מרגש: "בגיל 50 הגעתי לראשונה לישראל. בגיל 60 התגיירתי"

התגיירתי בגיל 60, לפני 9 שנים.

אבל ה' נתן לי להכיר אותו כבר מגיל צעיר מאוד, וגם לראות את כוחו ואת השגחתו הפרטית כל חיי, במיוחד כשהוא ריפא אותי לחלוטין ממחלה חשוכת מרפא, אחרי 6 שנים של נכות וכאבים נוראים.

 *

נולדתי בפריז, שבה גרתי 33 שנים. למדתי משפטים ועבדתי בין היתר בעירייה.

כמו שאמרתי, הכרתי את ה' מילדותי. ילדים הם פשוטים, ואולי ה' יכול להתגלות להם יותר בקלות? בכל מקרה, זה מה שהוא עשה עבורי: הכרתי אותו כאבי שאוהב אותי, שומר עלי ומנהל הכל לטובתי. אז גם אני אהבתי אותו ורציתי לשמח אותו. הוא אבי!

 איך זה קרה? בזכות הסבל בילדותי. הרגשתי שהחיים הם גיהינום, שלא אוהבים אותי (ולכן גם לא אהבתי את עצמי). תמיד אמרו לי שאני רעה, שאני יכולה רק להרוג ושלא אצליח בכלום בחיים (חס ושלום).   

שנים רבות לאחר מכן סיפרו לי שהייתה לי אחות תאומה שנפטרה כשנולדנו, ושגם אמא שלנו נפטרה, וחזרה לחיים בנס אמיתי. אולי זאת הסיבה שאמרו לי שאני הורגת ורעה? על כל פנים, הכל תמיד לטובה, כי בזכות הסבל, ה' התגלה אלי.  

כשהייתי בת 5 או 6, ערב אחד, אחרי יום קשה ביותר, התיישבתי על הרצפה בחדר שלי, ופתאום ה' נתן לי "לראות" צורה של תיאטרון גדול: "ראיתי" שהחיים הם תיאטרון גדול, שבו הוא נמצא מאחורי הקלעים: הוא אבי האמיתי והוא מנהל הכל, לטובתי, וכל מה שקורה לי, הוא השגחתו הפרטית עבורי! אין לי ממה לפחד או לדאוג.  

ככה, כל חיי, ידעתי שכל מה שקורה לי בא ממנו לטובתי: למשל, בכל פעם שאיבדתי עבודה או דירה, ידעתי שאבא נתן לי עבודה או בית, אבל כיוון שהשתניתי, זה כבר לא התאים לי, אז הוא לקח אותם ממני, כדי לתת לי משהו טוב יותר, ושהתאים למה שהפכתי להיות.  

לכן לא הסתכלתי על מה שאיבדתי, אלא חיכיתי וכבר הודיתי לו על הטוב שהוא כבר הכין עבורי ועמד לתת לי.

שמתי לב שבכל פעם שהוא עמד לתת לי או לעשות משהו טוב עבורי, קודם היה קושי. וככל שהמתנה גדולה יותר, כך גדל הקושי שלפניה. ככה, באופן פרדוקסלי, כשהוא נתן לי לעבור ניסיון – כבר הודיתי על הברכה שהוא עמד לתת לי. וככל שהניסיון גדול יותר – הודיתי יותר על הברכה הגדולה יותר שהוא הכין לי. מתוך הכרת הטוב, רציתי לשמח אותו על ידי הביטחון שלי בו.

הוא נתן לי לחוות שאפילו סבל ונכות הם לטובתי: בגיל 40, גרתי בקורסיקה, בעיר אג'אצ'יו. פתחתי חנות ספרים, אותה ניהלתי. יום אחד התעוררתי עם כאבים נוראיים בכפות הרגליים. תוך 3 שבועות הדלקת התפשטה לכל הפרקים, במיוחד לעמוד השדרה.

הרופאים אמרו לי "את צריכה להיות אמיצה מאוד, כדי לקבל את זה שמעכשיו כל חייך יהיו סבל ונכות, ממחלה חשוכת מרפא של עמוד השדרה והפרקים".

