ניצול אסון מירון משחזר את רגעי האימה: "הכניסו אותי לחדר הקירור וסימנו אותי כמת"

הרב מנחם מנדל מוסקוביץ', נשוי ואב לשישה, הגיע למירון באותו ל"ג בעומר שחור לפני שנתיים. הוא כבר סומן כמת והועבר לערימת הגופות. בנס, פרמדיק שזיהה אותו החליט לתת לו הזדמנות נוספת. שנתיים לאחר האסון, העניק הרב מוסקוביץ' ראיון גלוי לב ל'סרוגים', ותיאר את הדקות הקשות, בהן שכב לצד יוסף דוד אלחדד ז"ל, ואמר איתו קריאת שמע, עד שנפטר.

"אנחנו, אשתי ובני אלימלך בן ה-13 הגענו למירון ורצינו להשתתף בהדלקה של האדמו"ר מתולדות אהרן. התחלנו לנוע לעבר השביל המדובר, 'שביל ר' דב'. ככל שאנו מתקרבים אנו שומעים שאגות: 'זהירות! אנשים נופלים!'. הרבה מה לעשות לא היה לנו, לא לחזור אחורה ולא לפנות ימינה שמאלה. ברגע הקריטי, אני רואה בזווית עיניי ערימה של אנשים שרועים על הרצפה".

הרב מוסקובץ' נסחף בזרם האנשים ונפל על גבו. "זעקתי בגרון ניחר ובקול שהדהד מסוף העולם עד סופו, 'אם לא אני, לפחות אותו תצילו', הוא משחזר.

"בתחילה מנסים למשוך את היד אולי אצליח להשתחל משם, את הרגל, אך ללא הצלחה. ערמת אנשים עלי ואין לי שום אפשרות לזוז מילימטר. אנשים ואני ביניהם זועקים 'הצילו, טאטע', אך ללא הצלחה יתירה.

"אנחנו שואלים היכן כוחות ההצלה, למה לא באים להציל אותו, עד שמבינים בשכל שאין סיכוי על פי דרך הטבע לצאת מכאן". הזמן שמרגיש כמו נצח חולף, ובינתיים, הזעקות מתחלפות בשקט נורא.

הרב מוסקוביץ' מצא את עצמו שוכב ליד יוסף דוד אלחדד ז"ל. "שאלתי בקול רם מתוך ייאוש – 'למה כוחות הביטחון לא באים להציל אותנו?' ולפתע אני שומע נער עלם חמודות ששוכב לצידי מפטיר בשפה רפה-  'אבאל'ה, תודה'. זה הכה בי כרעם ביום בהיר. הלו? איפה האמונה שלי? כל מה שה' עושה הכל לטובה, מה עם זה? אין רע יורד מלמעלה, איפה אני פוגש את זה?

"ומאותו רגע נחתה עלי מין שלווה רגועה ומלטפת, בתחושה של – 'בני יקירי ואהובי – אני יודע שאתה סובל, אני יודע שאתה רוצה לחיות, אני יודע שיש לך אישה ושישה ילדים מתוקים בבית, את הכל אני יודע. אני בורא עולם ואני יודע מה אני עושה. זה המסע שלך בן יקר ואהוב, אל תהיה בהתנגדות, חבל על האנרגיות, שחרר ותן לאבא היקר לנהל את המערכה'".

באותם רגעים דממתי מנוע בהכנעה ובענווה וחשבתי בראשי, השם יתברך, זה מה שאתה רוצה. אתה רוצה שאתייסר בכדי שאוכל לעלות לכיסא הכבוד, לבית דין של מעלה נקי וזך יותר, אני מוכן להכל, עשה בי כרצונך".

מיד לאחר התובנה השקטה הזו, שמע הרב מוסקוביץ' לחישה מאת הנער ששוכב לידו: "בוא נקרא את פרק ק' מתהילים, מזמור לתודה", אמר אלחדד. "התחלנו לקרוא את מזמור לתודה, כשהמילים קבלו תוספת משמעות ועוצמה. הודו לו ברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו. לאחר סיום אמירת המזמור, קולו כבר נשנק ממחנק בקושי דיבר".

הנער הצעיר ביקש מהרב מוסקוביץ' שיקרא עימו קריאת שמע, כיוון שהוא חש שרגעיו ספורים: "הזדעזעתי. התחלתי לומר את שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד לאט, במתינות, מעביר את המסר לכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי, ד' אחד – אחד ואין בלתו, הוא ורק הוא.

יוסף דוד אלחדד עלה בסערה השמיימה, ואז החלו כוחות ההצלה להגיע, אך כוחותיו של הרב מוסקוביץ' אזלו. אחרי פעולות החייאה, הפרמדיק הורה להניח אותו בצד ואמר: 'הוא גמור, הבא בתור'.

"הכניסו אותי אל חדר הקירור שהיה שם צמוד, ולמרבה הנס זיהה אותי פרמדיק שמתפלל אצלנו בבית כנסת. הוא הזדעזע כולו ואמר לעצמו: 'איך אסתכל לילדיו בעיניים כשאני יודע שאני לא עשיתי כלום בשביל אבא שלהם?'". הוא החליט לעשות החייאה פעם נוספת.

בנס גדול, הדופק של הרב מוסקוביץ' חזר והוא הועבר לבית החולים זיו בצפת, שם הורדם והונשם בשל חשש לפגיעה מוחית וקריסת הכליות. משם, הוטס במסוק לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם.

הרב מוסקוביץ' מסיים את דבריו: "למדתי שצריך וכדאי להודות על הדברים הכי פשוטים. יש לי מיטה להניח את ראשי, הגעתי בזמן לאוטובוס, יש לי מים בברז ואני חי ונושם. אלף אלפי אלפי וריבי רבבות פעמות הטובות ניסים ונפלאות שעשה עושה ויעשה איתנו בורא עולם. אני משנן שאם כואב לי, סימן שאני חי.

"חבל לבזבז אנרגיות על לנסות להבין את דרכיו יתברך, אין סיכוי שנבין או שנדע", הוא מוסיף. "בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה – תודה היא בסופו של דבר הכנעה, אני לא מנהל כלום, הכל ממנו יתברך. ברגע שנטמיע הנהגה זו בכל אורחות חיינו, קשיים ומהמורות יקבלו פרופורציות נכונות, ושלווה ורוגע תשכון בחדרי ליבכם".