מיומנה של טלפנית: מה זה בכלל פתיתים?!

לפני כמה שנים, בערב פסח, יצא לי לקרוא מדור בישול ואפייה של אחד העיתונים המובילים בעולם החרדי. התעמקתי במיוחד בכיתוב "כדאי להתחיל את בישולי הפסח שבועיים לפני ולהקפיא. לעצלניות בינינו, שמתחילות רק 3 ימים לפני החג"... ההמשך לא משנה, כי שם בדיוק נקבע, לפי עמדותיה של הכותבת שאני סופר עצלנית, כי אני מתחילה רק יומיים לפני פסח. אפילו את החסד להיות סתם עצלנית לא קבלתי, אלא סופר, כי פשוט יצאתי לגמרי מהסקאלה.

הייתי צריכה לעבוד על עצמי כדי לייצב שוב את ביטחוני העצמי שאני מתחילה כשנוח לי, ולא כשנוח לאחרות, ואני מקבלת את החג עם מיטב המאכלים שטובים לי ולמשפחתי.

זו הייתה הקדמה למה שטעון בתוכי ואני חייבת להשמיע.

יש משהו טוב באפשרות לשמוע דעות שונות, עמדות מושרשות, מבט שונה של אחרים. זה נותן לכל אחד ואחת יכולת להשתפר, זה נותן רף גבוה לנחשלים ולאלה שרוצים יותר. אבל, ופה אני מגיע לאבל גדול, אל תקחו שום דבר ממה שמגיע לאוזניכן כתורה מסיני. תורה מסיני יש רק אחת, עם כללים וחוקים ברורים. השאר ניתן לכל אחד לפי יכולתו, לפי אופיו ולפי אהבותיו והעדפותיו. נקודה.

אחת התורמות מעבר לקו סיפרה שהיא אשכנזייה, ועובדת עם ספרדיות. יש שיח רב בעניין האוכל, וכידוע, אוכל מרוקאי נחשב למנצח. באחד הוויכוחים שבהם כל אחת הכריזה באיזה יום היא מתחילה לבשל לשבת, או איזה ממולאים היא מכינה, והאם כבר הכינה את הסלמון, ותחרות של כמה סלטים להכין לשבת – היא סיפרה לתומה שהיא מכינה, מלבד מנה ראשונה ושנייה, תוספת של פתיתים ליד העוף. נשמעו צחקוקים, ואחת עוד הגדילה לשאול, מה זה בכלל פתיתים? (בלעג). יש לציין שהיא עצמה מרגישה טוב עם עצמה, ולא קבלה את הפגיעה, אבל אני כן מקבלת את הפגיעה עבור הרבה נשים שנפגעות, שמרגישות ש...מי אני בכלל, עם ביצועי הבישול שלי? שחשות עדיף לשתוק, שמרגישות שהן מתחת לקו העוני, ושרק לא יציצו לשולחן השבתי שלהן, כי הוא רחוק מסעודת סוף השבוע במלון רמדה. כי איך אני מתחרה עם המטבח המרוקאי בכלל, או עם שפית מכל עדה שהיא? אפילו חלישות הדעת שנשים רבות חשות כשהן מדפדפות במגזין מתכונים שמעורר את בלוטות הטעם (לעיתים מעורר פלצות).

תרגישי מצוין עם הפתיתים. זה מדהים עם רוטב הבשרי – לי, בכל אופן. תבשלי מה שטוב לך. מה שטוב לכם. תביטי על העונג של בעלך והילדים בסעודת שבת, ואל תנסי לחשוב מה השכנה הגישה. אף אחד לא יעשה לך מבחן. אף אחד לא ישלח אליך אצבע מאשימה. את הכי בסדר בעולם, ואת השפית הכי גדולה לך ולמשפחתך. ואולי יש פה גם נקודת מעלה: יותר ענווה ויותר רוגע. לאף אחת אין רשות לפגוע בך. לאף אחת אין רשות להנמיך אותך. את הכי הכי, איך שאת, ואת לא אמורה כלל וכלל להתחיל לבשל יותר כדי שחברתך או שכנתך תיישר אליך עיניים מרוצות. את הציון 100 בבישול תקבלי במקום הנכון, שהוא אצל בעלך וילדיך. לעולם לא אחרים!

אם יוצא לך להכין עוף כמה פעמים בשבוע, ואולי פחות, ובשר בקר את קונה רק לחגים – בבקשה אל תקבלי חלישות הדעת גם כשאחרות אוכלות בקר יום יום.

אל תתבלבלי. לא זה מה שעושה אותך מיוחדת, והכי חשוב – לא זה מה שמקרב אותך לה'.

אחרי 120, כשתגיעי לבית דין של מעלה, כשיראו שכיבדת את השבת ביכולותיך שלך, לא ישאלו אותך למה לא טרחת כמו חברתך, שהקפידה להכין 18 סלטים לשבת.