הרבנית ימימה מזרחי במסר מרגש ליום ירושלים: "ירושלים, איך את עמדת בכל זה?"

הגענו ליום ירושלים,

יום שחרור ירושלים. וההתרגשות גדולה,

מפני שביום הזה שוחררו הכותל המערבי

ומערת המכפלה וקבר רחל

וקבר שמואל הנביא

וכל כך הרבה קדוּשׁוֹת פתאום פתחו את הדלתות והשערים

אל הריצה הזו של כולנו,

הריצה הנרגשת הזו.

ירושלים היא אישה.

ירושלים מתוארת כאהובה.

ואני רוצה שניקח מהאישה הזו

את כל השיעורים לחיים,

שהיא מלמדת אותנו כבר כל כך הרבה שנים.

השיעור הראשון, הנשי,

החשוב כל כך, נקרא כוח עמידה;

עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ם.

כותב המלבי"ם הנפלא:

עוד בטרם נבוא אל בית ה' להביט

במשכיות האור האלוקי הזורח משם,

גם בעת צעדו רגלינו בשערי ירושלים,

כבר עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ, כי מצאנו שם מצב ומעמד,

שעל ידו תעמוד הגוויה (הגוף) על רגליה,

להיות גוף חי ושלם.

אישה, אם את מרגישה נשברת,

אם את נופלת וקמה,

לכי ותעמדי מול חומות ירושלים ותגידי:

ירושלים, איך את עמדת בכל זה?

אויבים שקמים עליך, זלזול בקדושה שלך,

פריצת הגבולות שלך,

וככה את עומדת כל כך הרבה שנים בשתיקה שלך!

לבקש כוח עמידה כשניצבים מול החומות של העיר הזאת.

השיעור השני של האישה הגדולה הזו

הוא השילוב של יראה עם שלום.

זה שילוב שנשים כמהות אליו

ומחפשות אותו בזוגיות, בחינוך, ביחסי עבודה:

אני רוצה מצד אחד להיות חומה בצורה; אֲנִי חוֹמָה.

מצד שני, אני מאוד רוצה להיות רכה ולאהוב,

אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.

איך עושים את זה,

איך נגיע לשילוב של יראה ושלמות?

מַלְכִּי צֶדֶק הוא מֶלֶךְ שָׁלֵם.

הוא קורא לעיר הזו רק על שם השלום.

אבל אי אפשר כל הזמן להיות אישה של שלום בלבד.

ומה עם גבולות?

בא אברהם אבינו וקורא לה ה' יִרְאֶה.

הוא מוסיף את מוטיב הייראה.

כשעומדים בשערי ירושלים,

נבקש את האיזון הזה שנשים כוספות לו.

לא להיות יותר מידי יראה, חומה בצורה.

שיהיה לי גם חום ואהבה,

להיות מוֹצְאֵת שָׁלוֹם.

אז לבקש יראה ושלום – שילוב כל כך מדהים בעיר אחת.

הדבר הנוסף שנבקש ביום הזה,

יום ירושלים, הוא אחדות.

שאם תשאל לשלום הגוויה האישיית,

כותב המלבי"ם, נשיב לו ששלומה תלוי אם האיברים

והכוחות שבגוויה מקושרים ויש להם שלום יחדיו,

כי בעת יעשה פירוד ביניהם אז יבא המוות,

כן אם ישאלו לשלום ירושלים נאמר התשובה

ששלומה תלוי אם "יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ",

אם אוהבי ירושלים יהיה ביניהם שלווה פנימית –

בזה תלוי שלום ירושלים,

אחר שעיקר עניין ירושלים היא אחדות האומה,

ואם יתעורר בין אישיהם ריב ומדנים ופירוד לבבות,

לא נמצא שלום ירושלים,

כי עיקר שלומה היא אם היא כעיר שחוברה לה יחדיו,

לא אם יתפרדו.

וואו. המלבי"ם אומר: מה כל אמא רוצה?

שהילדים לא יריבו. שלא יהיו מריבות במשפחה.

כי איך הם אומרים שהם אוהבים אותי,

אם הם מצערים אותי ככה?!

אז יום ירושלים הוא יום לבקש בו עמידה,

יום לבקש מיזוג של עמידה ושלום,

יום לבקש אחדות בעם הזה ובין הילדים שלנו.

ויום לבקש בו שלווה פנימית.