"אבישי צעק לי בטלפון: ’תיזהר’, ואז נדם קולו": עובדיה יוסף משתף בשיחת הטלפון האחרונה עם אחיו הי"ד

"אינני מסוגל לשכוח את שיחת הטלפון האחרונה עם אחי, זו שבמהלכה הוא נורה ונהרג", אומר לנו הרב עובדיה יוסף, ראש כולל להוראה, מגיד שיעור, ואחיו של אבישי יחזקאל הי"ד, שנרצח לפני כשנה בפיגוע הטרור הרצחני בבני ברק.

זה קרה בכ"ו באדר תשפ"ב. קרוב לשעה 20:00 בערב, שוהה בלתי חוקי בן 26 מהכפר יעבד, הגיע עם רכבו לבני ברק כשהוא חמוש. המחבל, ששוחרר זמן קצר קודם לכן מהכלא הישראלי בהוראת שופט, עצר את רכבו ברחוב ז'בוטינסקי פינת הרצל, ויצא רגלית לכיוון רחוב ביאליק בשכונת פרדס כץ כשהוא מצויד ברובה M-16.

משם והלאה התרחש מסע רצח מזעזע. המחבל הגיע לרחוב הרצל בעיר, שם רצח את האברך אבישי יחזקאל אשר הגן באותו זמן על בנו בן השנתיים. למרבה הנס, הבן הקטן לא נפגע.

"קיבלתי ממנו טלפון זמן קצר לפני השעה 20:00", משחזר עובדיה את מאורעות אותו יום. "הייתי באותה עת אצל ההורים בתל אביב, לאחר שמסרתי שיעור תורה בעיר. התעניינתי בשלומו, אבל הוא לא התייחס לכך אלא מיהר להזהיר אותי שלא אצא מביתי שממוקם בסמוך לביתו. 'יש יריות', הוא עדכן אותי כשהוא חושב שאני נמצא באותה שעה בבני ברק".

עובדיה לוקח הפסקה קצרה כדי להירגע וממשיך לשחזר את השיחה האחרונה והמצמררת שערך עם אחיו: "'אינך מתאר לעצמך מה קורה כאן', הוא אמר לי. ואז הוא הוסיף: 'וואו'. וזו הייתה המילה האחרונה בחייו".

(צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

הערכת מה קרה באותם רגעים?

"היה לי ברור שהוא נפגע", אומר האח השכול. "אבל לא היה לי זמן להישאר על הקו כדי לנסות להבין מה בדיוק קורה, בגלל שהייתי צריך להזהיר את אשתי שלא תצא מהבית. מיהרתי לנתק ולצלצל לאשתי. לאחר מכן, כאשר חזרתי לאחי מתוך תקווה לשמוע שהכול בסדר אתו, השיחה לא נענתה, ואני הבנתי שהוא נרצח על קידוש השם. רגע לאחר מכן צלצלה אשתו של אחי בזעקות שבר, וביקשה שאצא לראות מה קורה עמו. למזלי לא הייתי במקום באותה עת. אם הייתי, אני יודע שהאינסטינקט הראשוני של כל אחד הוא לצאת החוצה אל הרחוב ולנסות לברר אם הכול בסדר, ומעריך שגם אני הייתי עושה בדיוק כך. אלא שאז המחבל עדיין לא נוטרל ושהה באזור, כך שמדובר היה ברעיון מסוכן מדי".

כיצד הבנת שהוא נרצח, אולי הוא רק נפגע?

"מהיכרותי עם אחי, גם אם הוא היה פצוע הוא היה עונה לי. היות שלא ענה, הבנתי שהמצב לא פשוט", הוא אומר וחושף טפח מאישיותו הנדירה של האח אבישי.

"לאחר מכן יצאתי מבית הוריי, קראתי 'שמע ישראל' ו'השם הוא האלוקים'. ואז חזרתי אל בית ההורים ושאלתי אותם מה שלומו של הרב אבישי. אמי אמרה שהוא כנראה מטפל בפצועים ולכן איננו עונה. שאלתי אותם אם הם לא חושבים שצריך לנסוע לבני ברק כדי לראות מה קורה עמו, והם הסכימו עמי. יצאנו לכיוון בני ברק במונית, והגענו לסביבת ביתו בשעה תשע.

"כבר בדרך התקשרתי למשטרה מספר פעמים, אך הם לא ענו. הבנתי מיד שאם הם לא עונים אז המצב גרוע מאוד. בינתיים גם הספקתי לשמוע בכלי התקשורת כי כל החמישה שנורו באירוע – נרצחו. זה היה מבחינתי וידוא ההריגה של אחי".

