"אבא התפלל אצל הרשב"י וזכה לעוד 23 שנות חיים"

עד לפני כשלושה חודשים יכולתם לבוא לציון הרשב"י במירון ולדעת בוודאות שתפגשו שם את הרב עובדיה חבה. הרב חבה, עם זקנו האפור, הכיפה הגדולה שלראשו והחיוך שלא סר משפתיו, הפך לחלק כמעט בלתי נפרד מהציון הקדוש, והוא תמיד היה נראה שם על יד הסטנדר, לומד בשקט אך בעוצמה, מברך אנשים ודורש בשלומם, אך רק מתוך עדינות, ומזמין את כולם להיות שותפים בסעודות הרבות שהוא מארגן בציון, מתוך כוונה ברורה להיטיב את ליבם של ההמונים ולהשביע את רעבונם, הכל לכבוד הצדיק ועם ישראל.

נס רפואי מהלך

פעילותו של הרב עובדיה חבה במירון התחילה לפני כ-23 שנה, בימים שבהם הוא היה אברך בכולל בראש העין. במשך תקופה מסוימת הוא לא חש בטוב, ואז התגלתה בגופו המחלה הקשה. הרב חבה התחיל לעבור טיפולים והקרנות, אבל הבין מיד שהכל בגדר השתדלות בלבד, ואת הרפואה האמיתית יכול לתת רק בורא עולם.

"אבא שלי תמיד היה מקורב למירון ולרשב"י", מספר בנו הרב יעקב חבה, "לכן מבחינתו היה ברור שאין לו מה לדאוג, ועליו פשוט להגיע לקברו של רבי שמעון ולבקש רפואה שלמה. כך אכן הוא עשה, הוא התפלל במקום וגם הבטיח שאם יבריא הוא יקדיש את כל חייו כדי לתת אוכל לאנשים שבאים לרשב"י. מאותו רגע אבא חווה ניסים גדולים, שכן בתוך זמן קצר הוא נרפא לחלוטין ברוך ה', ושב לחיים תקינים לגמרי. את הבטחתו הוא לא שכח, ומאז כבר 23 שנה שהוא נמצא בקביעות אצל רשב"י, מתפלל ולומד שם לאורך היום ובעיקר משתדל לעזור למתפללים הרבים באמצעות ארוחות משביעות וגם בעצה טובה".

הרב עובדיה חבה יחד עם בנו הרב יעקב

הרב יעקב מתרגש כשהוא מספר על פעילותו של אביו במירון: "אבא בישל במו ידיו את הארוחות לכל האנשים שהגיעו מידי יום למירון, הוא היה מגיש להם ארוחות בוקר, צהריים וערב. בתחילה אלו היו בעיקר לחמניות ובורקסים קנויים, אבל עם הזמן הוא התחיל להכין אוכל מושקע מאוד על גחלים וכל מיני סוגים של תבשילים, הכל במו ידיו. אם ביום רגיל הוא האכיל עשרות אנשים, הרי שבזמנים מיוחדים של ערב ראש חודש או ערבי חגים, הוא היה מאכיל מאות אנשים, וממש דואג לכולם, שיקבלו את האוכל, יאכלו וישבעו". 

אתה מדבר על אדם מבוגר, מאיפה היו לו כוחות לפעילות הזו?

"היו לו באמת כוחות על טבעיים. אבא נהג להגיד שהוא קיבל אותם מרשב"י. אבל ההיקף העצום של הפעילות שלו התגלה לנו רק אחרי פטירתו, אז הסתבר לנו שאבא לא רק תמך באנשים באופן פיזי, אלא גם היה מקשיב לכולם, שומע אותם ומברך אותם. שמענו אלפי סיפורים מאנשים שסיפרו שאבא היה האדם הכי קרוב אליהם, שהם התייעצו אתו תמיד וגם זכו להתברך ולראות ישועות. בלוויה היה מחזה סוחט דמעות, כשיהודי שכלל לא הכרתי נצמד למיטה של אבא כל הזמן, ובתוך הבכי הוא הסביר לי: 'הוא לא רק אבא שלך, הוא היה גם אבא שלי', ולא הפסיק לבכות: 'אבא, אבא'".

לגור אצל הרשב"י

איפה אבא שלך התגורר במשך השנים שהיה במירון?

"מה זאת אומרת 'איפה?' הוא גר אצל הרשב"י. אבא מעולם לא עזב את הציון, הוא כל הזמן היה מתפלל ולומד שם, וכשהתעייף היה מניח את הראש על השולחן ומתנמנם. במשך 23 שנים הוא לא ידע מה זה לישון על מיטה, ועוד יותר מזה – תוך כדי השינה הוא היה מסוגל לענות לאנשים שניגשו אליו כדי להתייעץ, ולפעמים בזמן השינה הוא היה שומע תלמידי ישיבות שמשוחחים ביניהם בלימוד, והיה לו דבר מה להוסיף לסוגיה שלהם, אז הוא היה פוקח את העיניים, מתערב בעדינות ומוסיף את מה שיש לו לומר.

