מתקדמים מפסח אל שבועות: איך לא נחמיץ את השינוי?

נראה כי ב-2000 השנים האחרונות איש מאתנו לא השתעבד במצרים, ודאי שלא עסק בבניית ערי מסכנות וגם לא חווה את הצער האבהי או האימהי כשנזרקו תינוקות ליאור.

אז מה זה בעצם אומר, לצאת ממצרים, אם לא באמת הייתי שם?

יציאה תודעתית.

כלומר, חוויה של יציאה מקיבעונות מחשבתיים, או במילה אחת :"שינוי".

אז לכל מי שהחמיץ את חג הפסח ברמה זו או אחרת, לכל מי שלא הספיק לחוש את החוויה העוצמתית של היציאה ממצרים – אל דאגה, יש גם פסח שני.

מה נדרש לעשות כדי לא להחמיץ גם אותו?

שינוי מוגדר כיציאה ממצב תודעתי אחד לאחר. שינוי אינו מתבטא בפעולה חיצונית או טכנית גרידא, אלא הוא פועל יוצא של שינוי וסידור מחדש של תבניות מחשבתיות שפעלתי לאורן עד כה, ואשר השפיעו על דפוסי התנהגויותי, פעולותי ותגובותי.

כבר אמרו חז"ל: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

מאחורי כל פעולה שאנחנו עושים מסתתרת לה מחשבה שאנו מאמינים לה ופועלים בהתאם אליה, זאת ללא שליטתנו או התערבותנו, כך שכדי לשנות את דפוסי הפעולה שלנו אנחנו נדרשים לערוך שינוי שורשי, שמקורו בשינוי דפוסי המחשבה שלנו.

בחירה חופשית – זה אומר לעשות מה שבא לי!

האומנם?

כאשר אדם לא מודע לאותן תבניות מחשבתיות ששולטות על התנהגויותיו ושמכתיבות לו את אופן פעולותיו עוד טרם ניגש לבצען, הוא פועל לפי האוטומט שלו.

ללא שיקול דעת, ללא מחשבה אלא רק מתוך אינסטינקט, הוא נותן דרור לתאוותיו וליצריו, קשוב למה ש"בא לו" לעשות באותו הרגע. אדם כזה איבד את היכולת לפעול על פי בחירה מושכלת, ואז הופך את עצמו לעבד לרצונותיו. גם אם במשך הזמן הוא ירצה להפסיק לעשות פעולה מסוימת, שכבר הבין או חווה שאינה מטיבה איתו – הוא לא יוכל, משום שמה שהניע אותו לעשותה היה מנגנון מחשבתי מסועף שכרגע כבר פועל באופן אוטומטי. כדי לשנות את אותה פעולה או להימנע ממנה, עליו לשנות תחילה את אותו מנגנון שפועל עליו מחשבתית.

זו סצנה מוכרת מאוד למתמודדים עם אכילת יתר או עישון מסיבי, למתמכרים על כל סוגיהם ולמתמודדים עם עוד חסמים נפשיים אשר כובלים אותי ומונעים ממני לפעול באמת לפי הרצון הפנימי והטהור שלי.

אם אני לא שולט באותו מנגנון מחשבתי, הוא פשוט מנהל אותי, הופך להרבה יותר חזק ממני, עד שאין בכוחי להתנגד לו. אני הופך להיות עבד נרצע, כנוע ומושפל לרצון הלא-רצוני הזה שמשתלט עלי, חסר בחירה חופשית, חסר אותו שימוש במושכל ובהיגיון הקוגניטיבי שמבדיל אותי מבהמה, ונופל שדוד בידי יצרי.

התחושה היא שיש משהו שכולא אותי, מצר את צעדי, חוסם אותי מלהתקדם, מלעשות את מה שעושה לי טוב. אני פשוט עבד בתוך מקום גדול, משפיל ומאיים, ששמו: מצרים.