"צעקות עד לב השמיים"

בשלב זה עובדיה וההורים התפצלו, הוא עלה לביתו והם עלו אל בית אחיו. "הילד הקטן שלו, שהיה עמו בפיגוע, כבר היה בבית אחי והוריי פגשו אותו. אני עליתי לביתי, נשכבתי מעולף על המיטה, שפכתי על עצמי מים, וניסיתי להבין מה קורה איתי. הייתי חצי מעולף. זה היה גם הרגע שבו התוודיתי בפני רעייתי ואמרתי לה שאני חושב שאחי נהרג. באותם רגעים ביקשתי רק שקט. בינתיים, כל הזמן הגיעו טלפונים, אך לי לא היה כוח לענות לאף אחד. לאחר מספר דקות של התאוששות, אחותי צלצלה והודיעה לי במשפט קצר שאבישי נרצח על קידוש השם. כך קיבלתי את הבשורה. מיד כששמעתי את הדברים, קמתי, והבטחתי לעצמי שאהיה חזק בשביל ההורים, אבל אודה ואתוודה – היה קשה לקיים את ההבטחה".

(קרדיט: מוסדות חזון יחזקאל עוד יוסף חי / משפחת יחזקאל)

מתי ההורים שלך הבינו שאחיך איננו בין החיים?

"זה לקח זמן. כשהגעתי לביתו של אחי, לאחר שהצלחתי מעט להירגע, גיליתי כי אמי עדיין לא יודעת דבר. בשלב זה, כולם בסביבה כבר ידעו. האחיות שלה החלו להגיע לבית, כדי להיות יחד ברגעים הקשים, ואימא שאלה אותן מדוע הן מגיעות. אט אט היא החלה לקלוט ולעכל את הבשורה הקשה. הצעקות שהיו בבית לאחר היוודע הבשורה עלו עד לב השמיים", הוא נזכר.

בעודו בבית אחיו התבקש עובדיה להגיע לאבו כביר כדי לזהות את אבישי הי"ד. "חשתי שאינני מסוגל לעשות זאת. אמרתי להם שאני רוצה שהוא יישאר לי חרוט בראש כשהוא עודנו בחיים. לבסוף אבי הלך. לשאלת הקרובים המודאגים הוא אמר שהוא מרגיש שהוא יכול ללכת. הוא אכן זיהה את אבישי, ונפרד ממנו בדמעות. לאחר מכן שב אל הבית, ואמר לנו 'כך רצה השם'. ממש בבחינת 'וידום אהרן'. הוא אמר את זה בביטחון מלא, בלא שום נדנוד של ספק באמונה. כך באמת אבא שלי חיזק אותנו כל השבעה, ובימים שלאחר מכן, שהיו ימים מאוד קשים, היות ובשבעה עדיין לא מצליחים לעכל לחלוטין את גודל האסון".

מיד לאחר שנודעה לבני המשפחה הבשורה הקשה, הם החלו להתארגן להלוויית האח. "רצינו לקבור אותו בבית העלמין בבני ברק, גם כדי שיישאר קרוב אלינו וגם בגלל שקבורים שם גדולי עולם. מי שסייעו לכך היו אנשי ש"ס, בעירייה ומחוצה לה. הם עזרו לנו לאורך כל הלילה הנורא ההוא. היינו שבורים ורצוצים, והם ניהלו את העניין של הקבורה. הם גם היו אוזן קשבת בימים שלאחר מכן".

"המחבל רץ אחריו עד שהשיג אותו"

מה באמת קרה עם אחיך באותם רגעים של הפיגוע?

"בידינו תיעודים נוספים מלבד אלו שפורסמו לציבור הרחב, שמגלים מידע נוסף על מה שהתרחש שם באותם רגעים", הוא חושף. "האירוע התרחש זמן קצר לאחר שאחי יצא מביתו כדי להרדים את בנו. הוא יצא לרחוב ז'בוטינסקי, וכששמע את היריות הוא רץ חזרה לכיוון הבית. הוא האמין שיספיק להגיע לפני שיפגוש את הסכנה (באותם רגעים עדיין לא היה ברור כי מדובר במחבל – ד.פ.).

"אבל ממש במרחק מטרים ספורים מביתו הוא זיהה את המחבל. בתחילה המחבל ראה אותו מרחוק, ולא יכול היה לירות בו, ולכן החל לרוץ אחריו. לפי הסרטות שראינו ולא פורסמו, אבישי לקח את הילד בידיים, ורץ איתו אחורה מפני המחבל. אך בגלל המהירות שבה נמלט, ואולי גם בגלל בור קטן שהיה בכביש – אחי החליק ונפל על הרצפה. ואז המחבל הצליח להגיע אליו, וירה בו מטווח קצר מאוד".

מאז אין יום שבו בני משפחת יחזקאל לא חשים את האסון הכבד. הרב עובדיה מציין כי "מדי יום, בשעה שאני יוצא לרחוב, אינני יכול שלא להביט לעבר העוברים ושבים, ולחשוב כי כל התושבים כאן חיים ומנהלים את שגרת חייהם כרגיל, ורק אחי – האחד והמיוחד – איננו כאן. אבל אני יודע שזהו רצון השם, וצריך להמשיך בשגרה למרות הכול. אודה על האמת, היו לי ימים קשים מאוד. היו כאן שבועות ארוכים שבהם שרר פחד של ממש לצאת לרחובות. אנשים לא הורידו את הפחים מהבתים מגודל החשש.

