אפרת ברזל: אז למה קיבלת את התורה אל תוך חייך?

"למה קיבלת את התורה אל תוך חייך?".

שאלתי אותה, והיא מיד ענתה, "כי זו אמת, מה".

"ואת, למה את קיבלת את התורה?".

"אני, נראה לי שאצלי היתה זו עוצמת הזמן, העבר ההווה והעתיד. פתאום ראיתי, כאומנית, שכל התרבות הישראלית שהתפתחה היום נשענת בטקסטים שלה על מקורות יהודיים. גם הצגות שהן פרודיה, גם ציניות חילונית, לא יכלו להיווצר אם לא היה להן יסוד להתנגח. לא היתה יכולה להיווצר חברה ישראלית בלי התורה. התחלתי לחקור מאיפה פאר העם המוכשר הזה בא. אמא ואבא ידעו משהו, סבא וסבתא עוד יותר, קלטתי את עוצמת הדורות".

"ולמה את?", שאלתי את זו שישבה לפני האחרונה בסבב.

"חכמה הגוף וחיבור הנפש", היא ענתה. "דווקא של כאן ועכשיו. חכמת התורה הילכה עלי קסם. במזון, בטבע, בצמחים, בחיות, ברוחניות, היא היתה גדולה יותר מכל החוכמות שהכרתי".

וככה עברתי לי מאחת לשנייה, מחברה אל חברה. יום הולדת לאחת מאיתנו, ישבנו כולנו סביב שולחן עגול ואכלנו עוגה.

"ברזל, מה זה הסקר הזה עכשיו?", שאלה אותי שרון, ואמרתי לה שזה "סקר מתן תורה וסיבת קבלתה באופן אישי אצלך בממלכה".

וזה היה יפה לשמוע את כל הסיבות של כולן. אף אחת מהן לא חזרה על קודמתה, ולא מפחד האשמת העתקה, אלא באמת, כל אחת, חוץ מהראשונה ששלפה, כל אחת חשבה וחשבה, למה היא קיבלה אל חייה תורה. חבורה של בעלות תשובה.

"אני קיבלתי תורה אל חיי ביום שבו נולדתי", הוסיפה בצניעות חוי, שמרוב שהיא מדברת איתנו אותה השפה, שכחנו שהיא נולדה בכלל דתיה חרדית מבית נפלא.

"אני מקנאה בכן", היא אמרה, והסבירה על ערגה לאורות ונצנוצים באישונים של החוזרים, ואנחנו איפסנו אותה מיד בחזרה והסברנו לה ש"כיבוי אורות" קשה יותר מנרות יציבים, גם אם הם מהבהבים פחות.

ואז קצת התווכחנו על זה, כי היו כאלה שאמרו שאורות תשובה שכבים, משאירים לפחות זיכרונות של גירסא דינקותא של תשובה מוארת ומותירים מקום לגעגוע של תקופה. שאת לא רק מתגעגעת לאבינו שבשמיים, את מתגעגעת אל עצמך בקשר אל אבינו שבשמיים.

"ומה איתך, השואלת?", החזירה לי זו שהמשיכה את הסבב וענתה שקיבלה את התורה אל חייה בגלל מספרים וחישובי גימטריא סודיים.

"אני?".

"כן, את דרלינג, נראה לך שתתחקרי כאן את כולנו ולא תתני תשובה של קבלת תורה משלך?".

"ומה השאיר אתכן בעולמה של התורה?", המשכתי לשאול אותן, ותיקות בעסק כולן. "זו אותה סיבה שקשורה למתן הראשוני? יש רצף? אני מתעניינת כי בכל סיבוב של שנה צריך לעשות 'מתן מעודכן'. קבלת התורה הראשונה, זו שהיתה אז, צריכה להיות מתוחזקת על ידי בני האדם כל שנה על ידם".

"ברזל, אם את לא עונה על השאלה הראשונה, אנחנו לא עונות על השאלה השנייה".

התחמקתי כללית, כי לא ממש ידעתי מה להגיד.

אולי הדמעות שהיו עולות לי כל פעם כשהייתי נתקלת בדברי תורה בתור ילדה, ולא הבנתי מה קורה לי, עד שמישהו לחש לי שבתוך הגוף שוכנת נשמה, ושמי שממש ממש מקשיב בשקט יכול לשמוע אותה.

התחמקתי כללית, כי לא ממש ידעתי מה להגיד. יראת כבוד לידע של סודות העולם, השיחות אל תוך הלילה שניהלתי בגן עם בורא עולם, שרק אחרי שנים הבנתי שקוראים לפעולה הזו "תפילה", ההרגשה מיד אחרי שסיימתי לבכות לו שאצליח במבחן, שמישהו גדול מאתנו שומע את כולם.

אולי ההבנה הראשונה של מה זה תלמיד חכם.

התחמקתי כי לא ממש ידעתי מה להגיד.

הספר האחד הזה של הרב משה גרילק זצ"ל, שנתנו לי הרב מיכאל הלברשטט ואשתו לאה, הספר הראשון הדתי שחדר אלינו הביתה כשעוד גרנו במגדל בזל בתל אביב, שהיה מונח בבדידות על מדף מעץ אורן חשוף, "הגדה ופשרה", בעיצוב של הכריכה הישנה.

"קשה יותר לבעל תשובה להישאר בעולמה של תורה, מאשר לחזור בהתחלה בתשובה. אני יכולה, כיוזמת הסקר, להתחיל לענות דווקא מהתשובה השנייה?".

"ברזל, תתחילי מהתשובה לשאלה הראשונה".

התחמקתי כללית, כי לכל אחד מאיתנו, לא משנה איפה הוא נולד, יש הפעם הראשונה, גם אם הוא לא ממש זוכר, שהוא נחשף למציאות של ה'. משם, למי שזכה, ולא מחקו לו את התודעה הנקייה, יש קשר פרטי עם הספר שיצאנו לקבל בתחנת מצרים, והגענו, דרך ספירת חיינו ומאורותיהם, אל המתן בסיבוב הזה של הגלגל.

כולם עומדים לרדת בתחנה ליד ההר. וזה ענין פרטי. כשם שפרצופיהם שונים, כן תמהיל החיבור אל התורה שונה.

קצת מזה וקצת מזה, ביחד זה יוצא הרבה.