זה קורה כאשר אני לא מגביל את עצמי. אני נטול ערכים, הכל מתקבל בחשבון גם קודש וגם חול, גם מוסר וגם חוסר מוסר. פשוט עושה מה שבא לי באותו הרגע, וכשאין גבולות – המקום הנורא הזה הולך ומתרחב בתוכי. ככל שהוא גדל – הוא סוגר עלי יותר, ואני מרגיש קטן במקום גדול אשר שוכן מעלי.

נראה כי איבדתי משהו קריטי מאוד בדרך, והוא – את יכולתי לבחור.

כי עבד לא בוחר אם לבצע את רצון האדון. הוא פשוט כפוף להוראותיו, מבצע פקודות מבלי לחשוב.

איך יוצאים ממצרים? איך מבטלים את העבדות?

כדי לצאת ממצרים אני צריך להחזיר לעצמי את מה שקבלתי במתנה עם הופעתי לעולם: את הזכות לנהוג ולפעול מתוך בחירה. היכולת הזו מונעת ממני לעשות מה שבא לי – היא מאפשרת בחינה מדוקדקת יותר ושליטה על הרצונות שלי, תוך בדיקה האם זה באמת מה שאני זקוק לו.

היא גם מאפשרת לי להתבטל בפני מי שאמר והיה העולם, כי כשאני מביא את הרצון שלי לידי ביטוי, אני בעצם עובד את עצמי, עובד את רצונותי הבהמיים, החיצוניים, שברבות השנים הופכים אותי לעבד שלהם.

אם אני, לאחר בחירה ובחינה מדוקדקת, בוחר ברצון האלוקי – הרצונות האנושיים והנמוכים שלי מתבטלים, ואני כבר לא עובד אותם. זהו בדיוק המקום שמאפשר לי להרגיש חופשי ומשוחרר. הקב"ה רוצה שנעבוד אותו אחרי שבחרנו בכך באמת, והגענו למסקנה שזה הדבר הנכון ביותר עבורנו לעשות. הוא בוחל במי שעובד אותו כמצוות אנשים מלומדה.

עבודת ה' מתוך בחירה משחררת אותי מהכבלים הכבדים והנוקשים של העבדות. היא מאפשרת לי להיות כנוע מתוך בחירה לרצון אלוקי הגבוה הרבה יותר ממני, מאפשרת לי לשים את תאוותי בצד ולגדור את רצונותי הארציים.

הדבר נכון לגבי כל פעולה שאנו עושים מתוך בחירה. במקומות הללו אני מרגיש מחובר לעשייה, מרגיש בשליטה, מנהל ולא מנוהל, מרגיש שפועל מתוך רצוני הפנימי והאמיתי - פשוט מרגיש חופשי ומשוחרר. זאת בניגוד לפעולות שאני מבצע מתוך מנגנון ה"בא לי", אותו מנגנון שמנטרל את כוחה של הבחירה והחשיבה המושכלת. פעולות מהסוג הזה הופכות אותי לעבד משועבד ובסופן אני מרגיש מרוקן ורחוק מעצמיותי.

נמצא כי היכולת לצאת ממצרים ולהשתחרר מכבלי העבדות עוברת דרך בחירה לעשות רצוני כרצונו, הווה אומר: לעבוד אותו ולא אותי.

אז כל מי שבאמת החמיץ – מוזמן כעת לחגוג עם אותם אלו שבשעתו לא פסחו על פסח שני. אותם אלו שבאו מתוך בחירה והראו לקב"ה שאף על פי שקיבלו פטור בגלל מצבם ההלכתי – הם ביקשו הזדמנות שניה, ואף קיבלו אותה.

ואם יציאה ממצרים פירושה יציאה תודעתית, הרי שלא כדאי לפסוח עליה, אלא לנצל כל שלב בחיים שמזמין שינוי.

שנזכה.

ענבל אלחייאני היא מטפלת מוסמכת ב NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך.