולה חיובית שעלינו ללמוד לרכוש עד היכן שביכולתנו.

"וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" - מי צריך סַבְלָנוּת?

חופן של מידת הסבלנות נדרש לנו במהלך היום החל מלהמתין לנטלה שתתמלא בבוקר במים לנטילת ידיים, ועד לקומקום שירתח, למעלית שתגיע, להסעה, לפקקים שבדרך, לחברותא שיבין, ועד לסוף היום לעשירי למניין, ובמעגל רחב יותר סבלנות לסובבים אותנו, לכיבוד ההורים והמורים, לחברים, לחינוך הילדים, לשכנים, להתחשב בצרכיהם ולקבל גם את עמדתם, יתרה מזו היא נדרשת לנו על מנת שנצליח לממש את מטרותינו ואת יעדנו שאליהן לא נצליח להגיע ללא המון סבלנות והמתנה לצד הקשיים שבדרך החוסר שלמות והמידות הלא מתוקנות שכרגע נמצאים בנו ,עוד נפגשים בצורך לסבלנות לדבר העיקרי בעולם ללימוד התורה ללמוד וללמד להבין את הסוגייה הנלמדת ולהשתלם במידות שבין אדם לחברו, ובמה עוד לא...

אם נשים לב נראה שתכונה זו קורנת כמעט מכל הדמויות שמעוררים בנו השראה, אנו מתפעלים מאנשים שיש בקרבם קור רוח סבלנות רוחב לב ויכולת יוצאת דופן של איפוק, אנו נהנים להיות במחיצתם ואף מתפעלים מאישיותם, וברוב המקרים נמצא את אותם אנשים בעמדות ובתפקידים בעליי השפעה גבוהה, ומי לנו כמו גדול האומה משה רבנו ע"ה שהתורה מעידה עליו שהיה "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" ומפרש רש"י עניו שפל וסבלן, שנראה שאפשר לומר שבזכות הסבלנות שהיה לו עם עמ"י הצליח להנהיגם 40 שנה במדבר בסבלנות רבה, ועוד שמבקש מהקב"ה איש מתאים שיכניס את עמ"י לא"י נוקט דווקא בצורך במנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו (רש"י). לא בכדי ששאל ר' יוחנן בן זכאי את חמשת תלמידיו צאו וראו איזוהי דרך ראוי שידבק בה האדם (הינו שיאחז בה ותביא אותו לכל המידות הטובות-אבות ב משנה ט) נבחרה תשובתו של ר' אלעזר בן ערך והיא לב טוב ומפרש ר' יונה שהיא מידת הסבלנות! היא המידה הנבחרת והיא בעצם הבסיס למידה החשובה והיא מידת הענווה (הרב וולבה עלי שור).

בקיצור ראינו עד כה בקצרה עד כמה אדם צריך להשתלם במידה זו ולהיות סבלן עם עצמו ועם הסובבים אותו, ומפה ננסה להעמיק וללמוד איך אפשר לפתח אורך רוח בהדרגה וכיצד להתמודד עם קוצר רוח בס"ד.

"הרחבת הלב" – פיתוח מידת הסַבְלָנוּת

התהליך שיוצר קוצר רוח ומצמצם את מידת הסבלנות שבנו מתחיל ראשית בזה שאנו לא מתחנכים ולא מחנכים את עצמנו להמתין ולסבול, כשמזדמן לנו במהלך היום קושי מסוים שאז אנו צריכים להתאזר בסבלנות בואו נאמר שדרגת הקושי באותו רגע מ-1 ועד 10 ברמה של 3 אם והיה וקיימת באדם מידת סבלנות נורמלית אז הוא מצליח להתאפק להמתין בסבלנות להכיל את הקושי ולהמשיך הלאה, הבעיה מתחילה שאדם שהתרגל שלא לסבול ולהכיל, מתקשה להכיל מצבים שהם כנגד רצונו כרגע ובמקום לנסות לשהות בקושי וללמוד לפתח את שריר ההכלה שבו, הוא התרגל להעלות את רמת הקושי, זה מתבטא בזה שהוא מתחיל לחשוב מחשבות דרמטיות וקטסטרופליות בנוגע לקושי שהוא נמצא בו כרגע, מחשבות מסוג של "אני לא יכול יותר", "אני מת מרעב", "אני נמס מחום", "אני מתפוצץ", "אני עומד להתעלף", "אני יוצא מדעתי", "אני מתמוטט", "אני ממש בסכנה", "אני לא עומד בזה", "פיקוח נפש". מחשבות מהסוג הזה גורמות למוח להאמין שהאדם באמת נמצא במצב של סכנה, ואז מערכת העצבים נכנסת לפעולה – השרירים מתכווצים הדופק עולה האדם מתחיל להזיע, תחושות של פאניקה, כעס ותסכול ממלאים את לבו, הוא אף עלול לחוות קושי בנשימה ונשימתו נעשית קצרה ושטוחה מה שמגביר עוד יותר את החרדה. עכשיו רמת הקושי כבר ברמה של 9, עכשיו הוא באמת לא יכול לסבול יותר... הוא באמת מוצף וכבר עכשיו חייב להביא לו את מבוקשו אנחנו באמת מאמינים שיש לילד קושי אמיתי הוא באמת חייב לאכול מיד, הוא באמת חייב עכשיו מזגן או את המשחק שלו זה כבר הפך להיות "ונשמרתם"...

