3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "מי כאן האבא בבית הזה?"

1. אל תתנשא על עמיתך, קל וחומר על ילדיך!

"זה הבית שלי, ואני אומר לך מה תעשה פה".

"כשאתה תהיה אבא, אתה תוכל לאכול מתי שתרצה. עכשיו אתה ילד, ואני מחליט עליך".

"אני גדול יותר ממך ולכן מבין יותר".

 בני אדם אינם אוהבים שמתנשאים עליהם. הם לא יכולים לסבול שהשני מרגיש את עצמו.

גם ילדים כך.

ילדים צריכים לכבד את ההורים, וגם יעשו זאת ברצון, אם ההורים לא יגרמו לילדים להרגיש קטנים וטיפשים לידם.

זה נכון שזה הבית שלך. זה נכון שרק אתה, ההורה, תחליט מה יקרה פה. זה מדויק שלך, כבעל הבית, מותר להחליט לאכול כל מה שאתה רוצה, באיזו שעה שאתה רוצה ובכל מקום שמתחשק לך לאכול בו. זה גם מדויק שמותר לך, כבעל הבית, וכאב המשפחה, להחליט עבור הילד היכן יאכל, מה יאכל, וכמה.

אבל כשאומרים את זה לילד בצורה של כוחניות, זה לא פועל את פעולתו לצד החיובי, אלא דוחה ומביא את הילד להתמרד, אז חבל...

טעות: סבורים שההתנשאות על השני – מכבדת אותי.

2. השותף הטבעי נמצא ממש כאן!

ישנם דברים שהם ענייני מבוגרים, ומן הראוי שהילד לא יהיה שותף בהם.

אבל, לעומתם, יש כל כך הרבה דברים שבהם דווקא השיתוף יביא את הגאולה.

אנחנו עסוקים כל כך ביום יום, עד שאנו שוכחים, לפעמים, שהילד שלנו עומד לידינו, מסתובב לצידנו, מלווה אותנו.

כשמישהו נמצא כל העת בסביבה, מן הראוי לשתף אותו בדברים שקורים בחיים שלנו ושלו.

איך יוכל לדעת איך לנהוג בסיטואציות שונות, אם לא נספר לו את רוח הדברים?

איך יוכל לקחת אחריות בזמן שאמא חולה, אם לא נספר לו שעליה לנוח?

 ישנם בתים שהאווירה המשפחתית בהם רוויה בשתיקה.

נהוג שם לשתוק. לא מדברים, לא מספרים, לא משתפים. כל אחד חי את חייו.

האם זה טוב לילד?

האם זה נכון למבוגר?

ברגע שמשתפים ילד, אין צורך לדרוש ממנו לעשות דברים. מדוע? כי הוא מבין לבד, בעצמו.

הוא מבין מתוך זה ששיתפנו אותו וסיפרנו לו.

כדאי באופן קבוע לבדוק מה קורה אתנו.

מה אנו יכולים לספר לילדינו?

את מה שאפשר לספר להם, נספר בדרך אגב, כשהילד ישאל, יתעניין או שנאמר דברים תוך כדי מעשה.

ואת מה שאפשר לספר לילד נספר גם בדרך המלך, בדרך הרגילה והנעימה, שבה נפתח שיחה עמו, כפי שהיינו עושים עם כל חבר, או חברה שהיו נקרים לפתחנו ונמצאים לידינו.

מה נרוויח מזה?

שהילד יבין אותנו הרבה יותר. שהילד ייהנה להיות במחיצתנו ולהקשיב לנו. שהילדים ירגישו הרגשה יותר פתוחה ונעימה בבית, ובעקבות כך, גם הילדים שלנו ייפתחו אלינו ויספרו לנו את העובר עליהם.

 טעות: לא משתפים ילדים במהלכים ובמחשבות וגורמים להם להרגיש שהם לא שווים ושאינם מבינים.

3. נוטים להחליט לבד החלטות ולהודיע עליהן? – כדאי שתחשבו פעמיים!

"אם הבית הזה שלי, אז אף אחד לא יתערב בהחלטות שלי עליו ואודותיו".

"אני אקנה לבדי ובעצמי את הרהיטים לביתי!".

"אני אחליט איך לקשט את הקירות, כי זה רק עניין שלי".

"אני כבר אדע איך להסתדר, כי אף אחד אחר לא יתערב לי".

כשכל זה מול הילדים, זה לא נעים, אבל עדיין מסתדר.

כשזה מגיע לכוחניות מול הצד השני, אז אנחנו בבעיה אמיתית.

לא פעם אני מוצאת בייעוצי לזוגות שזוגיותם דועכת, את הבעיה הזו. כל אחד רוצה להוכיח שהוא בעל הבית, ועל סמך זה מתנהג כפי שמתנהג.

כדי לחיות בהרמוניה, צריך לדעת להרכין ראש. להבין שהבית הזה, גם אם שלי הוא, אינו שלי בלבד, יש עוד מישהו שיש לו מילה לומר כאן, יש עוד אדם יחד איתי, שמכוון לאותה מטרה בדיוק.

ואם כך, הדרך חייבת להיות של שנינו גם יחד.

טעות: מחליטים החלטות באופן עצמאי ובלעדי ומפסידים את הערכת האחר לנו ולהחלטתנו.