"אני באופן אישי ליוויתי אותו במשך שבע השנים האחרונות. אמנם אני מתגורר בבני ברק, אך הגעתי בקביעות למירון מידי יום ביומו, ואני ממשיך להגיע עד היום. למרות שליוויתי את אבא כל הזמן, מסתבר שאפילו אני לא ידעתי על כל סיפורי הישועות המופלאים שאנשים חוו בזכותו, וכעת אחרי פטירתו הם משתפים אותי בכך. נשים שנפקדו, אנשים חולים שהבריאו, ועוד סיפורים מרגשים עד דמעות. בדיוק היום התקשרה אליי מישהי מצרפת שסיפרה שלפני ארבעה חודשים גילו לה את המחלה בלבלב, היא הגיעה במיוחד להתפלל בקברי צדיקים בארץ, וכשבאה למירון פגשה את אבא שלי שברך אותה: 'עוד תהיי בריאה ותרקדי בחתונות של הילדים שלך'. היא התקשרה במיוחד כדי לספר לי: 'הרופאים לא נתנו לי שום סיכוי, אבל היום עברתי בדיקה והסתבר שאני בריאה לחלוטין'. מדהים לחשוב איך שאבא הקדיש את חייו לאנשים, והיה יושב איתם ממש סביב השעון, לא היה לו יום וגם לא לילה, הוא רק רצה לעזור, לתמוך ולברך.

"קרה לא פעם שהייתי מתלווה לאבא לנסיעות לקופת חולים או למקומות אחרים, שוב ושוב שמתי לב לכך שלאורך הדרך שפתיו ממלמלות שמות ותפילות. אבא אף פעם לא ביקש משהו בתמורה לפעילותו, רק נהג לומר דבר אחד: 'תשמחו אותי ותספרו לי שהתפילה שלי התקבלה'. ואנשים אכן התקשרו וסיפרו לו – סיפורי ניסים על חתונות אחרי עשרות שנים של שידוכים, על ילדים שנולדו, חולים שהבריאו ודירות שנמכרו. זה שימח אותו באופן לא רגיל, ונתן לו הרבה מאוד כוח להמשיך הפעילות שלו".

לעילוי נשמת אבא

"מאז שאבא הבריא לפני 23 שנה ועד לפני שלושה חודשים הוא היה בריא לחלוטין", מדגיש הרב יעקב, "ביומו האחרון הוא עוד הספיק לקום בבוקר ולהשתתף בברית של אחד האנשים שהכיר, בשעה חמש וחצי בצהריים הוא לא הרגיש טוב וביקש ממני 'תעשה סעודה לרפואתי'. לרגע לא העליתי בדעתי שזהו המצב. זמן קצר לאחר מכן הוא עלה על האמבולנס והבטיח לי: 'אל תדאג, תוך שעה אחזור', ולצערנו הוא לא זכה לשוב.

"מאז שאבא נפטר נוצר חלל אדיר", אומר הרב יעקב בכאב. "לי באופן אישי חסר אבא עם העצות הטובות שלו. אבא שהייתי תמיד מתייעץ אתו על כל דבר, וכעת אין לי את מי לשאול וממי לקבל מענה, אבל בעיקר כואב לי כעת, לקראת ל"ג בעומר. כי ל"ג בעומר וראש השנה היו הימים המיוחדים ביותר אצל אבא, הפנים שלו היו קורנות ולכל מקום שהלך ליווה אותו האור הגדול.

"בל"ג בעומר הוא היה מתיישב תמיד בפינה כלשהי בציון ומשתדל להקדיש כמה שיותר שעות ללימוד. אנשים רבים היו באים ומתיישבים סביבו, מקשיבים ללימוד ולפעמים מצטרפים אליו. בשנים האחרונות הוא למד בחוץ, בכניסה לציון, וגם שם היו רבים שהגיעו אליו והצטרפו. כל כך כואב לחשוב שהשנה הוא לא יהיה אתנו".

ומה באמת יהיה? האם יש מי שימשיך את הפעילות שלו אחרי פטירתו?

"אבא לא אמר לי מעולם באופן רשמי שהוא רוצה שאמשיך את דרכו, אבל שמעתי מאנשים רבים שהיו קרובים אליו ובסביבתו, שאחד הדברים שהוא רוצה יותר מכל זה שילדיו ימשיכו את הפעילות במירון, ובכלל, כמי שליווה את הפעילות במשך שבע השנים האחרונות, אני יודע כמה שהיא חשובה. אז כן, הפעילות שלנו ממשיכה כסדרה, אנחנו ממשיכים להביא אוכל מידי יום לציון, לקיים סעודות גדולות במקום וגם משתדלים לתמוך באנשים ולעזור בכל מה שאפשר. זה לא קל, בפרט שבימים שבהם אבא ניהל את הפעילות היו אנשים שהעניקו לו תרומות בסדר גודל משמעותי, וכעת קשה לנו עם הנושא הזה, אבל אנו מאמינים שאבא ימשיך לפעול עבורנו מלמעלה, ושתהיה לנו סייעתא דשמיא בכל הפעילות שאנו עושים שהיא כעת לזכותו ולעילוי נשמתו".