כשיש נמר בחדר: במוח שלנו יש חלק שתפקידו להיות "גלאי עשן" שמזהה סכנות. שימו לב אליו

תקשיבו לסיפור, שמלמד הרבה על חינוך במצבי משבר: יאיר נולד במשפחה קצת מורכבת, בגלל שאבא שלו היה אדם אלים ואכזרי מאוד. כשיאיר היה בן 3, אביו נלקח לבית הסוהר, אבל אמו המשיכה לתחזק בית חם. גם יאיר היה תלמיד טוב, פיקח וחברותי, עד היום הראשון של כתה ו'.

בכתה ו' הגיע מורה חדש, ויאיר התנהג פתאום בצורה חצופה ומופרעת. גם למחרת יאיר התפרע, ואף זרק כסא לכיוון אחד הילדים. מובן שהוא הושעה לשבוע, אבל גם אחרי שחזר כעבור שבוע, הוא חזר להתנהג בצורה בלתי נסבלת. המנהל החליט שאין ברירה אלא לסלק את הילד, בצער רב, אך מתוך הבנה שאין לבית הספר כלים לעזור לו. זה השלב שבו היועץ החינוכי התערב. הוא טען שלא יכול להיות שילד רגוע יהפוך כך את התנהגותו ללא סיבה, וחייבים להתאמץ ולחפש את השורש להתנהגות השלילית. היועץ דיבר עם האם ועם המורה, ואפילו צפה בסרט של מצלמת האבטחה של הכתה. נחשו מה הוא גילה? כלום. סרט האבטחה הראה לו שאין שום בעיה עם המורה, שהיה סבלני, מכיל ולבבי. היועץ ממש התמלא תסכול מכך שלא מצא את שורש הבעיה, ולא היה לו קצה חוט להבין מה עובר על יאיר ומה קורה כאן. לבסוף, היועץ הלך להיפגש עם אבא של יאיר בבית הסוהר. היועץ והאב ישבו לפגישה בכלא, כמעט חצי שעה. האב לא הבין מה היועץ הזה רוצה ממנו, וגם היועץ לא הבין למה הוא טרח והטריח את האב. אבל אז, בסוף הפגישה, היועץ נעצר. הוא שאף והריח את חדר הביקורים בכלא, ושאל את האב: "סליחה על השאלה, אבל אתה משתמש בבושם?".

האב נדרך: "כן, מה הבעיה?".

היועץ הרגיע אותו מיד: "אני סתם סקרן, באיזה בושם אתה משתמש?".

האב ענה את שם הבושם ושאל: "למה?".

היועץ הודה לו והלך, וחזר למורה, ושוב הריח את אותו הריח...

"באיזה בושם אתה משתמש?", שאל היועץ את המורה.

כאן הוא שמע מהמורה שהוא משתמש באותו סוג בושם בדיוק. למה?".

אתם מבינים מה הולך פה? הילד לא זכר את גיל שלוש. אבל במוח שלנו יש חלק שתפקידו להיות "גלאי עשן" שמזהה סכנות. החלק הזה זכר את הריח שבישר סכנה מתקרבת. כאשר המורה המסור נכנס לכיתה, הילד נדרך. סכנה בדרך. הוא לא היה פנוי ללמידה, הוא לא הצליח לשלוט על עצמו כמו ילד רגיל, כי מבחינתו יש נמר בחדר, והוא הגיב בצורה נורמלית מאוד לילד שדרוך בגלל נמר.

יש ילדים שעברו קשיים בחיים. לפעמים גלאי העשן שלהם מקפיץ את המערכות. זה קורה לפעמים בגלל טריגרים: דברים קטנים שמזכירים להם את הקושי, וזה גורם להתנהגויות קצה. אצל כל אחד הדריכות הזו תתבטא בצורה קצת שונה: אצל אחד זה יגרום לעוינות ותוקפנות, אחר יתכנס וישתבלל בתוך עצמו, אחר יחפש לברוח ולהתנתק. אבל כאשר מגיע טריגר, הוא מקפיץ את המערכות, וגורם לתגובות יתר שכאלו.

כהורים ומחנכים, אנו נדרשים להיות רגישים וזהירים. חז"ל לימדונו: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך". יהי רצון שנצליח לקיים דבריהם, ובכך נקדם אווירה בטוחה ומוגנת, שתאפשר עליה והתקדמות רוחנית תמיד.