אני לא מצליחה לשמור על הדיאטה בשבת, מה עושים?

כל השבוע אני כבר מצליחה בהרגלי התזונה החדשים שאימצתי לחיי, ואף הצלחתי להפחית במשקל, אבל בשבת אני לא מצליחה. מה אוכל לעשות?

הדבר הכי חשוב שתוכלי לעשות הוא לאכול ארוחות מסודרות!

זה ישמור אותך בשליטה.

כן, גם בשבת אפשר, ואפילו מומלץ. גם את האוכל המיוחד שהכנת לכבוד שבת, תאכלי רק בזמני הארוחה. זה אפשרי!

מהן ארוחות מסודרות? – אלו הן ארוחות המחולקות על פני היום באופן קבוע לארוחת בוקר, צהריים וערב, כשביניהן קיימות 2-3 ארוחות ביניים קטנות.

הארוחות צריכות להכיל את כל אבות המזון, וזאת בהתאמה אינדיבידואלית כמובן, אך ההמלצה הכללית אינה משתנה.

חשוב לדעת כי אין זה רצוי לדלג על ארוחות, שכן הדבר מפר את האיזון וגורם לרעב גדול ולעיתים בלתי נשלט בארוחה שלאחר מכן.

הסעודות בשבת מחולקות באופן טבעי במהלך היום, סעודה בערב, סעודה בבוקר וסעודה שלישית אחר צהריים, כך שהסדר יכול להישמר, ורק יש להקפיד לאכול רק בזמני הארוחות, ולא להפריז בכמויות האוכל שאוכלים בכל אחת מהסעודות.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני נשואה ואם לשלושה, וחשה שאני נותנת ומעניקה לסביבה מעבר ליכולותי ולכוחותי אך לא מקבלת תמורה. הסביבה מנצלת אותי ומרגישה לי כפוית טובה. התובנות הללו גורמות לי לרצות להיות לבד ולא להרבות בתקשורת. מה עלי לעשות?

כל דבר שנמצא כאן בבריאה נמצא במינון הנכון, לא יותר מידי ולא מעט מידי. זוהי בעצם נקודת האיזון המאפשרת להרמוניה הטבעית להתרקם כאן.

מכאן ראוי שנלמד גם על אופן פעולתנו. כשאנו מרגישים שאנו מבצעים פעולה שהיא מעבר לכוחות וליכולות שלנו, זה אומר שהיא לא נובעת ממקום מזוכך מספיק, שכן מטרת הנתינה היא לא להפוך אותי למרוקן אנרגטית או לטעת בי תחושת ניצול.

לכן חשוב לדעת מדוע, למרות המחיר אותו אני משלמת, אני בוחרת לנהוג כך? יתכן שיש בי רצון להערכה מצד החברה, או רצון שהם יראו אותי כמושלמת. לכן אם אני מבצעת פעולה, אני עושה זאת גם מעבר ליכולות שלי. כך אני מבטיחה את תדמיתי החיובית בעיני הסביבה ואת הערכתה כלפי.

הרווח הזה הוא שמניע אותי לפעולה, ומאחר שהוא סמוי מעיני ונמצא רק בתת הכרתי, הרי שכלפי חוץ אני מזהה רק את התנהגותי היוצאת מגדר הרגיל, ומצפה לתמורה מהסביבה. כשזו לא מגיעה - אני נוטה לכנות את האנשים סביבי "כפויי טובה", בעוד שזו הייתה בחירתי לצאת מגדרי ולתת מעבר ליכולותי.

הפער בין הנתינה שלי לקבלה מוביל אותי למסקנה שעדיף לי לבד, בעוד שהנכון הוא שתיתכן תקשורת מפרה וחיובית, אם לא ארגיש צורך להיתלות רגשית בסביבה, כלומר אם אלמד לספק לעצמי את אותן תחושות הערכה ושלמות שעד כה הטלתי על הסביבה לספק לי.

כשזה יקרה, אוכל לתת במידה הראויה לי, שכן אני לא נותנת על מנת לקבל. זה ימתן את הנתינה, יאפשר לי הסתכלות חיובית על הסובב וייטע בי את הרצון לתקשר ממקום אמיתי ונקי הרבה יותר.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

יש לכם שאלה למומחיות שלנו? שלחו אותה למייל  chayas@htv.co.il