שימו לב שעל ידי ההתנהלות הזו אנשים מרחיבים את מעגל החרדה שלהם הם מתחילים לעשות הכל כדי לא לחוות קושי, וכך מעגל הקוצר רוח והחרדה רק גוברים שההימנעות והבריחה רק משדרים למוח שאנו לא מסוגלים מה שיוצר קושי אמיתי בכושר ההתמודדות שלנו, פשוט יש המון חרדות והימנעויות שהתחילו רק מחוסר סבלנות ועד ל"ויחנו בחרדה" ,התרגלנו להפוך חוסר נעימות מועטה בחיינו להפרעה אנו לא מסוגלים לשאת ולהכיל מעט חום / קור, תור בסופר זה נהיה ניסיון של ממש, פיתוח תנודה כזו של קוצר רוח בנפש האדם בדברים פעוטים מתחילה ליצור קושי גם בשאר התחומים קושי לשמוע אנשים ובלהבין דעות אחרות משלנו וככה נהפכנו להיות חסרי סבלנות וקצרי רוח כמעט בכל תחום, אגב עקב כך אנשים נמנעים יותר ויותר לעשות דברים שבעבר הם אהבו לעשות או כל מיני משימות, נסיעות עבודות כאלו ואחרות רק בגלל שפיתחנו מעגל של קוצר רוח, הם לא מסוגלים לחכות בפקקים הם לא מסוגלים לשמוע תינוק בוכה אי אפשר בלי מזגן הכול נהיה פיקוח נפש, בנוסף לכל זה נזכיר את הידוע שמידות עוברות בתורשה ואי פיתוח של סובלנות אצלנו תהיה ב"מתנה באהבה" לילדינו.

לסיכום, חינוך למילוי סיפוקים תכף ומיד, חינוך לחוסר סבלנות והמתנה בכל מיני זמנים ומצבים במהלך היום יובילו את האדם למצב של קוצר רוח, התקפי כעס, ופיתוח מחשבות ורגשות דרמטיים שיצרו אכן קושי פיזי ורגשי מוחשי, מה שיוביל אותנו לקשיי הסתגלות והימנעות ממצבים שדורשים מאתנו להתמודד ואז מעגל החרדה והקושי ילך ויגדל ולניסיון הבא אנו נגיע קצרי רוח וחסרי סבלנות מבלי יכולת להתמודד.

מאידך, התהליך שמאפיין את רוחב הלב ומידת סבלנות גבוהה מתחיל בחינוך הילד בזה שהוא נתקל בצורך להמתין ולחכות בסבלנות בזמן הקושי שהוא נמצא בו כרגע, לדוגמא הקושי עכשיו ברמה של 3 לא נעים וקצת קשה אבל נלמד לחנך להמתין ולהכיל, ואיך? פשוט מאפשרים לרגש הלא נעים להיות אתנו לא נאבקים בו ולא מנסים להעביר אותו נותנים לו לשהות ולשהות ולהתפשט בליבנו מנסים להקשיב לרגש ואף לשדר לו חמלה ואמפטיה תוך כדי מתרכזים בנשימה שלנו לא מנסים לשנות את דפוס הנשימה פשוט עוקבים אחרי קצב הנשימה שלנו, שוהים ועוד שוהים עם אותו הרגש עד שנרגיש אט אט איך עוצמת הרגש פוחתת ודועכת, ובכך הלב מתחיל להתרגל פעם אחר פעם להתגמש ולהתרחב הוא יפסיק בהדרגה לקוץ ברגשות פשוט נלמד אותו לעשות מקום לרגש ולהכיל, נתרגל את זה מספר פעמים במהלך היום בינינו ומול אנשים מסביבנו עד שנזכה בהדרגה לפתח רוחב לב בס"ד. עוד חשוב להזכיר בזמן שעולות מחשבות מהסוג הדרמטי שהוזכר לעיל בתחילה יש לענות להם ולנרמל אותם: "אני לא אשתגע", "לא מתים מחום מהר כל כך", "אני מסוגל לסבול את זה", "עובדה שאני סובל את זה עכשיו", "אני מתרכז בנשימה ונרגע", "אני מאפשר לעצמי להרפות". בהמשך מתרגלים אף לא לענות להם, תרגול ועוד תרגול של הכלה בבית מול האישה והילדים עם חברים, בלימודים, בעבודה לקראת הסעודה וכו' בע"ה נפתח אצלנו ואצל ילדינו בהדרגה את מידת הסבלנות ובתקווה שככה נגיע לניסיונות הבאים יותר רגועים ומכילים.

נתחיל לשים לב למחשבות הדרמטיות שלנו שמובילות לדיבור ולתיאור מוגזם מה שמוביל להתנהגות חסרת סבלנות שמובילה למידות לא טובות ולקניין שלילי בטבע האדם, מאידך הלב הפתוח להכיל אותם להמתין לעמול לסבול, אלו הם שיכריעו אם יהיה לאדם אורך רוח או לא, בנוסף במעגל היותר רחב של החיים נזכור שמידת האמונה בבורא עולם ובהשגחתו על האדם יעזרו לאדם מאוד להיות סבלן ולקבל בשמחה ואהבה את המאורעות הבאים עליו, כל אלו יעזרו לאדם לחוות יותר אושר במהלך חייו לפתח את מידת הענווה שבו ולהיות יותר סבלני ומאיר פנים לסובבים אותו וכמו שהזכרנו בשם רבינו יונה שמידה זו היא הלב טוב שכוללת את כל המידות והטובות בעולם, היו ברוכים.

יצחק לוי הוא מטפל בפסיכותרפיה ובביופידבק במחלקת "נפשי בשאלתי".