סיון רהב מאיר: איך יכול להיות שמעריצים אותנו, ואנחנו אפילו לא יודעים?

1. בישראל נסגרה השבוע רשמית מחלקת הקורונה האחרונה. בארצות הברית הודיעו השבוע שיפסיקו לדרוש תעודות חיסון לקורונה בכל נמלי התעופה. את שתי הידיעות האלה שמעתי בארץ, בעודי פורקת ארגזים מניו יורק, ארגזים שנארזו בימי המגיפה.

כשיצאנו לשליחות בניו יורק לקחתי איתי מעט ספרים. אחד מהם היה ספר תהלים קטן ועליו שלוש מילים מוזהבות: "לכל תפילותיך, אמן". קיבלתי אותו מגידי גוב, כשסיימנו להגיש ביחד את תכנית הבוקר של קשת. גידי לא ידע מה לקנות לי במתנה. רעייתו, ענת גוב ז"ל, היא שהמליצה לחרוט את שלוש המילים האלה, בזהב, על ספר תהלים חום. גידי הגיש את הספרון במבוכה, שואל אם זה בסדר להמציא הקדשה כזו, ואני התרגשתי. הספר ליווה אותי שנים, גם בשליחות בניו יורק, גם כשהמגיפה החלה.

אני זוכרת שהכריזו שם על יום תפילה, עם פרוץ הקורונה. לקחתי את ספר התהלים ל"אוהל", קברו של הרבי מלובביץ', להתפלל, אבל שם כבר לא נתנו להיכנס פנימה. הריחוק החברתי החל. מישהו במסכה על פניו, פריט שנראה אז מוזר, ניסה לארגן רווחים בין האנשים וביקש שנעמוד כולנו בחוץ. תוך כמה ימים כבר היינו על מטוס לארץ. הכול השתנה לרעה, ומהר. בניו יורק נרשמו כאלף נפטרים ביום. אמבולנסים פינו גופות מהעיר בלילות. במרכזים הרפואיים הרבים לא נשאר מקום למאושפזים. העולם הכריז על סגר – וקפא. ארזנו תוך כמה שעות, ואת הספרייה השארנו מאחור.

השכנים שלנו, ד"ר אילנה וד"ר רוני קסטנר, שני רופאים משכונת פייב טאונז, התנדבו לטפל בבית המלא. נפרדנו מכולם מרחוק, מנופפים, לא נוגעים, והם נכנסו לתוך הבית לארוז את כל מה שנשאר. עליית הגג שלהם אכסנה את הארגזים האלה שלוש שנים.

בשבוע שעבר הגענו לשם, לסיים את הפרויקט. הספר הראשון שקפץ עלי, בארגז הראשון שפתחתי, היה ספר התהלים מענת וגידי גוב. "לכל תפילותיך, אמן". בפעם האחרונה התפללתי ממנו בדאגה שמגיפה מסתורית מאיימת על העולם כולו. השבוע קראתי מתוכו את פרק ק' המפורסם, "מזמור לתודה". כולנו מזמן שכחנו ועברנו הלאה, אבל עם החדשות האחרונות על סיומה הרשמי של הקורונה, אפשר לעצור רגע ולהודות.

2. איתן הוא מורה מהעיר מודיעין. הוא חיפש השבוע באופן נואש את הנאום הנרגש של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי שביקר בארץ, כדי להקריא לתלמידיו. הוא שמע אותו בערוץ הכנסת והיה בטוח שיצוטט, אבל לא מצא אותו בשום מקום. איתן אתגר אותי למצוא את הנאום ולתרגם את חלקו.

קווין מקארתי, יו"ר בית הנבחרים, הגיע לכאן בראש משלחת דו-מפלגתית לרגל יום העצמאות שלנו. כלומר, הוא לא ייצג רק את עצמו כשאמר: "זה כבוד להצטרף אליכם בירושלים, עיר הבירה הנצחית של ישראל. היום אני מדבר לא כיושב ראש בית הנבחרים, אלא כחבר".

הנה רק חלק מהטקסט שלו, שמזכיר לנו את הבסיס שלפעמים נשכח: "לאחר שגורשתם מכאן בכוח לפני אלפיים שנה, שמרתם על אמונה ומעולם לא התייאשתם. גם ב-75 השנים האחרונות נתקלתם בהרבה איומים חיצוניים, אבל ישראל משגשגת הודות לערכים שלכם ולנחישות שלכם. 75 שנים זה כמו רגע קטן בתולדותיכם. אין אומה אחרת עם היסטוריה כזו: כבר לפני 3,500 משה הוציא את בני ישראל ממצרים למדבר, והחזיר אותם לפה. כאן בניתם את בית המקדש. הוא נחרב, אבל הרוח שלו נשארה. אנחנו רואים את הרוח הזה במדינת ישראל בכל יום. כמו שכתב דוד המלך: אלוקים בירך אתכם מציון, ואתם רואים בטוב ירושלים, כל ימי חייכם. אתם תראו את הילדים של הילדים שלכם חיים בשלום בישראל.

"הלידה שלכם מחדש היא לא פחות מנס מודרני, ותודה לכם על כך. המקור לנס הזה הוא האנשים של ישראל. בימים החשוכים, כשגורשתם מפה, הנביא ישעיהו ניבא עתיד טוב יותר ואמר: 'קומי, עורי, כי בא אורך'. חברים, היום האור של ישראל מאיר יותר מאי פעם.

"למרות איום תמידי של הטרור, ישראל נשארה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הכלכלה שלה, שפעם התבססה על תלושי הקצאת מזון, מדורגת היום כמדינה מובילה בעולם. השווקים שלה דינמיים, אנשיה כישרוניים ויצירתיים, מגזר ההייטק שלה העניק לה בצדק את השם 'אומת הסטארט אפ'.

"בנימין זאב הרצל אמר: תנו לנו חתיכת אדמה, ואנחנו נעשה את השאר. הוא צדק. זהו סיפור של הישרדות מול כל הסכנות, של מלחמה בטרור, של חלוציות, של מחויבות למשפחה ולחירות ולאמונה באלוקים. זה סיפור של הפרחת השממה, סיפור של תקווה שממשיכה לתת השראה למיליונים ברחבי העולם, ובפרט לי ולבני עמי.

"לכן אני גאה שארצות הברית הכירה בכם כמדינה רק 11 דקות אחרי הכרזת העצמאות. היינו הראשונים שעשו זאת. אנחנו מודים לכם על החברות. אנחנו אומה טובה יותר הודות לכם".

מקארתי המשיך לדבר ארוכות נגד איראן ונגד סין ונגד ה-BDS וגם בעד עוד הסכמי שלום שייחתמו במסגרת הסכמי אברהם, וסיים כך: "שאלוקים יברך אתכם, שאלוקים יברך את אמריקה, שאלוקים יברך את היחסים המיוחדים שלנו, לפחות לעוד 75 שנה. תודה".

מליאת הכנסת הייתה מלאה מתמיד. הנוכחים הריעו ארוכות. אנחנו צריכים אורח מבחוץ כדי שלטקסט פרו-ישראלי כזה יריעו ביחד בעמידה נתניהו, גנץ, לפיד, כולם. חזרתי אל המורה איתן עם הנאום. "את הסרטון ששלח ראש ממשלת ספרד להפגנה כבר שמעתי יותר", הוא כתב לי עם סמיילי עצוב. "איך יכול להיות שמעריצים אותנו, שאומרים עלינו מילים כאלה, ואנחנו אפילו לא יודעים?".