סיון רהב מאיר: כמו ירי דו-צדדי, יש גם חסד דו צדדי

1. זה היה ביום שלישי בלילה, לקראת חצות. הגשתי את החדשות, ועל פי המסורת המקודשת החדשה בתקשורת הישראלית, העלינו לשידור זוג שמתחתן. אבל ככל שהאייטם התמשך, התברר שזה לא סתם קיטש חביב לסוף התכנית. זה ריאיון שחושף עלינו דברים עמוקים, אולי יותר מכל הפרשנים והבכירים שדיברו קודם לכן: אביב וניצן היו אמורים להתחתן בקיבוץ הדתי יבנה, סמוך לאשדוד. אבל בבוקר החתונה החל מבצע "מגן וחץ", וההתכנסות של למעלה מעשרה אנשים – נאסרה. הם החלו לחפש, בלחץ, מקום חלופי.

בקיבוץ צובה, שליד מבשרת ציון, התנדבו מייד למשימה. משאיות הובילו ציוד ואוכל, החופה נבנתה מחדש במדשאה של הקיבוץ, ומתנדבים משני הקיבוצים עבדו שעות, בשמש, על סידור שולחנות וכיסאות.

אגב, במהלך היום עוד קהילות ועוד אולמות אירועים פנו אליהם כדי "לזכות במצווה". אבל בצובה כבר זכו.

החתונה הייתה שמחה ומרגשת. שניהם אמרו שקיבלו שיעור בפרופורציה, שהעיקר זה להקים ביחד בית, והודו מקרב לב לכל מי שהתנדב לשמח אותם ביום הגדול.

אבל אז הבנתי איך נולד השידוך הזה. לפני כשנה וחצי, בשריפה הגדולה בהרי ירושלים, חלק מתושבי צובה נאלצו לנטוש את בתיהם ולהתפנות. בתוך המהומה ההיא, אנשי קיבוץ יבנה הפציעו כאור באפילה. הם הציעו להם לבוא אליהם לנוח, לנפוש, לאכול ולהתארגן מחדש, וכך היה.

"יש מושג ששמו ירי דו"צ, ירי דו צדדי", אמר לי אחד הקיבוצניקים השבוע. "אז עכשיו למדנו שיש גם חסד דו"צ, חסד דו צדדי".

את צובה הקימו יוצאי הפלמ"ח. את יבנה הקימו צעירים שענו לשם "ברית חלוצים דתיים". בצובה הצביעו בבחירות האחרונות יותר מ-32% למפלגת העבודה של מירב מיכאלי, ולמרצ של זהבה גלאון יותר מ-7%. ביבנה הצביעו לאיילת שקד כ-17% ולסמוטריץ' יותר מ-15%.

הסיבה בגללה עונת החתונות נפתחה כעת – ובתוכה גם החתונה של אביב וניצן – היא שתלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו בכבוד זה כלפי זה. זו הסיבה למגיפה עתיקה שהיכתה בהם, זו הסיבה למנהגי האבל שנהוגים גם היום, בתקופת ספירת העומר, עד ל"ג בעומר. העובדה שיהודים שחיו פה אז לא יכלו לחיות ביחד בכבוד, משפיעה על אולמות האירועים של ישראל ב-2023, שמתחילים כעת את העונה החמה. השבוע על רחבת הדשא בצובה, נדמה לי שתוקן משהו מהקלקול ההוא. אפשר לנהוג כבוד זה בזה, ולהוכיח ערבות הדדית וסולידריות בעת משבר, למרות ההבדלים.

אבל האייטם עוד לא הסתיים. לידי במשדר ישב במשך שעות ארוכות, תא"ל צביקה טסלר, נציג פיקוד העורף. הוא נשלח לאולפן כדי לחזור על ההוראות השגרתיות, על מרחבים מוגנים והנחיות התגוננות. אבל פתאום הוא אמר: "אביב וניצן, סליחה שהברזתי". מתברר שהוא שכן וחבר שלהם, מהקיבוץ. מתברר שהייתה לו גם תורנות בחתונה הזו, כקיבוצניק. "אני הייתי אמור לדאוג לזיקוקים בחתונה, זה התפקיד שלי", אמר והסביר שהקיבוץ לא הופרט, הוא עדיין שיתופי. "אבל אשתי נמצאת שם, והיא כן במשמרת. היא זו שמגישה עכשיו את המנה העיקרית, כמלצרית".

מזל טוב. נדמה לי שכיפת ברזל נפרסה השבוע לא רק בשמיים, אלא גם בארץ. זו רק דוגמה אחת מיני רבות. האם אפשר שבתחום הזה, לא תהיה הפסקת אש?

2. בין כל המופעים הגדולים ואירועי הענק שבוטלו השבוע, הנה עוד אחד, קטן וסמלי, שלא התקיים: ב-9 במאי, יום פתיחת המבצע, הייתה אמורה להיערך מסיבת הניצחון של אמונה כהן, כלת התנ"ך העולמית בחידון התנ"ך, שהדהימה רבים ביום העצמאות בזיכרון הפנומנלי שלה.

והנה הסיפור שמאחורי הנערה המרשימה הזו: משפחת כהן גרה בנצרים, בגוש קטיף. היום הם גרים ביישוב בני נצרים, באזור חלוצה שבמועצה האזורית אשכול, ממש על גבול מצרים.

"מיד אחרי העקירה – החלטנו להמשיך לעסוק בנטיעה", אומרת הדס. הם חקלאים. מוכרים שמן זית, לולבים, גידולי חממה.

אמונה היא הבת החמישית. היא נולדה תשעה חודשים בדיוק אחרי ההתנתקות. ההיריון שלה, מספרת הדס, היה מלא טלטלות ומעברים, בלי בית-קבע. "אבל בסוף יצאה ילדה כל כך מרוכזת, כל כך מחוברת", היא אומרת.

"הזמנו את כל המשפחה אלינו למסיבה כדי לחגוג את הניצחון של אמונה". בהזמנה החגיגית נכתב שהאירוע יכלול חיבוקים, ברכות, כיבוד קל וגם – חידון למשפחה, שאמונה חיברה בעצמה, פחות קשה מחידון התנ"ך.

ביום שלישי בבוקר הכל התבטל. "הילדים ישנים כעת בממ"ד, גם אמונה", סיפרה לי הדס. "הכבישים סגורים, המתח רב, יורים עלינו מהמקום שממנו נעקרנו. אבל אנחנו לפחות שמחים שמטפלים באויבים שלנו".

הדס שלחה לי תמונה של התנ"ך שממנו הבת שלה למדה לתחרות, שלוש שנים רצופות. זה תנ"ך משומש, כמעט מתפרק. מרגש לראות תמונה כזו, כאילו של פעם, גם בימינו. לא הכול צריך להיות הכי מהיר ונגיש ומתחלף. לא תמיד צריך לזפזפ. התנ"ך הזה נמצא עם אמונה גם השבוע, בממ"ד. שם היא גם חגגה את יום ההולדת ה-17. "כל מה שהזהרנו מפניו אז, קורה כעת, לצערי", אומרת הדס, "אבל אנחנו לא מתייאשים. השם שבחרנו לה אז, אמונה, אומר מבחינתנו הכול, בכל מצב".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".