הודות לילדותי, ידעתי שגם זה בא מאבי, לטובתי. כך אמרתי לו: "אתה רוצה ללמד אותי, ואני רוצה ללמוד. אז תלמד אותי, ואחר כך אתה תרפא אותי".

זה היה פשוט וברור לי מאוד. אבל, כמובן, העובדה נשארה, שהכאבים היו נוראים, ושקשה מאוד להיות נכה! בקושי יכולתי ללכת עם קביים. לא יכולתי לשבת על כיסא: היה לי כיסא עם גב גבוה, כדי לתמוך בראשי. תנועות רבות היו כואבות מאוד או אפילו בלתי אפשריות בשבילי. הייתי צריכה להתאים את ביתי ואת חיי, לפי מה שעדיין יכולתי לעשות.

נתנו לי תרופות חזקות יותר ויותר, כדי להקל על הכאב הנורא בעמוד השדרה ובפרקים, וגם פיזיותרפיה פעמיים-שלוש בשבוע.  

אבל עם הניסיונות, ה' תמיד נותן לנו את הכוחות ואת כל מה שאנו צריכים כדי לעבור את המבחן בהצלחה: בשנים האלה תמיד הרגשתי בתוכי כמו סלע של כוח, שלום ושמחה שה' הניח בי. זה אפשר לי להישאר תמיד בשמחה, ברוך ה'.   

וה' גם נתן לי להבין: "עכשיו, אני מלמד אותך סבלנות"... ואז "התמדה"... כי כמובן חיכיתי לרפואה. ואז "אני מלמד אותך ענווה", כי הייתי צריכה לבקש עזרה לעתים קרובות, מה שלא תמיד קל.

כך הוא כל הזמן נתן לי לדעת ולחיות שהוא איתי, גם בפרק הזה של חיי, ושלכל זה יש משמעות: כדי ללמד ולחזק אותי, לצרף אותי אליו יותר, ולגרום לי לגדול, ברוך ה'.

כך, תמיד יכולתי להודות לו על כל הטוב שראיתי בניסיון הזה, וגם על הטוב שעדיין לא יכולתי לראות.

אחרי שש שנים של סבל ונכות (וגם של לימוד), ה' ריפא אותי לחלוטין. אני לא יכולה לספר את זה כאן, מחוסר מקום. אז אני רק אגיד שה' ריפא אותי ברגע אחד: מיד התחלתי לרוץ ולקפוץ כאילו מעולם לא הייתי חולה!

הרבה אנשים הכירו אותי, בזכות חנות הספרים שלי. חלקם אפילו הכירו אותי רק כנכה, וכולם ידעו שה' הוא שריפא אותי, ברוך ה'.

עברו 24 שנים, ואני מודה לו בכל יום על שהוא נותן לי לקום, ללכת, לשבת על כיסא, לזוז, ולא לסבול בכלל. כי שום דבר לא מובן מאליו. בכל יום אני מודה לו על הכל – שהוא נותן לי לראות, לשמוע, לחשוב, לדבר, לזוז, לנשום, ושהלב שלי, הכליות וכל הגוף שלי, מתפקדים כראוי. אני מודה גם על כל מה שהוא עושה עבורי, בכל רגע, בכל תחומי חיי.

כמובן אני גם מודה לו בכל יום על שעכשיו אני יהודיה, גרה בארץ ישראל, בלב ירושלים. גם זה מהשגחתו הפרטית עבורי. מעולם לא הכרתי יהודים, ולא הלכתי לבית כנסת. אבל יום אחד, לפני 20 שנה, ה' שם בלבי את הקריאה הזו: "תעזבי את עבודתך ואת חייך. תעזבי הכל כדי לשרת את ישראל". באותה תקופה עבדתי בבית החולים אג'אצ'יו, בספרייה. ביקרתי את החולים, כדי לדבר איתם ולהביא להם ספרים, אבל הבנתי שהייתי צריכה לעזוב הכל, כפי שהוא ביקש ממני.