"למעשה, כמעט כל אירוע מזכיר את אחי אהובי. זכורני שכאשר הגיע חג הפסח שלאחר הפיגוע, בליל הסדר הייתי בבית ההורים. השתדלנו לשבת ולשמוח. ישבתי במהלך הערב ונזכרתי כיצד כל שנה הוא היה המנהיג של ליל הסדר, עם חידושים נפלאים שהוא חידש בעצמו. אני זוכר שבכוח עצרתי את עצמי שלא לדמוע במהלך הלילה הגדול. החג עבר עלינו עם תחושת חוסר קשה שנותרה עד היום הזה.

"גם ל"ג בעומר בשנה שעברה זכור לי במיוחד בחוסר שחשתי בו. זה החזיר אותי שנה קודם לכן, בה שמענו יחדיו את דברי התורה של רבי שמעון בר יוחאי, ונסענו לאחר מכן – כמדי שנה – לציון הקדוש במירון, שם הוא היה רוקד כל הלילה עד הבוקר. לפחות אחי זכה לסיים את הזוהר הקדוש בטרם עלותו כקורבן לעולם הבא".

אבל הקושי הגדול פוקד את עובדיה ביום יום, ובפרט בלילות שבת. "עד הפיגוע, הייתי יושב עם אחי מדי ליל שבת, והיינו לומדים יחדיו ומחדשים חידושים רבים. הוא לא היה מקבל כל חידוש, והיה ממש דורש ממני לחדש חידושים טובים יותר ויותר, ורק כאשר הייתי אומר לו חידוש מיוחד – הוא היה מקבל אותו ונהנה מכך מאוד, וכך התעלינו יחדיו בלימוד התורה".

בית כנסת בדרכו של האח

בימים אלו מובילים בני המשפחה פרויקט גדול להנצחתו של אבישי. "פתחנו במימון המונים למען הקמת בית כנסת לזכרו של אחי, שהיה מעין צוואה שלו עבורי. הגשנו את ההקצאה חודש לפני כן, ובלא כל קשר לפיגוע, מתוך מטרה להקים מקום של תורה בדרך מרן. אחי היה הכוח המניע מאחורי הגשת הבקשה, כשאמר לי כי אם אני רוצה שאוכל להנחיל את דרך מרן בתורה ובתפילה בצורה ובדרך הראויה בעינינו – עלינו להקים בית כנסת לשם כך.

"תקופה קצרה לאחר שהגשתי את הבקשה אחי נרצח, ואני נותרתי לקדם את הרעיון לבד. הסתייע הדבר, ובשבעה הגיע לנחם יו"ר ש"ס אריה דרעי, והוא שאל האם אנו צריכים משהו. סיפרנו לו על הרצון לבנות בית כנסת, שכעת הפך לעילוי נשמתו של מי שיזם את ההקמה. ודרעי הבטיח לי שבעזרת השם יעשה הכול כדי שנקבל את ההקצאה. ואכן, הוא קיים את דבריו. וכך קיבלנו את ההקצאה".

(צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

כעת בני המשפחה יוצאים בקמפיין מימון המונים לבניית בית הכנסת. "בטוחני שזה יגרום נחת רוח רבה לאחי. לשם כך אף הקמנו עמותה בשם 'חזון יחזקאל עוד יוסף חי', כחלק מהחלום שלנו לשלב את הפרויקט גם לזכר אחינו וגם בדרך מרן זצ"ל, ולכן העמותה קרויה גם על שמו של מרן".

כעת, עם ההכנה לבנות בית להשם לזכר אחיו, מצהיר עובדיה כי עוד יבואו ימים ויהודים ישבו בבית הכנסת על שמו של אחיו הקדוש, יהגו בתורה בליל שבת, והזיכרון הקשה ההוא של החוסר האישי שהוא חש מדי ליל שבת יהפוך למקור של צמיחה והגדלת התורה בעולם הזה: "עוד יישמע קול התורה, של מורשת אחי, שוב בזה העולם", הוא אומר.

לסיום, מה מנחם אותך באסון הכבד?

"הדבר שאולי מנחם יותר מכל זו העובדה כי אחי הציל במותו אחרים, בגלל שבאותם רגעים אף אחד לא ידע היכן המחבל. השוטרים הראשונים שהגיעו לזירה חיפשו את המחבל, אך לא ידעו היכן הוא. ואז נשמעו היריות שפגעו באחי, וזה מה שהוביל את השוטרים לעבר המחבל". אל הרגעים שלאחר מכן התוודע כל עם ישראל: השוטר אמיר ח'ורי, ערבי נוצרי, הגיע יחד עם שוטר נוסף כשהם רכובים על אופנוע משטרתי, לעבר הזירה. המחבל ירה לעברם ממקום מסתורו, ח'ורי נהרג והשוטר השני חיסל את המחבל, אבל למשפחת יחזקאל זה כבר לא יכול היה לסייע. אבישי, האח היקר, נרצח. הי"ד.