הלימוד היומי: כיצד עושים עירוב תבשילין, ואיך מגיעים למאה ברכות בשבת? (יום חמישי, ה’ בסיון)

אתמול ספרנו 49 יום, שהם שבעה שבועות לעומר

הציטוט היומי

"מה תועלת יגיע לאדם מזאת הנשמה היתירה בעודה בו בשבת... הנפשות הנה לא אוכלין ולא שותין רק מתענגות תענוג גדול בהשגת המושכלות, כי יום השבת מסוגל לזה, ובלימוד התורה יותר מימי המעשה כנזכר בסמוך, וזה תכלית כוונת ה' יתברך בנתינת נשמה יתירה באדם ביום השבת.

ולא להתענג בתענוג הגוף בלבד, כמו שחשבו קצת שנתן לאדם נשמה יתירה ביום השבת כדי שיאכל אכילה יתירה יותר מימי החול, זה אינו, כי אין טבע הנשמה לאכול לשתות ואין לה הנאה מזה כלל, כי אם בתורת ה' חפצה והנאתה ובה תתעלה ותתענג.

על כן נתן לאדם הנשמה יתירה בשבת, כדי שיהיה הלב פתוח לרווחה ביום השבת שהוא מוכן לזה מצד שהוא פנוי מכל מחשבה ומלאכה... הנשמה היתירה שנתן בו כדי ללמוד וללמד ביום השבת ביתר שאת וביתר עז מבשאר הימים"

(שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת סוכה, נר מצוה).

2 הלכות ביום מתוך 'בהלכה ובאגדה', עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כיצד עושים עירוב תבשילין?

בזמנינו שהתבשיל נשמר היטב במקרר, הנכון לקחת תבשיל חשוב, כבשר או דג מבושל כדי לייקר את המצוה ולא ביצה.

כשמניח את העירוב, מברך: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו על מצות עירוב". אחר כך יאמר את הנוסח שתקנו חז"ל בלשון ארמית, ואם אינו מבין לשון ארמית, יאמר את הנוסח שבלשון הקודש, כדלהלן:

הנוסח בארמית: "בדין עירובא, יהא שרי לנא לאפויי, ולבשולי, ולאדלוקי שרגא, ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת".

העירוב מתיר לבשל מתחילת יום טוב, דהיינו מליל שישי [חמישי בלילה], ועד סוף היום השישי.

לא יאכל את העירוב לפני שיגמור לבשל לכבוד שבת, וישתדל לאכול את העירוב בסעודת שבת, שמאחר ונעשתה בו מצוה אחת, ראוי שתֵעשה בו עוד מצוה.

איך עושים עירוב תבשילין? הרב ירון אשכנזי מדגים:

מה יעשה אם שכח לעשות עירוב?

מי ששכח להניח עירוב תבשילין, עדיין רשאי יהיה לבשל מיום טוב לשבת, כיוון שרב העיר מזכה את העירוב שלו לכל בני העיר, ויוצאים בזה ידי חובה. אפילו אם שכח כמה פעמים בכמה חגים להניח עירוב תבשילין, רשאי יהיה לסמוך על רב העיר, כיוון שבזמנינו כוונת הרב לזכות גם לאנשים כאלו ששכחו.

אולם, אם לא הניח עירוב תבשילין בפשיעה, אינו רשאי לבשל לשבת. ומכל מקום רשאי לבשל לצורך יום טוב הרבה בסיר אחד, אף שמטרתו לשייר לשבת.

חג השבועות – דבר תורה קצר לשולחן השבת

"זכור את יום השבת לקדשו" (כ, ח)

מאמר חז”ל (ראש השנה דף כז ע”א) “זכור ושמור, בדיבור אחד נאמרו” – מדוע תיבות אלה נאמרו בדיבור אחד?

הגאון מוילנא (מובא בפנינים משולחן הגר”א), מסביר בדרך משל:

“…הכוונה, על פי ציור קצר, והוא: פעם אחת שאלו לילד חרוץ, למצוא האופן על שני אנשים, שיהיו כל אחד דוד לחברו. ושאל הילד, מה משכורתי אם אמצא? ויענו, שני עוגות רצפים. אז פתח פיו בחכמה, ואמר, אני יודע: ראובן ואבי שמעון היו אחים, נמצא כי ראובן דוד לשמעון, האין זאת? וישאלהו השואל, אמת כי כן הדבר, אך הגד נא החצי השני. ויתן העלם בקול, אם כן איפוא תנו לי לעת עתה עוגה אחת מהשתים. ויהי צחוק גדול מחכמת הילד.

כן הנמשל, ביום השבת קודש נצטוינו שתי מצוות, ‘זכור ושמור’. ‘זכור’, זכרהו על היין ולכבדו במאכל במשתה ובמעדנים, כאמור ‘וקראת לשבת עונג’, והעושה זאת מקיים מצוות עשה מדברי קבלה, ‘ושמור’, הוא השביתה ממלאכה. ויתחכם האדם לאמר, אף אם ‘שמור’ לא אקיים, מפני עמל החיים, אבל ‘זכור’ הלוא אקיים בלי עצלתיים, ואם כן ינתן לי שכרי לעת עתה עבור ‘זכור’ בלבד. לכן גילו לנו חז”ל הקדושים הסוד, כי ‘זכור ושמור בדיבור אחד’. המקיים ‘שמור’ כהלכתו, יבוא גם על ‘זכור’ על ברכתו”.

חיזוק לנשמה

הרב אברהם יוסף - איך מגיעים למאה ברכות בשבת?