לא הכרתי אף אחד ושום דבר בישראל. ואיך "לשרת"? איפה? ומה לעשות? לא היה לי מושג. אפילו לא דברתי עברית! אבל... ידעתי שהוא קורא לי ושאני אלך. ידעתי שהוא יפתח לי את הדלתות הנכונות, ברגע הנכון.

כדי להראות לה' את נחישותי, וגם להכין את עצמי "לשרת", קניתי ספר וקלטות, ולמדתי עברית כל יום, במשך שנה. בסוף הודיעו לי שאוכל לבוא כמתנדבת בבתי אבות. כך הגעתי לישראל לפני 19 שנה, בגיל 50. גרתי ועבדתי בבתי אבות בערים שונות בישראל.

בבית האבות הראשון, הדיירים היו בעיקר מפולין, רומניה, והונגריה; בשני, כולם היו מגרמניה; בשלישי, רובם היו מרוסיה... כך שמעתי את סיפור חייהם וגיליתי את הסבל הנורא של עם ישראל.

הרגשתי קטנטנה מול האנשים האלה, שהיו לפעמים רופאים גדולים, סופרים, חיילים אמיצים... ועכשיו כבר לא יכלו לאכול בעצמם, והיה צריך לעזור להם בכל דבר.

לא ידעתי מאיפה קיבלתי זכות כזו, להיות כאן, לעזור להם ולהעניק להם שמחה בשנים האחרונות לחייהם. בכיתי מהתרגשות והודיתי לה' על כך.

לאחר שש שנים כמתנדבת, הוזמנתי לשיעור תורה בפעם הראשונה בחיי. כשהרב דיבר, הבנתי מיד שסוף סוף אני שומעת את האמת! תורת ישראל היא האמת!

הבנתי שכל מה ששמעתי קודם היה רק זיוף, ושלבסוף ה' נתן לי למצוא את מקור החיים. זה עורר בי צמא עצום. בכל זמני הפנוי הקשבתי לשיעורים (על שבע מצוות בני נח, וגם באתר הידברות, על עבודת המידות ועל כל מה שלא-יהודים יכולים לשמוע וללמוד).

זה עשה בתוכי עבודה עמוקה ועצומה: לאט לאט ההשקפה הנכונה שמקבלים מהתורה העמידה כל מרכיב באישיותי ובחיי במקומו; זה גם ריפא את כל הפצעים מהעבר שלי, והביא לי שחרור יוצא דופן. 

למדתי חיים חדשים: לא רק לסמוך על נוכחותו ואהבתו של ה', אלא גם לעשות את חלקי, דרך לימוד התורה ועבודה על עצמי. אלה היו באמת חיים חדשים עבורי: החיים האמיתיים!

רציתי לתת ללא-יהודים בעולם את מה שקיבלתי: קודם כל יצרתי יוטיוב עם העדויות שלי בכמה שפות – צרפתית, אנגלית, ספרדית ועברית. הוספתי גם שיעורים. יצרתי גם אתר אינטרנט לבני נח (לא יהודים שומרי שבע מצוות בני נח), גם קבוצת פייסבוק, ואחר כך עמותה (פדרציה) לבני נח. 

אבל אחרי שנה, היה ברור לי שמקומי וזהותי הם להיות יהודייה, ושהייתי צריכה להתגייר. למדתי לגיור בנתניה, בבית הכנסת של הרב והרבנית נקש, אבל במקביל תמיד המשכתי את פעילויותי למען לימוד בני נח בעולם.

לגיור, לימדו אותנו את ההלכה: איך לחיות כיהודייה, מה לעשות ומה לא. אהבתי מאוד ללכת לתפילה בשבתות ובחגים, ולא רציתי לפספס אף מפגש, במיוחד הקידוש, ואז השיעור מהרב. הקהילה הייתה ידידותית ביותר, וקיבלה אותי כמשפחה גדולה. אני אסירת תודה על כך.

כשראיתי את נשות בית הכנסת, הרגשתי שהן יפות ומכובדות! זה גרם לי לרצות להתלבש אחרת גם אני, כי רציתי להיות בת ישראל ראויה, בת המלך.

בנוסף לשיעורים, הייתה לי משפחה מארחת נפלאה שהזמינה אותי כל הזמן, והראתה לי באופן קונקרטי איך לקיים את מה שלמדו בכיתה.

אני מודה שבהתחלה לא ראיתי מה הקשר ביני לבין, למשל, איסור להדליק את האור בשבת, וכו'... רשמתי בקפדנות את כל מה שנאמר לנו, אבל המשכתי להדליק את האור, עד היום שלעולם לא אשכח, שבו פתאום הבנתי שבקיום מצוותיו אני אוכל להראות את אהבתי לאבינו שבשמים ולשמח אותו!

מיד קניתי כל מה שהייתי צריכה וארגנתי את ביתי לשבת הבאה. הרגשתי שמחה כזו, שהבנתי שאני בדרך הנכונה, ומאז צייתי בקפדנות לכל מה שהרבנית אמרה לנו, מתוך אהבה לאבי ורצון לשמח אותו.

בנוסף, הרגשתי שבכל פעם שלמדתי עוד נקודה בהלכה וקיימתי אותה – זה בנה את חיי ואת זהותי כיהודייה. זה עודד אותי מאוד, גם ללמוד וגם לקיים את מה שלמדתי.

לאחר שנה, התקבלתי על ידי בית הדין כיהודייה, ברוך ה'. 

בפעם הראשונה בחיי התפללתי "שמע ישראל" כיהודייה! בכיתי מרוב התרגשות. הרגשתי את הזכות העצומה ואת הברכה הענקית שה' נתן לי: להיות יהודייה, חלק מעמו, מעם ישראל! הייתי אסירת תודה, ורציתי להיות ראויה לאמונתו בי ולמתנה היקרה שניתנה לי. 

 אחרי הגיור רציתי לגור במקום חדש, כדי לגלות ולחיות את זהותי כיהודייה: גרתי שלוש שנים בבת עין (גוש עציון), עבדתי בישוב ולמדתי במדרשה. לאחר מכן עברתי לירושלים, ללמוד חסידות חב"ד באור חיה.

עכשיו אני לומדת בבית הכנסת מוסאיוף, וגם בזכות שיעורים לנשים בשכונתי (מקור ברוך, במרכז ירושלים, שכונה מדהימה שבה יש סולידריות ואהבת הזולת יוצאת דופן).

וכמובן, תמיד המשכתי לשמוע שיעורי הידברות ולקרוא את מה שמתפרסם באתר ובוואטסאפ.

כדי להתפרנס, עשיתי את כל העבודות שה' נתן לי: תרגומים (מעברית, אנגלית או ספרדית לצרפתית); מטפלת של נשים חולות או קשישות; אפילו הייתי מזכירה בבית מלון וכו'.

כמו שאמרתי, תמיד המשכתי את העבודה עבור בני נח. ניהלתי את הפדרציה במשך 10 שנים. ב-4 השנים האחרונות ארגנתי מפגשים בינינו בזום, וגם שיעורים שבועיים בזום מכמה מהרבנים המפורסמים ביותר בצרפת, אפריקה וקוויבק.

אני מודה לה' בכל יום על החיים המושלמים שהוא נתן לי. הם לימדו אותי שכל מה שקורה לנו מגיע ישירות מאהבתו עבורנו, ולכן עלינו להודות על הכל. עלינו להיות גם אסירי תודה לאחרים. לזהות את מה שעושים עבורנו, ולהיות אסירי תודה על כך, זה חשוב ביותר, וזאת הסיבה שבחרתי בשם הודיה (ציפורה הודיה), כדי להביע את הכרת הטוב שלי כלפי ה', וגם לכל עם ישראל, על קבלת הפנים המדהימה שנתנו לי, בכל מקום, כמו משפחה גדולה ואוהבת. שה' יברך את כולכם.

תודה גם להידברות על כל מה שאתם מעניקים לנו כל הזמן, שמלמד, מעודד ומחזק אותנו.

אוסיף שבחרתי את שמי בזכות השיעורים מהרב זמיר כהן על "סוד האותיות ושם האדם". תודה גם על זה. ה' יברך את כל המקשיבים לשיעוריו ולומדים בזכות הידברות.